ארוחת חג
ישבנו לשולחן מלא כל -טוב.אחרי הברכות המסורתיות קלחה השיחה בין המבוגרים,והיה גם פיטפוט חינני של ארבעת הילדים.הבטתי אתמול מן הצד בבן שלי [13].,ונזכרתי בימים אחרים.כשהייתי מגיעה לארוחות החג עם בעל אך ללא צאצאים. המשפחות שלנו- נעימות ולא חקרניות. לא היה 'נו....אז מתי כבר?' או 'יש איזו בעייה?'. אבל לי עצמי היה מאד לא נוח. הרגשתי אז שכל החגים מיועדים 'להמשיך שת שושלת המסורת' ומי ממשיך את השושלת אם לא הילדים שלנו.היתה איכות עקרה ועצובה,ותמיד הקרובים -רחוקים,אלה שאין איתם מגע ביום יום היו שואלים 'אז איך בעבודה?' עם תחושה ש..ממ...איך ישאלו דברים אחרים....היתה תחושה של 'שום דבר לא זז' עם המאמצים שלא נשאו פרי להגדיל את המשפחה בדרך הרגילה.עוד חג נוקף ועוד אחד.ועוד אחד. והילדים של הדודים ובני הדודים גדלים.... ואצלנו.....נאדה.
והיום.....
כביכול מובן מאליו שיושב לידי ילד ששומר על חינניותו גם בהתבגרות , מספר בדיחות,ואומר 'זה טעים לי' וגם 'לא תודה'. מבקש שארשה לו לארח את הילד שבגילו בסוף השבוע,מתכנן ללכת בעוד כמה ימים למקומות שאף פעם לא היה בהם- יגיד עם הכתה 'סליחות' על המצדה....ילד לאודישן לשחקני משנה.....
ואני מהרהרת באיזה מקום כל כך אחר הייתי לפני קצת יותר מעשור. וכמה הילד הזה,שלפעמים שובב חבל"ז ולפעמים נופת צופים...כמה ברכה הביא לחיים. ברכה,אהבה,שמחה,לפעמים גם דאגה.....החיים היום מאד בתנועה ,גם בזכותו. ונעים מאד בשולחן החג,בשולחנות החגים.
אולי חלק מההתחדשות וההתרעננות של ראש השנה הוא גם להביט על הקיים כלא מובן מאליו,ולברכו.
שנה טובה לכולם !
ישבנו לשולחן מלא כל -טוב.אחרי הברכות המסורתיות קלחה השיחה בין המבוגרים,והיה גם פיטפוט חינני של ארבעת הילדים.הבטתי אתמול מן הצד בבן שלי [13].,ונזכרתי בימים אחרים.כשהייתי מגיעה לארוחות החג עם בעל אך ללא צאצאים. המשפחות שלנו- נעימות ולא חקרניות. לא היה 'נו....אז מתי כבר?' או 'יש איזו בעייה?'. אבל לי עצמי היה מאד לא נוח. הרגשתי אז שכל החגים מיועדים 'להמשיך שת שושלת המסורת' ומי ממשיך את השושלת אם לא הילדים שלנו.היתה איכות עקרה ועצובה,ותמיד הקרובים -רחוקים,אלה שאין איתם מגע ביום יום היו שואלים 'אז איך בעבודה?' עם תחושה ש..ממ...איך ישאלו דברים אחרים....היתה תחושה של 'שום דבר לא זז' עם המאמצים שלא נשאו פרי להגדיל את המשפחה בדרך הרגילה.עוד חג נוקף ועוד אחד.ועוד אחד. והילדים של הדודים ובני הדודים גדלים.... ואצלנו.....נאדה.
והיום.....
כביכול מובן מאליו שיושב לידי ילד ששומר על חינניותו גם בהתבגרות , מספר בדיחות,ואומר 'זה טעים לי' וגם 'לא תודה'. מבקש שארשה לו לארח את הילד שבגילו בסוף השבוע,מתכנן ללכת בעוד כמה ימים למקומות שאף פעם לא היה בהם- יגיד עם הכתה 'סליחות' על המצדה....ילד לאודישן לשחקני משנה.....
ואני מהרהרת באיזה מקום כל כך אחר הייתי לפני קצת יותר מעשור. וכמה הילד הזה,שלפעמים שובב חבל"ז ולפעמים נופת צופים...כמה ברכה הביא לחיים. ברכה,אהבה,שמחה,לפעמים גם דאגה.....החיים היום מאד בתנועה ,גם בזכותו. ונעים מאד בשולחן החג,בשולחנות החגים.
אולי חלק מההתחדשות וההתרעננות של ראש השנה הוא גם להביט על הקיים כלא מובן מאליו,ולברכו.
שנה טובה לכולם !
