לא ההורים שלי ולא ההורים שלו אבל ההורים שלו גם לא אוכלים ארוחה משפחתית ביום שישי ככה שזה פתר לנו ת´בעיה כל שישי אצל אמא שלי וכל שבת שניה אצל אמא שלו לצהרים ... חקוק...
הולכים לאמא שלו פעם בחודשיים בערך..... וטוב לשנינו ככה ממליצה לכם לעשות מה שנוח לכם, ואני חושבת שנחמד מאוד לפעמים גם לאכול ארוחה עם חברים או אפילו לבד.....
את ההרגשה הזו אני ממש מרגישה - איך נגמרת השבת.. אבל בגלל שאנחנו נוסעים במיוחד אז כבר נשארים כל הסופשבוע. נראה לי שמעכשיו נשתדל לעשות קצת שבתות רק שלנו, אבל גם זו בעיה, כי אני מתגעגעת למשפחה שלי. בקיצור - מבוך!
אנחנו בגישה של מי שרוצה לראות אותנו מזמין אותנו כלומר אין לנו שום חוקיות קבועה לגבי ארוחות או חגים ואנחנו לא מרגישים מחוייבים לגבי חלוקת זמן "הוגנת" בין ההורים. עם הורי אין בעיה כיוון שאנחנו גרים ביחידת דיור אצלהם, כשאבא של עמית רוצה לראות אותנו הוא אומר ואם אנחנו פנויים נגיע לארוחה/סרט/או כל דבר אחר שיתחשק וכך לגבי אמא של עמית כשהיא רוצה לראות אותנו אז היא מבקשת להפגש ואז אנחנו קובעים לצאת לאיזה מסעדה איתה (זה קורה פעם בחודש וחצי-חודשיים בממוצע).
שישי אחד ארוחה אצל הוריו ושישי אחריו ארוחה אצל אמי. ובשבוע שלא אוכלים אצל הוריו, אנחנו משתדלים לקפוץ לארוחת ערב באמצע השבוע. גם אני מרגישה לפעמים שזה משפחתיות too much ושאין לנו מספיק ביחד-לבד (במיוחד אחרי חגים כמו פסח, סוכות וחנוכה), אז אנחנו לוקחים לעצמנו איזה שבוע חופש ונחים