ארבעים שנה למלחמת אוקטובר השכחה

ארבעים שנה למלחמת אוקטובר השכחה

במלחמת אוקטובר אני הייתי איש צוות תותח מתחילת המלחמה כחייל סדיר ווהתמזל מזלי לא לראות את פניו של אף חייל מצרי. חטפנו אש ארטילרית ,כן. ירו עלינו ממטוסים,,כן. היו פצועים בסוללה שלי בשמונה באוקטובר בדיוק כאשר דדו אמר "נשבור להם את העצמות".האמת שקינאתי במי שנפצע כדי לא להמשיך במצב הפסיכולוגי הבלתי נסבל.

אמרו שהיה ניצחון צבאי אדיר, אבל אותי זה לא מעניין.

מה שאני יכול לחדש זוהי השיכחה. בחודש דצמבר 1973 היו בחירות והמערך זכה בבחירות.. אתמול בתכנית פוליטיקה שאלו למה ממשלה שכשלה נבחרה שוב. מוטי אשכנזי שהיה מפקד המוצב צפוני ביותר אמר שהמערך נבחר משום שהציבור היה בהלם .

מוטי אשכנזי לא דייק וזה מתקשר לפוסט, הציבור לא היה מטומטם או סטטיסט.

אצל בגין ב 1973 לא נפל האסימון והוא התנגד לכל פתרון במשא ומתן ולכל נסיגה. הוא התנגד להסכם שחילץ אותנו מהשהיה במה שקראו אז "אפריקה"(הגדה המערבית). הוא התנגד להסכם שסיים את מלחמת ההתשה עם סוריה בסוף אפריל 1974. הוא התנגד להסכם הפרדת הכוחות ב 1975.
 
שמתי לב שמלחמת יום הכיפורים


הפכה בתקשורת הישראלית הכתובה לנושא שממלאים בו את מוספי יום כיפור ואת הפורטלים, כדי שלחילונים יהיה מה לקרוא ביום וחצי ריתוק לבית שנגזר עליהם (כן, אני יודע שאין חוק נגד ניהול חיים רגילים ביום הכיפורים, אבל תסמכו על הכמה-עשבים-שוטים-שבגללם-אסור-להכפיש-ציבור-שלם שהם כבר יבואו חשבון עם מי שינסה לנהל חיים רגילים ביום כיפור). במיוחד כשסוגרים מספר עגול של שנים לפרוץ המלחמה.

אני דווקא מסכים עם מוטי אשכנזי. לדעתי, בדצמבר 73 הציבור עדיין לא ידע את כל מה שנודע אחר כך על התיפקוד הגרוע של הצמרת הביטחונית בזמן המלחמה ובחודשים שקדמו לה, ולכן לא היה כה להוט להעניש אותה כפי שהיה במאי 77.

זאת ועוד, המהפך של 77 היה שיאו של תהליך שהתחיל הרבה לפני מלחמת יום הכיפורים. יש שיאמרו שהתחיל ב 67 עם כיבוש הגדה המערבית, יש שיאמרו שהתחיל עם העלייה הגדולה של תחילת שנות החמישים. תהליכים, הם לוקחים את הזמן שהם לוקחים.
 
למעלה