ארבעה ימים אחרי.. יצאתי מהבית לראשונה

[Eco12li]

ארבעה ימים אחרי.. יצאתי מהבית לראשונה

איזו טעות.
הלכתי לאסוף את הבן מהגן. לא תארתי לי שיהיה כל כך קשה.
לא קרה שום דבר מיוחר ולא פגשתי שום מבט חוקר או של רחמים
זה בעיקר התחושה שאצל כולם הכל סבבה ורק אצלי לא.. כולם חיים..
עוד יום ללא יכולת לחייך

 

[אובדתעצות1]

זה כל כך טבעי שככה תרגישי עכשיו

אני לא יכולתי אפילו לעמוד על הרגלים יותר מדקה בלי סחרחורת 4 ימים אחרי (אולי בעצם זה היה סוג של חסד שהרגשתי פיזית כל כך רע ופשוט לא יצאתי מהמיטה).

מאוד קשה להתמודד עם העולם והחיות של כולם בתקופה הראשונה. כשאת מרגישה שאת רק עצובה ושוקעת.
זה אמור להשתפר לאט לאט עם הזמן. בנתיים תקבלי את עצמך ככה, כי הנסיון לשנות את זה רק גוזלת עוד אנרגיות.

אם תראי שזה לא משתפר אז תפני לגורם טיפול חיצוני ותחפשי סיוע. אני הולכת כבר כמה שנים לקבוצה וזה סייע לי מאוד.

 

[אננס 22]

מאוד לא פשוט

אבל זה ישתפר...
אצלי עבר שבוע וחצי (מרגיש כמו נצח). חזרתי לעבוד אחרי ראש השנה. מאוד חששתי מהחזרה והתחמקתי מאנשים, חששתי שאבכה, חששתי מעודף חיבוקים ומבטים מרחמים. רציתי שיגרה, שיתנהגו כרגיל.
אז בעבודה אני מרגישה טוב, מתנתקת מענייני האישיים והמחשבות ומצליחה גם לצחוק ולחייך.. עד שרואה נשים בהריון או תינוקות. אז אני מרגישה קנאה וזה מאוד מפריע לי וחושבת על הבטן שנעלמה וכמה אני רוצה שכבר יחלוף החודש ואנסה שוב להכנס להריון...
שולחת חיבוק גדול! בתקווה לבשורות טובות

 

[אובדתעצות1]

אם מותר לי להאיר משהו

מבינה לגמרי את הכאב כשרואים אישה בהריון והיא מזכירה לנו את מה שחסר לנו ואנחנו רוצות כל כך.

מה שרציתי להגיד הוא שמניסיוני הכואב כל עוד רק חיכיתי להיכנס שוב להריון ורק על להתמלא שוב חשבתי זה לא עשה לי טוב.... ברור שאם זה יקרה אצלך מהר אז אשרייך וזה כמובן יעזור. אבל זה לא תלוי באנו. אצלי עברו כבר 7 חודשים ואין הריון ונכנסתי להריונות הקודמים (כולל האובדן) בקלות ובמהירות. בשביל ממש לצאת סופית מהאבל ולחזור להיות מרוצה בחיי הייתי חייבת לשחרר את התלות שלי בהריון נוסף. זה בהחלט עדיין רצון מרכזי אצלי ואני לצערי מתעסקת בזה כי יש ברורים לגבי מצבי, אבל אני כבר לא רק חושבת מצפה ומחכה להריון חדש. אני מתכננת עוד דברים וחייה את חיי לא מביוץ לאכזבה במעגל סגור.

כמובן שמאחלת לך מכל ליבי שתקלטי במהרה להריון תקין ארוך ועגול ותזכי לידים מלאות.

שנה טובה

 

[אננס 22]

תודה

נכון. את צודקת...
זה ממש טרי אצלי. עדיין לא עברו שבועיים, למרות שזה נראה נצח... יכול להיות שהתחושות ישתנו בהמשך.
אני לוקחת הכל בחשבון- יתכן ויקח הרבה זמן, יתכן ואעבור שוב הפסקת הריון.
לא מתכוונת להרוס את המשפחה שלי. אתן לזה הזדמנות, אך אם לא ילך נעזוב את זה. מנסה שנעשה מס' נסיונות ואם לא ילך, אחזור לגלולות. עדיין לא יודעת.. לפני שבועיים אחרי הבשורה הקשה בכלל לא חשבתי שאדבר שוב על הריון, אבל אני כן רוצה ומקווה לטוב.
הצלחה רבה עם הבירורים ואני מאחלת שבקרוב תצאי מחדר הלידה בידיים מלאות ועסוקות

 

[Eco12li]

זה עניין מוזר לגבי הקנאה..

אני לא מקנאה באחרות שיש להן תינוק אלא בעיקר עצובה שהתינוקת שלי כבר לא... אולי זה בגלל שיש לי שני ילדים וזו סיטואציה קצת אחרת מאשר אם לא היו לי בכלל.
יותר קשה לי למשל להתמודד עם אנשים שידעו שהייתי בהריון והם לא חברים קרובים שיודעים. למשל המטפלת בגן של הבן שהסתכלה עלי ואמרה "רזית את נראית עייפה.." נחנקתי וברחתי מהגן.

עוד לא חזרתי לעבודה יש לי עוד ימי מחלה ואחריהם חופשת לידה (אם אפשר לקרוא לזה כך..)
כל הכבוד לך על הכוחות לחזור ולהתמודד עם העולם!
מסכימה שאולי לא כדאי לתלות את האושר בהריון נוסף במהרה, כי במידה ולא הכל יקרה לפי התוכניות, ההתרסקות יכולה להיות קשה.. (בת ראשונה אצלי אחרי שנתיים של טיפולים)
בכל מקרה מאחלת לך שיהיה קל ורגוע

 

[אננס 22]

אולי לא התנסחתי נכון..

יכול להיות שקנאה הוא לא מושג נכון לתיאור התחושות...
כשחברה שלי בישרה לי שהיא בהריון מאוד שמחתי בשבילה, אמיתי!
אבל פתאום כולן סביבי נראות בהריון ואני כבר לא... העצב, הכעס וכל הרגשות מתעוררים חזרה, אני רוצה את מה שלקחו ממני...
ויש לי ילדים, זה לא קשור. נכנסתי להריון רביעי מאוד מהר, היו לי ציפיות, כולם סביבי מאוד התרגשו, היו תנועות, הבטן הייתה גדולה והאבידה קשה.
אני מבינה שעברת לידה שקטה. אין לי ספק שזה קשה יותר ושדרוש יותר זמן ועיבוד של המצב- פיזיולוגית, רגשית ופיזית. זה גם מאוד משתנה מאדם לאדם- בעבר שלו, בכוחות ובתמיכת הסביבה.
החזרה לעבודה עשתה לי מאוד טוב. אני אוהבת את העבודה שלי, אתמול כבר לא התחמקתי מאף אחד והתנהגתי כרגיל... אם אני מקבלת מבטים, מיד אני מדברת על ענייני עבודה ולא שוקעת בתוך זה. במקצוע שלי אני תומכת באחרים, ולמרות שכל שק שאדם סוחב הוא כבד עבורו, ישנם שקים כבדים יותר ואני מוצאת את עצמי עוזרת להם לסחוב אותו.
לא יודעת... מאוד חששתי מהחזרה, אבל היא עשתה לי טוב. אני ישנה יותר טוב, פחות מתעסקת באובדן וברחמים העצמיים וחושבת קדימה.
יכול להיות שהריון נוסף יתעכב או שגם בו יהיו בעיות. אני לוקחת את זה בחשבון.. החלטתי לעשות נסיון נוסף ואם לא ילך, אז עוצרים ולא נכנסים למערבולת שוב.
החלמה מהירה! לגוף ולנפש..

 

[אובדתעצות1]

גם אני מרגישה ככה

מתגעגעת לתינוקת שמעולם לא הכרתי.

גם אצלי היתה אמורה להיות בת ראשונה אחרי בנים....