אפשר שאלת צוואות בבקשה?

TatyBar

New member
אפשר שאלת צוואות בבקשה?

בוקר טוב.
חשבתי רבות לאחרונה מה לעשות ואיך. ואני רוצה לשמוע מה אתם עושים. או לא עושים.
אני נשואה פעם שניה.
יש לי ילדה מנישואין ראשונים.
יש לי ילדה מבעלי הנוכחי.
אני אמורה ללדת בחודש הבא..... (בן
)
האקס שלי, אבי הבכורה - קיבוצניק. אם לא תהיה הפרטה בקיבוץ ולא יהיה שיוך נכסים - לא תהיה שום ירושה ממנו.
בעלי ואני גרים בהולנד.
גרים בבית שהיה שלו לפני שפגש אותי. ועכשיו קונים בית חדש על שם שנינו.
את הנוכחי - לא מוכרים אלא נשכיר. משאירים כהשקעה.
אני ערכתי צוואה למקרה וקורה לי משהו.
הבית - לבן הזוג.
כל יתר הדברים - לילדות.
עכשיו צריכה לשנות את הצוואה לקראת הילד השלישי..
לבעלי אין צוואה.
בעלי מתייחס לשתי הבנות כאילו הן שלו.
מבחינתו (וטכנית זה אכן כך גם) - המזונות שאני מקבלת מהקיבוץ הן בשביל הטיסות שאני אמורה לממן לאבא של הגדולה שלי כמה פעמים בשנה. זה היה הסיכום כשהגרנו להולנד. המזונות לא משמשים אותי בכלל לקיום שלי או של הילדה. כלום. רק לטיסות ואירוח של אבא שלה.
ומבחינתו גם (של הבעל, וזה היה התכנון ממילא מראש) - מאחר והוא מפרנס יחיד בבית ואני לא עובדת מאז שעברנו להולנד (וגם לא צופה לעבוד בכמה שנים הקרובות כל עוד הבייבי קטן) - המשכורת שלו היא עבור כל הבית. ללא יוצא מן הכלל.
חוגים, הוצאות, רפואה, חסכון אוניברסיטה או טיולים או מכוניות או עזרה בשכירות... כל הדברים שצריך לעשות לילדים - הכל הוא. לשתי הבנות באופן זהה.
אין מבחינתו שום הבדל בין הבנות והוא מפרנס את המשפחה במלואה ללא שום סייגים.
עכשיו מה עם צוואה שלו?
לא יודעת.
מצד אחד - הוא יכול להוריש לבנות הכל (חוץ מהבית שסיכמנו שאם אחד מאיתנו הולך לעולמו קודם, השני ימשיך לגור בבית עד אחרית ימיו. ולי אגב, הוא עשה ביטוח שאם לו יקרה משהו, אז הביטוח יכסה את תשלום המשכנתא ויהיה לי בית חופשי ללא דאגות).
מצד שני הוא יכול להוריש לי הכל ואני אחליט מה לעשות.
מצד שלישי הוא יכול להוריש רק לילדיו.
מצד רביעי הוא יכול לא לעשות כלום ולתת לחוק לפעול (דומה למה שיש בארץ. חלק לאשה וחלק לילדים - שלו כמובן).
מצד אחר לגמרי - מה אם האקס כן יוריש משהו לגדולה?
אצלו - לא רק שכרגע אין מה להוריש - אלא גם אם יהיה, לא רואה איך הוא מוריש לילדים שלי. הוא יוריש לילדה שלו מין הסתם.
הוא מאוד מחבב את הקטנה שלי, והיא אותו.
אבל הוא לא אבא חורג שלה. בשום קנה מידה. כלום.
ולעומת זאת, האבא של הקטנה (בעלי) הוא אבא חורג מדהים ומושלם והורה ומחנך והכל בשביל הגדולה.
כך שישי הבדל תהומי בין השניים.... (לא רק בגלל אישיותם וערכיהן, אלא בגלל תבנית החיים פשוט).

אז שאלה...
מה אתם עשיתם?
מי מוריש למי? מה נראה נכון?

help??
 

מרוניה

New member
לדעתי, את צריכה להתייעץ עם עורך דין.

אני מבינה יפה את כל הדילמות, וזה באמת לא פשוט. זה מצריך מחשבה מעמיקה ומקצועית.
בקשר שהיה לי הבעיה לא היתה כל כך סבוכה, כי לא היו לנו ילדים משותפים וכל הרכוש בא איתנו מהעבר, לא יצרנו רכוש משותף. אז היה ברור לנו שאם נחיה יחד, נעשה חוזה שבו נסדיר שהילדים של כל אחד מאיתנו יירשו אותו למרות הזוגיות. כך שאני לא יכולה לסייע לך מניסיוני האישי.
(ושיהיה בשעה טובה עם התינוק החדש.)
 

TatyBar

New member
תודה..

אני מניחה שבסופו של יום ההחלטה היא ערכית, אמוציונאלית...
לכן לא רואה צורך בעו"ד... (אגב, אני עצמי עו"ד... אבל לא בתחום הזה. כך שהבנה בסיסית קיימת, אמנם של החוק הישראלי ולא ההולנדי, אבל ההגיון של הדינים מובן לי, והוא דומה.. עכשיו נשאלת השאלה מה מתאים לי.. או לו. או לנו. לא יודעת...).
אולי אבדוק באמת עו"ד פה.
 

kisslali

New member
מסכימה שמדובר בהחלטה ערכית

מזל טוב.

מסכימה עם המשפט הראשון, מבינה ממך גם שלך ברור מה את רוצה לעשות, לא מבינה למה השאלה לגבי מה בעלך אמור לעשות? הוא מתלבט בעניין או את?
הדבר השני שעולה לי בראש זה שיש פה ניסיון לעשות משהו שיהיה הוגן כלפי כל הילדים, שיקבלו שווה בשווה: אם בעלך לא יוריש לביתך הבכורה היא תקבל אולי פחות, אם האקס יוריש לבכורה היא תקבל אולי יותר וכך הלאה.
לדעתי, לא צריך ללכת בכוון הזה ולא צריך לשאוף לאשליה שכולם שווים, זהים ויקבלו בדיוק את אותו דבר, בין אם הם ילדים ביולוגים או שלא. נשמע כאילו בעלך אחלה אבא, וגם אם בכורתך תקבל מאביה קצת יותר, לא נראה לי ששני הילדים האחרים יצאו נפסדים גם הם.

אם היה מדובר בירושה של מיליונים, אולי היה מקום להקפיד שלא יווצר פער עצום בין הילדים בבוא היום, כדי שלא יסתכסכו, אבל במצב הנוכחי לא נראה לי שזה אקוטי להקפיד על קוצו של יוד.

ללי
 

TatyBar

New member


מיליונים...... הלוואי..
או שאולי לא..
עם ירושות של מליונים יש תמיד צרות בסוף. לא רוצה.

הניתוח שלך נכון.
אגב, הוא לא מתלבט.
סתם דיברנו לאחרונה על הצוואה שלי שאני רוצה לשנות.
גם כי חשוב לי שיידעו מה אני רוצה למקרה ויקרה לי משהו והוא נשאר עם שלושה ילדים, אחת לא שלו שהיא איתנו במסגרת הסכם הגירה וברור שתהיה בעיה מה יקרה איתה, אם לי יקרה משהו...
אז לי חשוב לעדכן את הצוואה עכשיו בעקבות כל השינויים.
וסתם יצא לנו לדבר. בלי כיוון אפילו... מעניין אותי מה עושים.
אולי בקרוב נעשה שיחה - או באמת ייעוץ אצל עו"ד, כדי לבדוק מה נכון לעשות..
תודה!
 

מרוניה

New member
אגב, גם האקס שלך עלול להתחתן מתישהו,

עלולים להיוולד לו ילדים נוספים, ואז שוב זה משנה את התמונה לגבי הירושה של הבכורה.
 

TatyBar

New member
למרות שנכון שאין לדעת....

הוא ממש לא רוצה.
יש לו חברה כבר כמה שנים - גרושה עם שתי בנות - והוא לא רוצה - וגם היא לא אגב - אפילו לגור יחד.
טוב לו ככה והוא ממש ממש ממש לא רוצה ילדים נוספים.
ברור שאין לדעת.
אבל נכון לכרגע הוא ממש לא בכיוון בכלל.
והוא די עקבי. והעמדה הזו מאוד מתאימה למי שהוא ולמה שהוא.
אבל שוב - אולי זה ישתנה. נכון.
ואז שיחליט מה שמתאים לו. לא מתערבת.
 

מרוניה

New member
ברור לי שאת לא מתערבת, אבל קחי בחשבון -

שגם אם מחר הקיבוץ שלו יופרט והוא יהיה בעל רכוש, מי יודע איזה חלק מזה יתגלגל בסופו של דבר לידי בתך.
ובהתאם - באיזו מידה את צריכה לחשב את ירושתה מאביה כחלק מהחבילה הכוללת הזאת של הצוואות.
(אין לי תשובה, אני רק מצביעה על עוד משתנה במשוואה הסבוכה הזאת.)
 

azaria

New member
אני במצב שונה מבחינת הפרטים אך דומה במהות.

עדיין לא הצלחתי להגיע לתשובה טובה שתאפשר לי לדעת איך "נכון" לחלק את עזבוני.
אבל כן הגעתי לכמה תובנות בדרך.

ראשית, צוואה זה לא שגר ושכח. זה לא בלתי הפיך ומקובע כלשונו לדורות.
לו יצוייר שתדעו איך נכון לחלק אם חס וחלילה החלוקה תתבצע היום - אז מצבכם מצויין!
פשוט תכתבו בדיוק את החלוקה הנכונה הזו שהיא טובה למצב כפי שהוא כיום.
אם המצב ישתנה - אפשר לעדכן או להחליף את הצוואה לחלוקה שמתאימה לתנאים החדשים.
וכמובן שאפשר מראש לכתוב בצוואה כמה אופציות. משהו בסגנון"
- אם הקיבוץ כבר הופרט ושוייך רכוש כלשהו לאקס, אזי חלוקה X
- אם לאקסית נולד ילד נוסף או יותר - חלוקה Y
וכו וכו.

זה עשוי לחסוך עדכונים בעתיד. אבל כאמור, תמיד אפשר לשנות ולעדכן ולהחליף. גם אם כתבתם ואז שיניתם את דעתכם או שנוצר עוד מצב שלא חשבתם עליו (למשל, פתאום האקסית זו כה בפיס והופכת למליירדרית).

כאמור, הבעיה היא לא הניסוח המשפטי אלא השאלות העקרוניות של מה נכון, מה הוגן, איך מתרגמים רגשות לכסף, איך מתחשבים בסיכויים ובסיכונים.

כל מה שבאתי להגיד כאן הוא שאפשר לנקות מכל הבלגן הזה את הסיבוכיות של "מה אם". כי עם המצבים של "מה אם" נתמודד כשיקרו. נעדכן את הצוואה לפי המצב שהשתנה.
מספיק להתמקד "רק" בשאלות המהותיות לאור המצב כפי שהוא כיום.

מקווה שעזרתי קצת.
ומאוד אשמח לשמוע על פרטי ההתקדמות שלכם בענייןץ
מי יודע. אולי אחרי למעלה מחמש עשרה שנים גם אני אדע סוף סוף מה אני רוצה שיהיה כתוב בצוואה שלי. מה נכון והגון. מה לא דופק אף אחד או מצ'פר מישהו יותר מדי שלא בצדק.
 

אדמiנית

New member
צוואות, ירושות ושאר ירקות...

ראשית - שתהיה לידה קלה והמון מזל טוב


ולעניין הצוואות,
אני מבינה שמבחינתך, מה שאת רוצה להוריש, את סגורה על עצמך,
השאלה שלך היא בקשר למה בעלך יכתוב בצוואתו,

את אומרת שבעלך מתייחס לבתך הגדולה כאילו היתה שלו,
מבחינתו אין הבדל בין הבנות, ואני משערת שגם כשיגיע הבן זה ימשיך להיות כך.
לו אני הייתי במקומו,
לו אני הייתי מגדלת ילד מגיל קטן מאד כאילו היה שלי,
הייתי גם מחשיבה אותו כילד שלי לכל דבר ומכלילה אותו בצוואתי.
אבא שלי גידל את אחותי הגדולה כאילו היתה שלו מגיל קטן (משהו כמו שמונה), הוא גם אימץ אותה (אולי כאן ההבדל), וכשהוא נפטר היא ירשה אותו בדיוק כמוני.
אני חושבת שאם היה עושה אחרת זה היה נראה לי משונה מאד.

לעניין בעלך הראשון, אם יהיה לו כסף או לא, אם יוריש לבתו או לא - אני לא הייתי לוקחת את זה בחשבון
(ממה שאני זוכרת שכתבת עליו בעבר, לא חושבת שאפשר לסמוך יותר מדי על איזו ירושה מהצד שלו...).
כשאני למשל חושבת על מה שאני יכולה לתת לילדים שלי (ללימודים, לחתונה וכו'), אני פשוט לא לוקחת את האקס שלי בחשבון,
כנראה כי עד היום הוא לא נתן להם שום דבר, ומן הסתם גם לא יתן בעתיד, ואם אני טועה, וכן יתן - זה יהיה בונוס נחמד.

לסיכום,
מה שאני הייתי עושה זו צוואה שמחלקת את הרכוש שווה בשווה לכל הילדים, גם לבתך הגדולה שאינה בתו הביולוגית,
אבל בכל אספקט אחר היא בתו במאה אחוז.

ושוב - שיהיה בשעה טובה ובהמון מזל טוב
 

TatyBar

New member
זה מה שאני מרגישה בערך..

רק בעניין האקס, זה לא שלא ניתן לסמוך עליו בכלום - זה לא העניין.
זה פשוט שאין לו.
לו היה לו - היה מוריש את הכל לבתו, וזה ברור לי מראש ללא ספק.
היא הדבר היחיד הכי חשוב בחיים שלו וכל מה שיש לו - יהיה שלה.
רק שהוא קיבוצניק..
אז אין לו כלום.
הכל של הקיבוץ.
וגם אני חושבת שלו היה לו - אני צריכה להשאיר את זה מחוץ לשיקולים שלי בכלל מה הוא ייעשה עם זה ולמי ייתן.זה לא עניני וזה לא אמור להשפיע עלי.
אני חושבת שמה שהייתי רוצה - כמו רוב ההורים אני חושבת - זה שכל הילדים יקבלו אותו דבר.
אז מצד אחד יש את האקס, שאם יהיה לו להוריש משהו - כנראה ייתן רק לבת שלו. מין הסתם.
ומצד שני יש את הבעל שאולי ייתן לכולם ואולי לא.. לא יודעת...
אני מרגישה כמוך.
הוא איתנו מאז שהיא בת 4.
היא "שלו" בכל מובן.
נראה לי מוזר אם יחליט לא לעשות הכל שווה לכולם....
אבל זהו שאני לא יודעת מה עושים.. לכן אני רוצה לשמוע מה אחרים עשו.. כדי לבדוק מה היו השיקולים של האחרים..
תודה!!
 

mother cat

New member
מעניין שהנושא עלה רק לפני שבוע בעוד פורום...

ואני מודה שאין לי תשובות חכמות. זה נושא מאד רגשי, למרות שיש לו פנים משפטיים ואולי לוגיים.

אני לא עשיתי עדיין צוואה - כי באיזהשהו מקום חוסר צוואה קצת משמר את מה שאני כנראה הייתי כותבת בצורה זו או אחרת, מבלי הצורך להכנס לדיונים עם בעלי על זה. ואסביר.

כשקנינו את הבית שלנו מכרתי לצורך כך דירה בבעלותי ושברתי חסכונות, קופות גמל, וכו'. בעלי מכר את הדירה שהיתה שלו ושל אשתו הראשונה. אשתו הראשונה לא עשתה צוואה (למרות שידעה שהיא הולכת למות... זה כבר נראה לי קצת טמינת ראש בחול). רק כשבאנו למכור את הדירה התברר לנו (כמה שהיינו תמימים לפני כן) שכיוון שאין לה צוואה החצי שלה של הדירה מתחלק חצי חצי בין ילדיה לבין בעלי. זה גרם לכך שהיינו צריכים תהליך משפטי מורכב בו בית המשפט אישר את המכירה והיינו צריכים להוכיח קניית דירה אחרת למטרת מגורי הילדים, אבל בנוסף גם היינו צריכים לשים את חלקם של הילדים בחשבונות בנק סגורים עבורם - מה שאומר שבעצם מצאנו את עצמינו עם כמה מאות אלפים פחות בתקציב קנית הבית ושיפוצו = משכנתא גדולה ממה שחשבנו...


כשאני חושבת על המצב היום - אני עובדת מאד קשה ויחד עם בעלי מפרנסת את שלושת הילדים - שניים שלו מנישואים קודמים ואחד משותף. כולם מקבלים את כל מה שהם צריכים (והרבה שהם ממש לא צריכים, אבל זה כבר דיון אחר...) בלי קשר לאמם הבילוגית. אבל נוצר מצב לא שוויוני שבו לילדים הגדולים יש חשבון בנק עם סכום נאה לתחילת חייהם, ואילו לבני אין כלום. אני גם לא מצליחה לחסוך עבורו כיוון שכאמור, המשכנתא גדולה ממה שתכננו.... זה אולי נשמע קצת קטנוני, אבל במצב הנתון אני לא מרגישה שנכון לי לכתוב צוואה ולהוריש גם לילדי החורגים - הם כבר קיבלו ירושה מאמם ובני לא, והאמת, הירושה שהם קיבלו באיזהשהו מקום משפיע על איכות חיי (התכנית המקורית היתה שאחרי חופשת הלידה אחזור לעבוד רק ב-80% משרה, מה שכרגע אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו). כמובן שכל עוד אני בחיים ואנחנו חיים יחד כמשפחה אין שום אפליות בהוצאות על כל ילד, אבל איכשהו מרגיש לי "לא פייר" שהילדים שכבר ירשו את אמם יקבלו חלק גם בירושה שלי, בעוד בני יקבל פחות....

לא יודעת, אני בטוחה שיש מי שיחשוב שאני נשמעת פה מאד קטנונית ומגעילה. אבל זה כרגע מה שאני מרגישה. אולי בעוד שנים, אם נצליח לחסוך משהו גם עבור החתלתול, יהיה לי קל יותר לחשוב אחרת.

טאטי - אם אני מחפשת הקבלה למצב שלך, אני חושבת שאת במצב אחר, כיוון שירושה מהאקס היא הפוטטית לחלוטין, בעוד ילדיו של בעלי כבר קיבלו משהו. אני חושבת שבעלך צריך להחליט מה נכון לו, אבל הפוטנציאל שאולי יום אחד הקיבוץ יופרט, וכו', לא צריך להיות שיקול. כפי שכבר אמרו לך - תמיד אפשר לשנות צוואה בעתיד.

אבל שאלה - לא מטריד אותך יותר מה יקרה לילדים אם יקרה לך משהו בעודם קטינים? מי יקבל משמורת על הבת הגדולה? נראה לי הזוי שהיא תופרד מאביה החורג ואחיה ותחזור לארץ לאביה הביולוגי, אבל בעיניים משפטיות קרות אני יכולה לראות את זה קורה. איך את מתמודדת עם זה?
 

TatyBar

New member
הי.

ראשית- את ממש לא נשמעת קטנונית, וטוב שהוספת את הסיפא שלך כי זה מה שרציתי לומר.. שאצלך, לעומת מה שקורה במשפחות בהן שני ההורים הביולוגיים בחיים - הירושה כבר קיימת והיא יפה.
אז אני נוטה להסכים איתך, שהבית שלכם אמור להיות יותר בטחון לילדים שלך. כי לילדים שלו יש כבר בטחון טוב. זה לא קטנוני בכלל. זה דווקא חישוב נכון.
ואני מסכימה איתך ועם אחרים.
לא אקח בחשבון כלום שקשור בקיבוץ.
וגם אם יהיה לה משהו - שתיהנה.
זה נהנה - וזה לא חסר.
נראה לי הכי נכון.

שנית - השאלה ששאלת בסוף היא בדיוק הסיבה שהתחלנו לדבר על הצוואות. זה מטריד אותי לגמרי.
היום, כשאני בחודש תשיעי, ומחכה לקיסרי, שטומן בחובו כמובן סיכונים, אני חושבת מה באמת יקרה אם לי יקרה משהו.
אז על זה דיברנו. ואז התחלתי לחשוב על צוואה שלו - אבל לא ממש הגענו לשוחח על זה.
דיברנו על מה אני רוצה שיהיה אם לי יקרה משהו והוא נשאר עם שתיהן או עם שלושה.
בגדול - אני רוצה שהיא תישאר פה.
היא התאקלמה כמו שצריך, יש לה בית ואחות שהיא קשורה אליה יותר מכל דבר בעולם.
אכן יש לה אבא - אבל הוא מעולם לא היה דמות חינוכית של הורה.
אבא. אבל לא הורה.
במובן הזה - גם כשעשו לנו אבחונים במשפט ההגירה, המסקנה היתה חד משמעית.
לעבור איתי להולנד, עם בעלי ואחותה הקטנה, יהיה שינוי הרבה פחות קריטי עבורה, מאשר לעבור לגור עם אבא שלה.
היא מעולם לא גרה איתו. היא אוהבת אותו מאוד - אבל הוא לא גידל אותה מעולם ולא חינך אותה ולא היה "הורה".
בעלי כן.
ולהיות איתו פה, עם אחותה (ואחיה עוד מעט) - בעיני, זה הכי נכון בשבילה.
לחזור לארץ אם לי יקרה משהו - זו טראומה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתי.. לא רק לאבד אותי - שאני העוגן הכי משמעותי והכי חשוב בחיים שלה כרגע... אלא לאבד את אחותה, ואת כל המציאות כפי שהיא מכירה אותה.
זוועה איומה.
יותר יתומה מזה היא לא יכולה להיות.

לכן - הרעיון הוא שאני אכתוב צוואה שמתיייחסת לרצונות שלי בעניין הזה.
זה ברור לי כמעט לגמרי, שאם יקרה לי משהו, אבא שלה ידרוש שהיא תחזור לארץ.
אז אני אמורה לציין את מה שאני הייתי רוצה שיקרה, ואז, מישהו (או בעלי או אחותי שהיא עו"ד) ייצגו אותה בהליך.
(בהנחה כמובן שזה מה שהיא גם תרצה, ואני יכולה להניח כמעט בוודאות גמורה, שכן.).
זה ברור לי גם שאני לא יכולה לקבוע בצוואה מה באמת יקרה.
כי אם אכן יקרה משהו והאבא שלה ידרוש אותה חזרה לארץ, אז יהיה משפט והשופט יקבע לפי טובת הילדה.
אני לא רואה איך במצב הדברים הזה טובתה תהיה לחזור לארץ.
כמו שלא ראיתי איך במשפט ההגירה אפשר בכלל לחשוב לנתק אותה ממני ומאחותה וממציאות חייה ומהעוגנים היחידים שיש לה.
ואכן צדקתי לחלוטין וללא סייגים.
אבל קטונתי..... מי יודע מה יקרה....
אז כן - חשבתי על זה המון . ואני יודעת מה אני רוצה. וגם בעלי יודע.
עכישו נשאר לוודא שהעולם יידע..

או שלא.
כי אין לי כוונה לעזוב את העולם כל כך מהר...
 

mother cat

New member
כל הכבוד - נשמע שחשבת על הכל!

אבל הכי חשוב - פשוט תשתדלי שלא יקרה לך כלום...


באמת אביה של הילדה עשוי לחשוב שהכי טוב לה לעבור אליו? נשמע לי רצת תלוש, אבל אני מניחה שלא תמיד חושבים עד הסוף ופועלים הרבה לפי הרגש.

אני מושה שגם בנקודה הזו אני מרגישה קצת עובדת עצות - אם יקרה משהו גם לי וגם לבעלי, אמא שלי היא היחידה שאני סומכת עליה לגדל את החתלתול. אבל אין מצב שהיא תוכל להתמודד גם עם ילדיו של בעלי, וגם לא סביר ש"יתנו" לה אותם. אבל להפריד בין החתלתול לאחים שלו נשמע לי נורא, אפילו בתוך ישראל ובטווח של חצי שעה נסיעה.... בקיצור - צריך פשוט להשאר בחיים!
 

מרוניה

New member
כן, המשמורת במקרה שאמות -

זה גם הסיוט הכי גדול שלי. אז אני אומרת לעצמי - עוד שנים מעטות ושניהם יהיו בגירים. בשקיקה רבה אני עושה ספירה לאחור... לא שזה כיף להסתדר בלי אימא גם בגיל 18, אבל...
 

אדמiנית

New member
אכן

בעיה.
כשאני עשיתי צוואה, הבן הצעיר שלי היה עדיין קטין.
דאגתי למנות בצוואה אפוטרופוס לענייני הרכוש שיהיה שלו,
זאת מאחר וידעתי שאיני מעוניינת שאביו (שהוא האפוטרופוס הטבעי שלו) יהיה זה שינהל את ענייני הכספים שלו.

בכל מקרה כיום הוא כבר בן 20, כך שהבעיה הזו נפתרה.
 

מרוניה

New member
אבל את בטוחה ש -

את בטוחה שחוסר צוואה יהיה לטובת בנך? בדקת את זה עם עורך דין?
אולי דווקא רצוי לעשות צוואה ובה להבטיח לו סכום זהה לזה של הילדים האחרים?
 

mother cat

New member
כן - אני בטוחה

כפי שציינתי, כבר חוויתי את זה עם העדר הצוואה של אשתו הראשונה של בעלי. כשמשהו נפטר ואין לו צוואה, רכושו מתחלק חצי חצי בין הבעל/אשה ובין ילדיו (ולצורך העניין, אין לי שום מעמד חוקי מול ילדיו של בעלי ולכן גם להם אין יכולת לטעון שהם ילדי). זה אומר שרכושי יתחלק בין בעלי לחתלתול - שזה בעקרון מה שהייתי כנראה כותבת ממילא.

אני לא חושבת שהפתרון לי טוב - להשאר בלי צוואה משאיר הרבה דברים פתוחים ואני כן צריכה להתמודד עם זה. אבל המצב בלי צוואה הוא לא ראה במצבי.
 
למעלה