ארוחת צהריים במאייאר
מאייאר של אוסאמה דלאל במלון עלמה בתל אביב חטפה לא מעט ביקורות לא טובות לאחר פתיחתה. ביקורות שלעתים לוו בנימה מתנצלת של מבקר תורן שנאלץ לכתוב ביקורת שלילית על ילד הפלא הקולינרי מעכו, אותו הוא עצמו הכתיר שנתיים לפני כן כדבר הגדול הבא. בזמן האחרון קראתי ושמעתי שיש שיפור והתייצבות.
במקרה קראתי בוואלה כתבת ביקורת מפרגנת במיוחד על ארוחת צהריים במאייאר. לא פחות מ-4 כתבות של וואלה התייצבו לארוחת צהריים כבר ביום הראשון או השני לפתיחת המסעדה לסרוויס צהריים (12:00-15:00). זה היה ב-27 בדצמבר. אני קפצתי לשם למחרת אחרי שבמקרה נתקלתי בכתבה האוהדת והחלטתי לבוא לנסות.
ישבתי על הבר. הייתי כמעט סועד יחיד. המקום עצמו נעים, מרווח וחביב. הרבה יותר מוצלח ממסעדת עלמה לאונג' שפעלה שם לפני כן.
נכון לארוחה שלי היה תפריט צהריים שכמעט זהה לתפריט הערב, מינוס כמה מנות שהושמטו. המחירים וגודל המנות זהים לערב. כלומר - אין עסקיות. כלומר - יקר. לא ברור אם מתכוונים להגיש כאן עסקיות של ממש, זה משהו שנכון ליום ההוא, לא הוחלט עליו.
לפני המנה הראשונה שהזמנתי הגיע לחם. לחם עגול וטוב ולצדו מטבל עגבניות פיקנטי וטוב עם רכז רימונים. החלטתי ללכת על מנות מהים היות ואוסאמה דלאל קיבל מוניטין בזכות מנות הדגים שלו בעכו.
המנה הראשונה: סטייק זג'ריי: דג ים נא (בר ים במקרה הזה), סלט אפרסמון חריף, טחינה גולמית, ג'ינג'ר ומחית קפה שחור. מנה לא זולה. 70 ש"ח. המנה הייתה מצוינת. דגים טריים שבטריים באיכות מצוינת. תיבול מדויק. שילוב נהדר עם האפרסמון (מפתיע) והצ'ילי. המינוס היחיד היה שהטחינה הגולמית (הטובה לכשעצמה) הייתה במינון מעט גבוה מדי לטעמי ברוטב וקצת העלימה את טעמי הקפה השחור. אבל בסה"כ מנה ראשונה טובה מאד.
למנה עיקרית בחרתי בכנאפה דג. כנראה המנה היותר מקורית מבין העיקריות: דג קצוץ בקדאיף (לוקוס ובר ים), קרם ארטישוק ואספרגוס. לידם יש ירוקים חמצמצים ברוטב רימונים. העלות: 103 ש"ח. זו מנה מכובדת ודי כבדה, כך שאין סכנה שמישהו רעב לא ישבע ממנה. קראתי שבדלאל בעכו הייתה מנה דומה שהוגשה כמנה ראשונה. יתכן וזה עדיף, כי בביסים האחרונים של המנה הזו נהיה לי קצת משעמם בחך. ולמרות השעמום הקל בסוף זו מנה מצוינת. שילובי טעמים מעולים. טעמים מודגשים של מילוי הדגים. פריכות נהדרת של הקדאיף. מנה שכיף לאכול. בשבילה אולי כדאי להגיע עם עוד מישהו ולחלוק מנה עיקרית נוספת שונה, כדי שיהיה יותר עניין.
אם אני כבר במאייאר, בארוחה לא זולה ומושקעת אז חייבים גם קינוח. התלבטתי בין שניים. בסופו של דבר אחרי בירור זריז במטבח קיבלתי מנה שכללה 1/2 קינוח אחד ו-1/2 קינוח שני. מגניב. התמחור היה 41 ש"ח, כמחיר הקינוח הזול מבין השניים.
חצי הקינוח הראשון: סמיפרדו קקאו והל עם קראמבל אגוזי לוז (43 ש"ח). מבחינת טעמים המנה טובה מאד ומדויקת. מנה טעימה עם מתיקות מאוזנת וטעם טוב של הל. הבעיה היחידה הייתה המרקם החצי קפוא של הסמיפרדו שלטעמי היה קשה וקפוא מדי. הייתי מוציא את המנה מ"החצי הקפאה" כמה דקות לפני ההגשה.
חצי הקינוח השני: "לילות ביירות": עוגת סולת עם קציפת שמנת (41 ש"ח). את העוגה עיטרו גם פרוסות תפוחים ושבבי שקדים. זו מנה טובה עם איזון טוב של מתיקות, אבל זו לא מנה יוצאת דופן. אפשר לטעמי להוציא יותר מהמנה הזו. עודד חצבני בכולא עשה גרסה טובה ומעניינת יותר של לילות ביירות בכולא שלו שנסגרה, עם קציפת לאבנה כבשים ועם עוגה יותר אוורירית. הגרסה של דלאל כוללת עוגה מעט יותר דחוסה וקציפה יותר סטנדרטית (שלא לומר משעממת משהו). בקיצור - חסר כאן עוקץ.
בהחלט נהניתי מרוב המנות שאכלתי. המנות היו טובות וברובן מקוריות. ברור שחומרי הגלם במנות הללו הם משובחים. השירות היה מצוין ומפנק אם כי כשאתה לקוח כמעט יחיד במסעדה - זו לא אמורה להיות בעיה.
ארוחת הצהריים כאן היא ודאי לא לממהרים שיש להם זמן קצוב של 45 דקות להפסקת צהריים והם חייבים לחזור לעבודה אחריהן. זו בעצם מעין ארוחת ערב בצהריים ולכן היא מיועדת לאנשים שיש להם זמן. אני מניח שאחזור לכאן מתישהו בערב עם עוד נפשות כדי לנסות עוד כמה וכמה מנות.
לפוסט המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post.html
מאייאר של אוסאמה דלאל במלון עלמה בתל אביב חטפה לא מעט ביקורות לא טובות לאחר פתיחתה. ביקורות שלעתים לוו בנימה מתנצלת של מבקר תורן שנאלץ לכתוב ביקורת שלילית על ילד הפלא הקולינרי מעכו, אותו הוא עצמו הכתיר שנתיים לפני כן כדבר הגדול הבא. בזמן האחרון קראתי ושמעתי שיש שיפור והתייצבות.
במקרה קראתי בוואלה כתבת ביקורת מפרגנת במיוחד על ארוחת צהריים במאייאר. לא פחות מ-4 כתבות של וואלה התייצבו לארוחת צהריים כבר ביום הראשון או השני לפתיחת המסעדה לסרוויס צהריים (12:00-15:00). זה היה ב-27 בדצמבר. אני קפצתי לשם למחרת אחרי שבמקרה נתקלתי בכתבה האוהדת והחלטתי לבוא לנסות.
ישבתי על הבר. הייתי כמעט סועד יחיד. המקום עצמו נעים, מרווח וחביב. הרבה יותר מוצלח ממסעדת עלמה לאונג' שפעלה שם לפני כן.
נכון לארוחה שלי היה תפריט צהריים שכמעט זהה לתפריט הערב, מינוס כמה מנות שהושמטו. המחירים וגודל המנות זהים לערב. כלומר - אין עסקיות. כלומר - יקר. לא ברור אם מתכוונים להגיש כאן עסקיות של ממש, זה משהו שנכון ליום ההוא, לא הוחלט עליו.
לפני המנה הראשונה שהזמנתי הגיע לחם. לחם עגול וטוב ולצדו מטבל עגבניות פיקנטי וטוב עם רכז רימונים. החלטתי ללכת על מנות מהים היות ואוסאמה דלאל קיבל מוניטין בזכות מנות הדגים שלו בעכו.
המנה הראשונה: סטייק זג'ריי: דג ים נא (בר ים במקרה הזה), סלט אפרסמון חריף, טחינה גולמית, ג'ינג'ר ומחית קפה שחור. מנה לא זולה. 70 ש"ח. המנה הייתה מצוינת. דגים טריים שבטריים באיכות מצוינת. תיבול מדויק. שילוב נהדר עם האפרסמון (מפתיע) והצ'ילי. המינוס היחיד היה שהטחינה הגולמית (הטובה לכשעצמה) הייתה במינון מעט גבוה מדי לטעמי ברוטב וקצת העלימה את טעמי הקפה השחור. אבל בסה"כ מנה ראשונה טובה מאד.
למנה עיקרית בחרתי בכנאפה דג. כנראה המנה היותר מקורית מבין העיקריות: דג קצוץ בקדאיף (לוקוס ובר ים), קרם ארטישוק ואספרגוס. לידם יש ירוקים חמצמצים ברוטב רימונים. העלות: 103 ש"ח. זו מנה מכובדת ודי כבדה, כך שאין סכנה שמישהו רעב לא ישבע ממנה. קראתי שבדלאל בעכו הייתה מנה דומה שהוגשה כמנה ראשונה. יתכן וזה עדיף, כי בביסים האחרונים של המנה הזו נהיה לי קצת משעמם בחך. ולמרות השעמום הקל בסוף זו מנה מצוינת. שילובי טעמים מעולים. טעמים מודגשים של מילוי הדגים. פריכות נהדרת של הקדאיף. מנה שכיף לאכול. בשבילה אולי כדאי להגיע עם עוד מישהו ולחלוק מנה עיקרית נוספת שונה, כדי שיהיה יותר עניין.
אם אני כבר במאייאר, בארוחה לא זולה ומושקעת אז חייבים גם קינוח. התלבטתי בין שניים. בסופו של דבר אחרי בירור זריז במטבח קיבלתי מנה שכללה 1/2 קינוח אחד ו-1/2 קינוח שני. מגניב. התמחור היה 41 ש"ח, כמחיר הקינוח הזול מבין השניים.
חצי הקינוח הראשון: סמיפרדו קקאו והל עם קראמבל אגוזי לוז (43 ש"ח). מבחינת טעמים המנה טובה מאד ומדויקת. מנה טעימה עם מתיקות מאוזנת וטעם טוב של הל. הבעיה היחידה הייתה המרקם החצי קפוא של הסמיפרדו שלטעמי היה קשה וקפוא מדי. הייתי מוציא את המנה מ"החצי הקפאה" כמה דקות לפני ההגשה.
חצי הקינוח השני: "לילות ביירות": עוגת סולת עם קציפת שמנת (41 ש"ח). את העוגה עיטרו גם פרוסות תפוחים ושבבי שקדים. זו מנה טובה עם איזון טוב של מתיקות, אבל זו לא מנה יוצאת דופן. אפשר לטעמי להוציא יותר מהמנה הזו. עודד חצבני בכולא עשה גרסה טובה ומעניינת יותר של לילות ביירות בכולא שלו שנסגרה, עם קציפת לאבנה כבשים ועם עוגה יותר אוורירית. הגרסה של דלאל כוללת עוגה מעט יותר דחוסה וקציפה יותר סטנדרטית (שלא לומר משעממת משהו). בקיצור - חסר כאן עוקץ.
בהחלט נהניתי מרוב המנות שאכלתי. המנות היו טובות וברובן מקוריות. ברור שחומרי הגלם במנות הללו הם משובחים. השירות היה מצוין ומפנק אם כי כשאתה לקוח כמעט יחיד במסעדה - זו לא אמורה להיות בעיה.
ארוחת הצהריים כאן היא ודאי לא לממהרים שיש להם זמן קצוב של 45 דקות להפסקת צהריים והם חייבים לחזור לעבודה אחריהן. זו בעצם מעין ארוחת ערב בצהריים ולכן היא מיועדת לאנשים שיש להם זמן. אני מניח שאחזור לכאן מתישהו בערב עם עוד נפשות כדי לנסות עוד כמה וכמה מנות.
לפוסט המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/01/blog-post.html
