דער_רוסישער
New member
אפשר? ../images/Emo13.gif../images/Emo108.gif
אהלן אלי ואהלן בני-אדם-באשר-אתם! אפשר להצטרף? הגם שאינני דומה לרובכם בחד-הצדדיות ביחס לנושא, והגם שבעל כרחי עוד אינני חופשי מחיובי הדת לגמרי- עם כל זה כשאחרי קטע-שיחה איתי שואלים אותי במין הבנת-כל שכזו: "אה, אז אתה חוזר בשאלה?"- אני מאשר...
. כמו שאני מבין יהיו כאלה שיעדיפו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא. דער רוסישער שירותי מידע בע"מ לשירותכם: נתחיל מהכינוי. פאר ואס "דער רוסישער"? כי אני, כמו שאתם רואים אותי, כולי עשר שנים בארץ. תהליך מציאת-מקומה-ביהדות-הדתית של משפחתי החל עוד שם, אבל למעשה בא אל הגמר כאן, בארץ. לא בעזרת מחזירים בתשובה ערמומיים וחורשי רע מן האגדות אלא מתוך רצון ובטחון בצדקת הדרך. יש גם דבר כזה. אני אישית, מאז שהותי הקצרה במחנה הקיץ של חב"ד ליד דניפרופטרובסק, נמשכתי לתרבות החרדית. אהבתי אותה והיתי בטוח שכך צריך להיות. עד גיל 13 הוריי לא הסכימו שאלמד במסגרת חרדית, אבל כאשר מלאו לי 13 שנים- החליטו שאין טעם לכפות עליי לימודים במסגרת שלא הייתי ולא אהיה מרוצה בה, והסכימו שאלך ללמוד בישיבה קטנה חסידית. ארבע שנים למדתי בישיבות (את חב"ד, דרך אגב, עזבתי עוד כשהרבי נפטר), מצאתי את מקומי בחצר חסידית פלונית (שיש לי עמה קשר עד היום) ויכולתי להמשיך הלאה, חרף הקולות הגוברים מצד הוריי: "יונה, מה עם מקצוע לחיים?", אלא שיום קייצי אחד הבנתי ש (כך אני מנסח את הבנתי דאז) : נסיון המימוש העצמי שלי במסגרת הדת בכלל והישיבה בפרט נ-כ-ש-ל. והיות ואינני בנאלמוות- חבל שאבזבז שנים יקרות במקום שאין לי כל סיכוי לעשות בו משהו עם עצמי. תהליך היציאה מן התרבות החרדית (הגם שעד היום אני מושפע ממנה פה ושם) היה ממושך ואיטי מאד. באמצע הספקתי לומר לאמא שלי בגלוי שבצבא אוריד את הכיפה (התגובה היתה מאד מתונה ומתחשבת) ואבא שלי הספיק לגלות את זה יום אחד בעצמו, ואחרי שכעס,קרא לי בוגד, אמר שהוא לא צריך בן "א משימד" ונרגע סיכמנו שכל עוד אני חי בבית הוריי אנהל אורח חיים דתי פאסיבי. נכון להיום אני מחכה לגיוס שאמור לנחות עליי מכיוון לא ידוע ותוך פרק זמן לא ידוע (מה שבטוח- בעתיד הקרוב).... זהו
. אז אפשר או לא?
שלכם, יונה דער רוסישער.
אהלן אלי ואהלן בני-אדם-באשר-אתם! אפשר להצטרף? הגם שאינני דומה לרובכם בחד-הצדדיות ביחס לנושא, והגם שבעל כרחי עוד אינני חופשי מחיובי הדת לגמרי- עם כל זה כשאחרי קטע-שיחה איתי שואלים אותי במין הבנת-כל שכזו: "אה, אז אתה חוזר בשאלה?"- אני מאשר...
. כמו שאני מבין יהיו כאלה שיעדיפו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא. דער רוסישער שירותי מידע בע"מ לשירותכם: נתחיל מהכינוי. פאר ואס "דער רוסישער"? כי אני, כמו שאתם רואים אותי, כולי עשר שנים בארץ. תהליך מציאת-מקומה-ביהדות-הדתית של משפחתי החל עוד שם, אבל למעשה בא אל הגמר כאן, בארץ. לא בעזרת מחזירים בתשובה ערמומיים וחורשי רע מן האגדות אלא מתוך רצון ובטחון בצדקת הדרך. יש גם דבר כזה. אני אישית, מאז שהותי הקצרה במחנה הקיץ של חב"ד ליד דניפרופטרובסק, נמשכתי לתרבות החרדית. אהבתי אותה והיתי בטוח שכך צריך להיות. עד גיל 13 הוריי לא הסכימו שאלמד במסגרת חרדית, אבל כאשר מלאו לי 13 שנים- החליטו שאין טעם לכפות עליי לימודים במסגרת שלא הייתי ולא אהיה מרוצה בה, והסכימו שאלך ללמוד בישיבה קטנה חסידית. ארבע שנים למדתי בישיבות (את חב"ד, דרך אגב, עזבתי עוד כשהרבי נפטר), מצאתי את מקומי בחצר חסידית פלונית (שיש לי עמה קשר עד היום) ויכולתי להמשיך הלאה, חרף הקולות הגוברים מצד הוריי: "יונה, מה עם מקצוע לחיים?", אלא שיום קייצי אחד הבנתי ש (כך אני מנסח את הבנתי דאז) : נסיון המימוש העצמי שלי במסגרת הדת בכלל והישיבה בפרט נ-כ-ש-ל. והיות ואינני בנאלמוות- חבל שאבזבז שנים יקרות במקום שאין לי כל סיכוי לעשות בו משהו עם עצמי. תהליך היציאה מן התרבות החרדית (הגם שעד היום אני מושפע ממנה פה ושם) היה ממושך ואיטי מאד. באמצע הספקתי לומר לאמא שלי בגלוי שבצבא אוריד את הכיפה (התגובה היתה מאד מתונה ומתחשבת) ואבא שלי הספיק לגלות את זה יום אחד בעצמו, ואחרי שכעס,קרא לי בוגד, אמר שהוא לא צריך בן "א משימד" ונרגע סיכמנו שכל עוד אני חי בבית הוריי אנהל אורח חיים דתי פאסיבי. נכון להיום אני מחכה לגיוס שאמור לנחות עליי מכיוון לא ידוע ותוך פרק זמן לא ידוע (מה שבטוח- בעתיד הקרוב).... זהו