אפ גרייד

[שָרוֹנִי]

אפ גרייד ../images/Emo36.gif

האם אנחנו דגם משופר מההורים שלנו ? והאם הילדים שלנו יהיו דגם משופר מאיתנו ? האם יש דברים שאמרנו שלא נעשה ...כמו ההורים , ואנחנו בכל זאת עושים ? האם מדור לדור אנחנו משתפרים , או שההיסטוריה חוזרת על עצמה?

 

[ריביקי]

../images/Emo26.gifאז ככה

בואו נגיד שאנחנו לא דגם משופר , אנחנו פשוט למדנו מהטעויות שלהם ומה שלא אהבנו פשוט החלטנו לוותר עליו, אבל בכל זאת אנחנו עושים את הטעויות שלנו והילדים שלנו יילמדו מהטעויות שלנו ויהיו יותר חכמים בדברים האלו מאיתנו וגם הם יעשו את הטעויות שלהם וכך הלאה והלאה ..... מדור לדור אנחנו מנסים להשתפר אבל מה לעשות אף אחד לא מושלם וטוב שכך.. אז תמיד יהיה לכל אחד את הדברים הטובים שלו והפחות טובים . מה שהכי חשוב שניהיה הכי טובים שאנחנו יכולים

 

[שחר של טללים]

אני לא יודעת מה זה "טעויות"!

לא משנה מה נעשה- נדע את זה רק בעוד 20-30 שנה, אחרי שהילד יבקר אצל הפסיכולוג שלו

לי זה נראה שכל הורים בדורם נותנים את מה שהם יודעים ומה שיכולים ויש כל כך הרבה גורמים שמעצבים בסוף את הילד. גם אם הילד יוצא בסוף- טייס ועו"ד- אם הוא לא מאושר- פיספסנו! לי אין מושג מה זה נקרא- "ללמוד מטעויות".

 

[מנורה]

האם אנחנו משופרים

את 7 השנים הראשונות אנחנו לוקחים מהבית זה היסוד שלנו ועם השנים אנחנו לומדים ובכל זאת טועים כי אנחנו לא מושלמים ההבדל שהיום יש יותר אפשרויות להתיעץ וגם לשוחח בפתיחות השאלה אם אנחנו משתמשים בכלים העומדים לשרותנו ולא נשארים מקובעים.

 

[שחר של טללים]

זו שאלה מעניינת מאוד! שדורשת מחשבה

השאלה היא לפי אילו אמות מידה אנחנו מגדירים "משופר". סה"כ האדם לא משתנה בפוקוס של דור ולא מאה שנה אלא ההשתנות הביולוגית הרבה יותר איטית. מה ששונה זה החברה, הסביבה והנורמות, הטכנולוגיה וה"שידרוג" לכאורה הוא באמצעים שעומדים לרשותינו ולרשות ילדינו והידע שנצבר שביחד מאפשרים לנו לחשוב שאנחנו משתפרים. אם זה שיפור באמת- אני לא בטוחה בכלל! אנחנו יותר מאושרים היום מאשר הורינו בגילנו?- לא בטוח בכלל. הילדים שלנו יותר מאושרים מאשר אנחנו בגילם? גם לא בטוח! מה שכן- ההיסטוריה היא בהחלט מעגלית וחוזרת על עצמה עם השינויים האקטואליים לתקופה. זה במאקרו. ברמת המיקרו, במישור האישי יותר, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר מלפני דור- שניים ומחנכים את ילדינו לפי המקובל היום- לילד שיגדל לתוך חברה שהערך העליון שלה הוא השגיות והגשמה עצמית (בניגוד לערכים יותר קולקטיביים שאפיינו דורות קודמים). אותנו חינכו עם משפטים כמו: "כשמבוגרים מדברים- הילדים שותקים/ לא מפריעים" "איפה שהמבוגרים נמצאים זה לא מקום לילדים" "תן לו לבכות קצת, בסוף הוא ירדם" "למה? ככה! כי ככה אמא אמרה! תפסיק לשאול למה." ועוד...ועוד... היום המוטו הוא לאפשר לילד להיות בקרבתינו כמה שיותר, ללמוד מאיתנו, לשאול, להתערב, להתערבב, להבין. אין דבר כזה פליק בטוסיק- השיטה הביהביוריסטית (המקל והגזר- עונש ופרס) הושמה בבוידעם עמוק- היום ילד צריך לקבל הסבר על כל פיפס. גם מהמורים אח"כ גם בצבא אח"כ אם לא- אמא מתקשרת לגונן ולכעוס על....המורה, המנהל, המפקד...אם לא- ישר לתקשורת... להגיד שככה יותר טוב? לא יודעת. זה מה יש ואנחנו בודקים את זה. מקסימום- יחזרו עוד כמה שנים לגישה הקודמת...יגידו שזו הדרך הנכונה. זה לא יתאפשר בגלל שהידע לילדים מוצע כבר לא רק ע"י ההורים, הם נחשפים להמון סוגי תקשורת ולא ניתן למנוע את זה יותר. לא יודעת. נאמין שזה טוב. סליחה על הפלספנות הבוקר

, ככה זה שמתעוררים ב-5 (האפרוח חולה...)

 

[סאני2]

מורכב...

האם כיום אני אדם טוב יותר ? ישר יותר? חכם יותר? יודע יותר? למי נתנת הזכות להחליט ברמה הזו ? מה שכן ניתן לומר בודאות, שאנו קצת השכלנו עם השנים, דהיינו קראנו קצת מאמרים, גלשנו יותר, אנחנו דור של פלספנים, המודעות שונה, המתירנות אחרת מי יכול לומר לי שזו הדרך וכך צריך להיות? או כמו שכתבה שחר זאת נדע בעוד שנים, או שלא... מה יהיה עם הדור של ילדנו? ימים יגידו (אולי ילמדו באוניברסיטה שתמוקם על הירח)??? בנוגע להורי, באופן אישי אני מודה שיש דפוסים באופיה של אימי יקירתי, וכבר בגיל צעיר יחסית, הצהרתי ביני לבין עצמי שאני אעשה הכל כדי לצאת שונה ממנה. התמימות שלה, הנאיביות, העדינות. שלכאורה אלו תכונות אופי נהדרות אך בהיותי ילדה לא פעם, מצאתי לנכון להבין שתכונות אלו לעיתים עלולות להוות מכשול במציאות של ימנו. ראיתי אצלי הבזקים של אופיה עשיתי הכל כדי לא להיות כמוה

 

[שחר של טללים]

מה שעוד מעניין

זה שההורים שלי חינכו אותי המון לכבוד למבוגרים, לדיסטאנס, הם לא היו "חברים" שלי אלא "הורים" שלי. בהמשך, כשהתבגרתי ועזבתי את הבית- חזרתי לקן מרצוני ונהייתי החברה הכי טובה שלהם לתמיד! ומשום מה אני כן הולכת על הקו של "חברה" עם הבת שלי (הקטן עוד תינוק, אז זה לא ברור). אני מקווה שזה יצליח לנו גם כבוגרת...

 

[bell2002]

אם ניקח את הפורום הזה כמאקרו

הרי שלא התקדמנו לשום מקום. כמעט כל הבנות כאן מצהירות שחשוב להן לגדל את ילדהן בעצמן, הורינו ממש לא עסקו בהצהרות האלה. בדור של הוריי, לא היתה בכלל אופציה כזו לגדל את הילדים ולהאשר בבית. שני הוריי עבדו המון שעות מחוץ לבית ואני גדלתי כילדת מפתח. היה ברור שאין דרך אחרת, עולים חדשים חייבים להתפרנס. היום, אימי אומרת לי שהיא לא חשבה בכלל שאפשר להנות מהילדים, שלא עלה בדעתה לעצור רגע ולחשוב אם אפשר לעשות זאת אחרת. לעומת זאת סבותיי היו עקרות בית וגידלו ילדים בבית - ואנחנו? עושות בדיוק כמוהן. בעניין השגיאות, אני חושבת שהדור שלנו הרבה יותר אינסטנט. אין דחיית סיפוקים ולכן גם החברה שלנו כל-כך אלימה ולא סובלנית. אם אמא באה לבית הספר לצעוק על המורה/מנהל/יועצת בנוכחות הילד שלה, מה הילד שלה לומד? שאפשר להשיג משהו בעזרת צעקות ו"הפיכת שולחנות". שמי שצועק הכי חזק הוא זה שינצח ויקשיבו לו ויעשו כדבריו. גם בקטע הזה אנחנו לא התקדמנו בכלל, השתננו כן! אבל לא לכיוון חיובי.