אקבור את הדם של בני ואעלה לי-ם

[THE WIZARD 55]

אקבור את הדם של בני ואעלה לי-ם

קראתי את הכתבה עכשיו על זאהר שאיבד את בנו..ועם המשפט הזה מאוד קשה לי. "א-זהאר הוא אב והוא כבר הקריב בן אחד, אבל הוא הדגיש כי האיסלאם ופלסטין שווים את ההקרבה הזו". לקדש את האדמה במקום את החיים. אבל אז אמרתי,זה בעצם בדיוק מה שקורה בצבא, החיילים גם מחרפים את עצמם למען ישראל. להגן על ביתם ומשפחתם. אני תוהה אם אני הייתי מרשה לילדיי להלחם, והאמת, שלא הייתי נותנת להם בגלל הפחד לאבד אותם חס וחלילה, את היקרים מכל...הפחד מהמלחמה, מההרג. הייתי עושה הכל בכדי שילדיי לא ילחמו. אפילו בורחת למקום אחר. רק בשביל להגן עליהם. איך האמהות מתמודדות עם התחושה הזאת, שולחות את הילדים היקרים שלהן למלחמה..

 

[סלטעון עצבני]

בתקופות מלחמה ובתנאי מלחמה

זה אפייני שהעניינים הלאומיים משתלטים בתודעה של האנשים גם על הדברים האישיים. אי אפשר לדעת איך היית מגיבה על זה ויז אם היית שם גרה מגיל אפס, ולא אף אחד מהפורום שחי בארץ בשקט יחסי.

 

[THE WIZARD 55]

אתה צודק, החינוך והערכים אולי שונים

אבל רגש של אמא, זה לא אוניברסלי..להגן על הילדים? בכל מקום אנחנו נמצאים..בכל מצב, הדבר החשוב ביותר בעיניי, גם בתור אישה, להגן על התינוקות, הילדים. הרי אנחנו יולדות בשביל להגן, לשמור עליהם.

 

[סלטעון עצבני]

כן נכון... טב שו בערפני ../images/Emo4.gif

 

[עופר גלעד]

רגש של הורים זה בהחלט אוניברסלי..

והרבה מאד הורים לא ישנים בלילות כשהילדים שלהם בצבא. בגלל זה כולם כ"כ עצובים בכל פעם שנהרג חייל. כל הורה יודע שבאותה מידה זה יכול היה להיות הבן או הבת שלו..

 

[אהרן תמוז]

כמה מ"ק דם יש על ידי א-זהאר ואנשיו?

לא רק של יהודים, אלא עוד יותר מזה של ערבים. הרוצח הזה טובל בדמם של אחרים כבר עשרות שנים. מי שחי על החרב ימות בחרב. המאכלת מתקרבת יותר ויותר אל צווארו.

 

[מוחמד5]

גם הוא מטרה

לחיסול. צודקת ויז בכל מילה .

 

[עופר גלעד]

שאלה מצויינת את שואלת...

איך מתמודדים הורים עם המחשבה שהבן או הבת שלהם נמצאים בצבא? ובמיוחד ביחידה לוחמת? אז ההורים שלי למשל, אף על פי שלא שירתתי ביחידה לוחמת, סיפרו לי אח"כ שהיו לילות שלמים שהם לא ישנו. במיוחד בתקופות שבכל יום היו פיגועים ונסיונות לחטוף חיילים.. מה שמחזיק את ההורים במצב הזה הם כמה דברים עיקריים: 1. הם מאמינים שצה"ל יעשה ככל יכולתו כדי להחזיר כמה שיותר חיילים הביתה. בגלל זה יש משברי אמון עם הצבא בכל פעם שמתברר בדיעבד שאפשר היה למנוע תאונה מסויימת או אירוע מסויים שנהרגו בו חיילים. הסטטיסטיקה, אגב, מראה שהסיכוי של חייל להיהרג ע"י האוייב או בתאונת אימונים במהלך השירות שלו, נמוכה מהסיכוי שלו למות בתאונת דרכים! 2. הם מאמינים (ואנשים כמו א-זהאר מחזקים את האמונה הזו) שללא צבא חזק וכוח הרתעה משמעותי, יהיה כאן לא פחות מאשר רצח עם. כך שהשירות הצבאי נתפס כדבר קשה וכואב, אך הכרחי. כאן נכנס מה שאמרת "הייתי אפילו בורחת למקום אחר" - אני משוכנע שאין מי שלא עולה לו מחשבה כזו בראש. אבל מייד אח"כ מבינים שאם נברח למקום אחר (בהנחה שמדינה אחרת תיתן לנו סתם כך להיכנס), נהפוך במקרה הטוב לפליטים - כי אם לא נעמוד בכוח על זכותנו להיות כאן, לא יהיה לנו לאן לחזור. 3. ההורים בד"כ מאמינים בצדקת הדרך של המדינה. לכן נוצרה בעייה כ"כ גדולה כשנראה כאילו ישראל מעוניינת לשמר כיבוש ולשלוט בכוח על עם אחר. עם זה הרבה אנשים לא מסכימים. 4. אם כל זה לא מספיק, יש את החוק שמחייב את כולם לשרת. רוב האנשים לא רוצים להיות עבריינים, במיוחד לא בסוגייה כ"כ רגישה. לגבי א-זהאר... ההבדל העיקרי בין האג'נדה שלו לבין זו של הישראלים ששולחים את בניהם לצבא, הוא שבישראל, המטרות מוגדרות היטב והן ריאליות: לשמור על המצב הנוכחי ולא לאפשר לכל מיני פנאטים שואפי רצח עם להגיע ולממש את תוכניותיהם. בחמאס, המטרות הן לא ריאליות ולמעשה זו לא מלחמה אלא התאבדות: לבוא מתוך עמדת חולשה, ולנסות להכחיד את המדינה החזקה באזור...

 

[THE WIZARD 55]

ברור ההבדל

אתה צודק לגבי הבריחה, כי אם כולנו נברח, לא תשאר מדינה. אבל בכל זאת, כשאני חושבת באופן אישי, על מה שאני הייתי עושה בשביל להגן על ילדיי, החיים שלהם חשובים הרבה יותר מפיסת האדמה שאני נמצאת עליה

 

[ג ב ר ר ר ר ר ר ר ר]

לא מסכים

אל2רד אע'לא מן אלוולד האדמה תשאר לנכדייך ולנינים שלך ולבנים שלהם ולבנים שלהם אבל סופו של אדם למות ככה זה

 

[עופר גלעד]

בסופו של דבר, כשמגיע צו גיוס בדואר..

כלומר כשעוברים מתיאוריה למעשים - חושבים על כל זה אחרת... מנסיון. הרי רוב ההורים כבר היו בצבא ויודעים שהסיכוי להיהרג נמוך מאד. לא שהם לא דואגים, ברור שכן - אבל הם יודעים שאם הם רוצים להישאר תושבים חוקיים במדינה הזו, עליהם לכבד את חוקיה. לעומת זאת, מי שמתחמק מגיוס (ואני מכיר אישית כאלה), רוב הסיכויים שירגיש אשם כל החיים שלו, בהנחה שימשיך לחיות כאן. החברה תדאג להזכיר לו כל הזמן שלא שירת.

 

[ג ב ר ר ר ר ר ר ר ר]

כה תארו לכם

יא משתמטטט עווףף עווף מפההה