אפשר שאלה בבקשה?

[תנינה1]

אפשר שאלה בבקשה?

הי. אני אמא לתאומים מדהימים בני שנה פלוס, שכמובן נולדו לאחר טיפולים. תקופת הטיפולים הייתה מאוד קשה לי רגשית,אז עוד לא ידעתי שיש פורומים כאלו, לא רציתי לשתף אף אחד כי לא חשבתי שיבינו אותי, קנאתי עד כאב בכל אמא או אישה בהריון ובעיקר הייתי מאוד עצובה. ולשאלה- מכיוון שהשחלות שלי חושבות שאני בת 40, אם אני רוצה עוד ילד, עכשיו זה הזמן. ואני כותבת 'אם אני רוצה עוד ילד' כי- טוב לי כרגע, אני מאושרת מהמשפחה שלי. שני ילדים בהחלט מספיקים לי, אף פעם לא רציתי משפחה גדולה. והאמת- שאני פשוט לא חושבת שאני מסוגלת לעבור שוב את הטיפולים. אני פוחדת להכנס שוב למערבולת הרגשית שעברתי אז.אפילו עכשיו שאני כותבת ונזכרת, יורדות לי דמעות. בעלי מאוד רוצה עוד ילד. אם הייתי יכולה להכנס להריון באופן טבעי- סביר להניח שהייתי רוצה גם. חשוב לציין שבעלי ממש לא לוחץ ומאוד מבין אותי. האם יש פה אימאות שהרגישו/ מרגישות כמוני? האם סבב ב' של טיפולים יותר קל רגשית ופחות מלחיץ מהראשון כי כבר יש ילד בבית? תודה מראש על כל התייחסות!

 

[סוכריה על מקל]

"אם אני רוצה עוד ילד"

וזה בדיוק הענין - עד כמה את רוצה, עד כמה תוכלי להשקיע ולשקוע שוב בכל סאגת הטיפולים? מה עם לנסות טיפולים "לייט" ולהחליט על דד-ליין, מה שלא יהיה מוסכם עליכם? כיון שאצלי הם לא תאומים, אני יכולה בהחלט להגיד לך מהנסיון שלי שסבב הטיפולים השני היה הרבה יותר קל עבורי מהראשון. הרבה יותר קללחזור הביתה לחיבוקים מזרועות קטנות ולנשיקות רטובות מאשר לחזור לבית ריק. אבל לא אצל כולם זה כך, יש כאלה שיותר קשה להם בסבב הטיפולים השני. אני יכולה להגיד לך בתור מישהי שתמיד רצתה הרבה ילדים, שהתרגלתי לרעיון שאשאר עם שני ילדים ואני מנסה להוציא ממנו את המירב. טוב לי עם הילדים שלי, אני מאושרת ששניהם נולדו בריאים

ולא מחפשת להתגרות יותר בגורל או באף אחד אחר. אני זוכרת זמנים שאם מישהו היה מבטיח לי שני ילדים הייתי מנשקת את רגליו ועושה כל מה שיגיד לי. היום זה נראה כמו פשרה, כי אני נמצאת במקום אחר, אבל אני לא שוכחת לרגע את התקופה של התהיות האומללות אם אי פעם אהיה אמא. מהמקום ההוא - שני ילדים הם פסגת האושר והמותרות. אני מברכת את עצמי כל בוקר וכל ערב שהגעתי להיות אמא לשניים.

 

[תנינה1]

זאת בדיוק הדילמה שלי.

עד כמה אני רוצה עוד ילד מול הקושי בטיפולים. בגלל זה אני מנסה לברר עם עצמי עד כמה יהיה לי קשה עכשיו בטיפולים. אני בהחלט מאושרת עם המשפחה שלי ומעריכה את זה שיש לי אותם, כי בניגוד להרבה אנשים אצלי זה לא היה מובן מאילו שתהיה לי משפחה מקסימה כזאת. תודה על התשובה שלך!

 

[עלמתיה]

מרגישה אותו דבר

אני אמא לתאומים בני שנתיים. תקופת הטיפולים היתה לי קשה מאד והשאירה אצלי צלקות עמוקות (יותר מאשר אצל חברות אחרות שחוו טיפולים לא פחות קשים ממני). אני מאמינה שזה קשור למבנה פסיכולוגי מסוים ובדרך שבה הטיפולים "התלבשו" לנו על האופי, החרדות וכו'. עוד בתוך הטיפולים הכרזתי שאני לא אעבור את זה שוב. לשמחתי יש לי שניים - בן ובת - וזה הרבה מעל ומעבר למה שהאמנתי שיהיה לי בתקופות מסוימות. מה שכן, החלטנו שאנחנו לא משתמשים באמצעי מניעה ואם במקרה יתפס יום טוב בו זרע אחד יהיה בשיא כושר ובמקרה ימצא ביצית שתבייץ אצלי באופן טבעי וכמובן שזה לא יפול על החצוצרה שחסרה לי, אנחנו נשמח מאד להיות מופתעים מהריון ספונטני. פה בפורום תגלי הרבה הורים שעברו טיפולים קשים, ופתאום ההריון השני שלהם הגיע בהפתעה. מצד שני, צריך גם להיות מוכנים לכך שזה לא יקרה...

 

[תנינה1]

תודה. זה עוזר לקרוא שיש עוד שמרגישות כמוך.

גם לי יש בן ובת. אנחנו גם לא נזהרים, אבל אני יודעת שהסיכוי אפסי שאני אכנס כך להריון.אם תהיה הפתעה- מאוד נשמח, אבל אני לא מצפה לזה ובטח לא מאוכזבת כשזה לא קורה כי אני בכלל לא חושבת על זה כאופציה. מאחלת לך רק הפתעות טובות...

 

[עתליה3 המקורית]

בעיניי חד-משמעית זה יותר קל כשיש ילד/ים בבית

עבורי, אולי הדבר שהופך את הטיפולים לילד ראשון לכל כך בלתי נסבלים הוא שלמרות כל היסורים ושברונות הלב, אף אחד לא מבטיח לך שתצאי מזה עם ילד. כאשת בתוך זה, בכלל לא קשה לדמיין איך תישארי מוקצית ומנודה מהחברה האנושית לכל חייך, העקרה הנצחית. עם כל הקשיים שיש בטיפולים כשאת כבר אמא, זה קושי אחד שעובר מן העולם ברגע שכבר יש ילד/ים בבית, ובעיניי זה עושה הבדל עצום. מה שלא יהיו התוצאות, נפשית את כבר לא נסערת כל כך, ולא כי את פחות רוצה (אני לפחות רוצה באותה מידה), אלא כי המשמעות היא אחרת. יותר מזה, עצם העובדה שיש את האנשים הקטנים האלה שתלויים בך עוזרת לך להישאב פחות לתוך העולם הזה של הטיפולים, שבנסיבות אחרות הופך להיות כל מה שיש לנו. מעבר לזה, ברור שטיפולים זה אף פעם לא פיקניק, ואני בהחלט בדיעה שכדאי לשלב אותם באורח חיים עמוס שכולל שני תינוקות צריך באמת לרצות את זה. רק את(ם) יכולים להחליט אם ומתי זה יבוא בחשבון מבחינתכם, ובכל מקרה הדיעה של השחלות שלך לא צריכה להיות שיקול בהחלטה לחזור לטיפולים. אגב, אצלנו ב"הורים בטיפולי פוריות" היו דיונים לא מעטים בנושאים שאת מעלה, אולי יתחשק לך להכנס אלינו ולקרוא אותם. מה שתחליטי - מאחלת לך המון

ורק אושר עם המשפחה שלך. עתליה

 

[תנינה1]

תודה עתליה

לא ידעתי שיש גם פורום הורים בטיפולי פוריות....אני בהלחט אכנס ואקרא. טוב לקרוא את מה שכתבת, כי באמת הקושי בטיפולים אצלי הייתה המחשבה שלעולם לא אהיה אמא, ותיארת את מה שהרגשתי כל כך יפה. יש לי הרבה על לחשוב...