ארוחת ערב שישי-שבת או במילים אחרות- סברי מרנן

[פרפרי אהבה]

ארוחת ערב שישי-שבת

או במילים אחרות- סברי מרנן

באיזו תדירות אתם הולכים לארוחות משפחתיות

במידה והייתם מתבקשים להגיע באופן קבוע לארוחות שישי/שבת -איך הייתם מגיבים

ומה עושים כששני הצדדים לוחצים שתגיעו אליהם לארוחה ומצד שני, אתם גם רוצים חופש-איך מציבים גבול

(אצלנו למשל מאוד עזר שעברנו לארה"ב

).

האם אצלכם במשפחה נהוג שכל אחד מהאורחים מכין ומביא איתו מאכל כלשהו או שרק המארחים/ות מכינים

 

[הייתיאביבקיץ]

הייתי שמחה ללכת יותר

אבל אנחנו לא גרים קרוב מספיק.

אצלנו לא נהוג שאורחים מביאים איתם אוכל. רק עוגה, לפעמים. אבל לפני ארוחות גדולות אני מנסה להקדים כדי לעזור בהכנות.

מה קורה כשלוחצים? קשה. עם ההורים שלי אין בעיה. עם חמותי יש קצת (כמובן... ). אבל התחלתי לפתח עור של פיל, וכבר כמעט שאין לי יסורי מצפון. אני לא מנסה לנהל משא ומתן כי אני יודעת שלא יעזור. ״תודה,אבל אנחנו לא יכולים. בי״. פעם זה היה מגיע לשיחות מעגליות של חצי שעה.

 

[פרפרי אהבה]

ואיך היה השינוי הזה מהשיחות הקשות ועד המשפט

הפשוט אך ברור הזה? היא לא הופתעה מזה?

 

[הייתיאביבקיץ]

העניין הוא שבאמת קשה לדעת אם הופתעה או לא...

את מכירה את זה? האנשים שאת אף פעם לא יודעת אם הם באמת לא מבינים/זוכרים, או שהם עושים את עצמם?
שיחה של חצי שעה שבה אנחנו מנסים להסביר למה אם אנחנו בטיול, זה אומר שלא נוכל לבוא, ואחרי שעה מגיע טלפון ״שאכין בשר או עוף?״.
וזה ככה מאז ומתמיד, לא שזה אלצהיימר או משהו.

 

[פרפרי אהבה]

נשמע כמו מקרה של אלצהיימר מבחירה

מוכר לי מאוד

 

[הייתיאביבקיץ]

 

[הייתיאביבקיץ]

חם מהתנור -

בן זוגי חולה. קיבלתי עכשו טלפון מחמותי ״אני יכולה לבוא לבקר אותו״? אמרתי שאני לא בבית, אבל נראה לי שלא כדאי מאחר והוא מדבק. אבל אם היא רוצה - שתתקשר אליו ותשאל אותו ישירות.

אחרי שניתקנו, עלתה בדעתי המחשבה מה פתאום היא מתקשרת אליי לשאול אם לבקר את הבן שלה. ואז הבנתי - היא התקשרה אליו. הוא אמר לה שלא תבוא. אז היא התקשרה אליי, מתוך מחשבה שלי יהיה לא נעים להגיד לה לא לבוא.

בכל פעם שהיא מתקשרת אליי לנייד, אני יודעת שזו שיחה ״מאחורי הגב שלו״. שהוא אמר לה ״לא״ על משהו, אז היא מנסה אצלי. בלי להגיד לי שהיא כבר דיברה איתו על הנושא.

 

[פרפרי אהבה]

וואו איזה הזוי

עשית בשכל שאמרת לה להתקשר אליו בעצמה-שלא יהיה מצב שהיא מופיעה אצלכם כי את אישרת לה מבלי לדעת שהוא לא בעניין

 

[mykal]

כמה דברים

1)אם הייתי מזהה כמוך שיש דפוס, היא שואלת אותו ומשיש סרוב פונה אליך,
הייתי בפעם הבאה עונה לה:" אני לא בבית ומה הוא אמר לך?" שתבין שאת יודעת את הטריק.ותפסיק.
2)משהו ביחס לבקשה שלה לבקר--בעיני זה יפה ומכבד.
נראה לי שיש כאן יחס חם. וששוה לשמור עליו. גם אם זה קצת פחות נוח.

 

[הייתיאביבקיץ]

זה לא מאד מכבד להתעלם מבקשות של אחרים....

כשמישהו אומר לך ״אני עייף, שוכב במיטה ורוצה לישון״, התנהגות מכבדת זה להאמין לו ולא להכריח אותו לארח אותך.

ולא מכבד לא להגיד לי את האמת. כשאמרתי לה ״תשאלי אותו״ היא ענתה ״בסדר״. למה? למה לא להגיד ״תראי, כבר דיברתי איתו, הוא אמר ככה וככה, אבל אני בכל זאת רוצה לעזור״.

תאמיני לי שאם זה מה שהיתה אומרת, הייתי מנסה לחשוב, ומוצאת משהו שישמח אותה. בעצם היא גרמה לעצמה להפסד. אם היתה אומרת לי האמת - היינו מוצאות פתרון. ניסתה להטעות אותי, העלימה ממני את האמת - מצאה עצמה מול בלוק חסום. לא בכוונה, לא התכוונתי למנוע ממנה ביקור. עניתי את מה שחשבתי שזו התשובה הנכונה.

אחרי יותר מ20 שנים של היכרות, כבר אין לי סיבה לחשוב שמשהו ישתנה. זה אופי, סגנון של התנהלות.

 

[mykal]

מסכימה עם כל מה שכתבת.

רק נתתי זרקור כעל נקודה שמי שלא חווה את ההפך,
את הניכור את ההתעלמות את זה 'שאתה' בכלל לא קיים--אתה שקוף
לא מעריך את האכפתיות.
הרי כל מה שרצתה זה לבקר חולים--אז אני מבינה היטב
שלא תמיד זה מתאים ונכון ונחוץ--אבל זה יותר טוב מהתעלמות.
זה שההתנהלות שלה עקומה--זה שלא חשפה שדברה--אכן הפסידה.
להשתנות לא--השאלה אם את מוכנה לחולל שינוי בתגובה שלך,
ואז אולי להרויח את הרצון הטוב שלה.

כותבת לך--כי חמותי--התעלמה ממני, לא באה לבקר, לא התיחסה
לימים קשים שלי, לא דאגה בשום צורה לילדים שלי--(היו קטנים) ואני סעדתי את אימי בבי"ח. לא באה להלויה של אימי, (היא הקיאה בנסיעות) לא באה לנחם,
אז כן, אני כאבתי את הניכור הזה--
היתה צריכה להשקיע כ"כ מעט כלפי כדי שאהיה הרבה בשבילה.

סתם חומר למחשבה.

 

[ayaht]

בשני המקרים מתייחסים אליך כאילו אתה שקוף.

פעם אחת בכלל לא מביעים התעניינות.

ופעם שניה מתעלמים מהצרכים שלך.
אתה חולה, אבל אני דואגת ורוצה "לעזור לך" ולכן אתה תיאלץ לארח אותי / לסבול את נוכחותי למרות שאתה חולה ומעדיף לנוח במיטה.

לכאורה הבדל של 180 מעלות.
בתכלס זה אותו דבר
למקרה השני קוראים נרקסיזם.
(אולי גם לראשון?)

 

[mykal]

האמת את צודקת,

ובכ"ז יותר נעים לדעת שאתה חשוב למישהו. שאתה קיים שם אצלו.
ההתנהלות--זה ענין אחר. לא שאני חושבת שזה נעים אבל...

 

[אמאשלשון]

מאוד אוהבת ארוחות משפחתיות

למה לרצות חופש בערב שישי?
עם חברים יוצאים אחרי הארוחות
לעיתים עושים ארוחות עם חברים ואז אין בעיה לא להגיע להורים.

באופן כללי, כיף, אוהבת

 

[פרפרי אהבה]

ובד"כ מתי אתם יוצאים משם?

אתם בארוחה כל פעם אצל זוג הורים אחר או תמיד אצל זוג הורים קבוע

 

[אמאשלשון]

לא קבוע, פעם כשהילדים היו קטנים והמפגש כלל כמובן

פגישה עם הבני דודים אז היינו נשארים קצת יותר מאוחר או שםשוט משאירים אותם לישון שם.
היום כשהילדים כבר גדולים, אנחנו נשארים כמה שמתאים לפי הפעיליות של כולם לאחר מכן, הילדים יוצאים משם מתי שמתאים להם בשביל להפגש עם חברים וגם אנחנו לפי מה שקבענו ללאחר מכן.
וברור שכל פעם אצל זוג הורים אחר, או אצלינו.
מאז שהתחתנו זה שישי אצל זוג הורים אחד ושישי אצל השני.
אין קיפוח הורים
שבתות זה רק במקרה שלא קבענו כלום לשבת עם חברים

 

[mykal]

משהו ברעיון כללי.

כשהאוירה בזוגיות טובה
וכל אחד מבני הזוג יודע את הוריו, יכולים להגיע להבנה ולהסתדר.
גם אם זה דורש איזה ויתור מאחד הצדדים.
הבעיה כשמתגלעים בקיעים ואז הענין הופך לעקרוני.