Anna Vasserman
New member
אקס פקטור
ההודעה מנוסחת בלשון נקבה, אך מתייחסת לשני המינים.
האם יש ערך מוסף ללשמור על הקשר עם האקס או שעדיף להתנתק?
האם שני אנשים שפעם הרגישו זה כלפי זו, חוו יחד, יכולים להישאר חברים? חברים אפלטוניים באמת? (הצד שיזם את הפרידה כן יכול - אבל מה עם הצד השני?..)
האם מתפתחת "תחרות" בין השניים (הוא כבר מצא מישהי אחרת/התחתן ואני עדיין לא...)?
ספרו על היחסים עם האקסים שלכם.
ואם כבר התחלתי את הנושא, אני אספר ראשונה.
אני לא ארחיב על האקס הכי משמעותי שלי, שהוא כמובן בעלי לשעבר. אנחנו מן הסתם בקשר, מכיוון שיש לנו בן משותף. רגשות מזמן אין. אולי מצידו יש רק רגשות נקמה (על כך שפירקתי את המשפחה) שמידי פעם הוא נותן להן מזור.
האקס השני במשמעותו - בחור איתו הייתי 5 שנים. - בהתחלה הוא התעקש שנשמור על קשר. שאני אתקשר אליו מידי יום לשאול מה שלומו. ואם לא הייתי מתקשרת, היה גוער בי. היינו יושבים לשתות קפה יחד וכאלה. מבחינתי - זה היה סתם מעמסה. מבחינתו, לדעתי, זה לא נתן לו להשתחרר ממני. אז חתכתי. באכזריות רבה, לצערי. כי לא היתה לי דרך אחרת. ועכשיו אנחנו לא בקשר בכלל. גם לא חברים בפייסבוק. ואני מאמינה שכך עדיף. לא רואה ערך מוסף בלהיות איתו בקשר. והוא, אני חושבת, המשיך הלאה וטוב שכך.
יש לי עוד אקס, עליו אני לא מדברת כל כך. היינו יחד חצי שנה בלבד. הוא היה זה שחתך. (למעשה, הספרדי שלי מצא אותי פצועה ושבורה מהקשר הזה וריפא את פצעיי...)
אנחנו עד עכשיו בקשר יומיומי של מיילים ושיחות טלפון. למה? כי הוא המנהל שלי (אז, כשהיינו יחד הוא לא היה, אך צחוק הגורל - חודש אחרי שנפרדנו הוא נהיה המנהל שלי).
אני חייבת לציין שאני חולה מתה על הספרדי שלי, ואין דבר שאני רוצה יותר מלבלות את שארית חיי איתו, ועם זאת יש לי רגעים שאני נתקפת געגוע לאקס הזה. לחוויות המשותפות שחווינו. ואני תוהה לעצמי - אולי אם לא היינו בקשר כבר הייתי שוכחת ממנו מזמן?...
ההודעה מנוסחת בלשון נקבה, אך מתייחסת לשני המינים.
האם יש ערך מוסף ללשמור על הקשר עם האקס או שעדיף להתנתק?
האם שני אנשים שפעם הרגישו זה כלפי זו, חוו יחד, יכולים להישאר חברים? חברים אפלטוניים באמת? (הצד שיזם את הפרידה כן יכול - אבל מה עם הצד השני?..)
האם מתפתחת "תחרות" בין השניים (הוא כבר מצא מישהי אחרת/התחתן ואני עדיין לא...)?
ספרו על היחסים עם האקסים שלכם.
ואם כבר התחלתי את הנושא, אני אספר ראשונה.
אני לא ארחיב על האקס הכי משמעותי שלי, שהוא כמובן בעלי לשעבר. אנחנו מן הסתם בקשר, מכיוון שיש לנו בן משותף. רגשות מזמן אין. אולי מצידו יש רק רגשות נקמה (על כך שפירקתי את המשפחה) שמידי פעם הוא נותן להן מזור.
האקס השני במשמעותו - בחור איתו הייתי 5 שנים. - בהתחלה הוא התעקש שנשמור על קשר. שאני אתקשר אליו מידי יום לשאול מה שלומו. ואם לא הייתי מתקשרת, היה גוער בי. היינו יושבים לשתות קפה יחד וכאלה. מבחינתי - זה היה סתם מעמסה. מבחינתו, לדעתי, זה לא נתן לו להשתחרר ממני. אז חתכתי. באכזריות רבה, לצערי. כי לא היתה לי דרך אחרת. ועכשיו אנחנו לא בקשר בכלל. גם לא חברים בפייסבוק. ואני מאמינה שכך עדיף. לא רואה ערך מוסף בלהיות איתו בקשר. והוא, אני חושבת, המשיך הלאה וטוב שכך.
יש לי עוד אקס, עליו אני לא מדברת כל כך. היינו יחד חצי שנה בלבד. הוא היה זה שחתך. (למעשה, הספרדי שלי מצא אותי פצועה ושבורה מהקשר הזה וריפא את פצעיי...)
אנחנו עד עכשיו בקשר יומיומי של מיילים ושיחות טלפון. למה? כי הוא המנהל שלי (אז, כשהיינו יחד הוא לא היה, אך צחוק הגורל - חודש אחרי שנפרדנו הוא נהיה המנהל שלי).
אני חייבת לציין שאני חולה מתה על הספרדי שלי, ואין דבר שאני רוצה יותר מלבלות את שארית חיי איתו, ועם זאת יש לי רגעים שאני נתקפת געגוע לאקס הזה. לחוויות המשותפות שחווינו. ואני תוהה לעצמי - אולי אם לא היינו בקשר כבר הייתי שוכחת ממנו מזמן?...
