ארון קבורה לחיים דף 1

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 1

ארון קבורה לחיים – מאת גבריאל. קיץ, חופש, כבר הפעם ה16 שזה קורה, רק שהשנה זה באמת מפריע! פעם זה לא היה מפריע לי כל כך... החופש הזה זה כן הפריע לי. כל חופש הייתי מדמיין לי איך אני והוא ביחד, מבלים את החופש כזוג, יורדים לאילת, הולכים לטיולים, נרדמים לאור הירח ומתעוררים לאור הזריחה, ובימים שכבר התעייפנו מהכל פשוט שוכבים אחד ליד השני מבטים אחד בעיני השני ללא לומר מילה ובעצם להגיד כך את הכל. הקיץ החל אך הוא לא היה.. הוא לא הגיע... לא היה מימנו שום סימון, והחופש התחיל ואיתו גם התקווה, והימים החלו לעבור וכך גם אייתם התקווה. אז כבר חצי מהחופשה שכל כך רציתי התמוגגה לה באוויר, מצאתי את עצמי כבר בחצי הדרך לסיום ללא כל השיג שרציתי, אז החלטתי לעשות משהו, לא כל כך דרסתי אם בכלל אבל עדיף זה מכלום. החלטתי לכתוב הודעה בפורומים של הכרויות שאני מחפש מישהו, את המישהו! ההודעה הייתה ארוכה ומאוד כנה ואמיתית, היה כתוב שם הכל מהכל, ואפילו צרפתי תמונות שלי. פרסמתי אותה ב3 פורומים שונים, כל כך קיווית שתהיה תגובה שמישהו בכלל יקרא אותה... היא אומנם ארוכה ואנשים לא אוהבים דברים ארוכים לקרוא אבל ידעתי שמי שאני מחפש ירצה לקרוא את זה ואם הוא לא אז זה לא האחד שאני מחפש, אבל מסתבר שאיש לא קרא... אולי קראו אמרו נחמד אבל לא הגיבו... ורק אחרי שבוע, אולי יותר אולי פחות קבלתי פניה ! ! ! ממישהו שכתב לי שבטח קבלתי כבר מלא פניות ושאל מה שלומי. האמת היא שלא קבלתי אף פניה והוא היה הראשון שפנה וגם כן האחרון שפנה. שלחתי לא את זה, וכבר תשובה חזרה היה בו משהו שונה, משהו שאפשר היה להריח אותו שזה אולי זה. הוא ידע מאיפה אני וידע שהים לידי, הוא גולש המון וכתב לי שהוא היה בים יום שישי ואמר שאם הוא היה רואה אותי בים אז הוא היה בא אלי מאחור מניח לי ידים על העיניים ושאול אם אני יודע מי זה. הלוואי וזה היה קורא יום אחד, הלוואי והייתי שם בים.... אבל לא הייתי וזה לא קרה. המשכנו להתכתב באותו יום די הרבה, אני חיכיתי למסר שלו וכל שניה בדקתי מתי הוא ישלח חזרה וגם הוא שלח וחיכה עד שהחלטנו לעבור לטלפון. קבלתי את המספר, כמה ספרות... כל כך פשוטות בסך הכל מספרים על צג ומאחוריהם מסתתר לו עולם שלם ומורכב. אז לקחתי את המספרים וחייגתי אליו, ענה הבחור, היה לו קול מאוד גברי בכלל לא מתאים לגילו, שאל איש בוגר, אבל עדין מאחורי הקול היה עדין אפשר לשמוע את המתיקות שלא נשמעה בקול. הבחור שענה לי היה בן 17 ושבועיים בדיוק! הוא ראה את תמונותיי, אני לא ראיתי דבר! אז ביקשתי תיאור, הוא החל לתאר, בחור בגובה 178 חטוב ושרירי, צבע עורו שחום שזוף, גופו חלק לגמרי, ידיים גבריות ושריריות וחזקות שמחוברות לחזה שירי שמתחתיו בטן יפיפה עם קוביות וכמובן הפנים, הפנים עם עיניים כחולות ועמוקות כים, שפתים קצת דקות אבל יפות עצמות לחיים בולטות שיער חום חלק, ולבסוף קינח בזה שבמקצועו הוא גם דוגמן לפרנסתו. בחור יפיפה שכזה פונה אלי שאני לא המציאה הכי גדולה, הוא יכול להשיג כל אחד שהוא רק ירצה, ומשום מה פנה אלי... עד היום הסיבה לכך אינה ברורה לי וכנראה שגם לא תהיה. התחלנו לשוחח בטלפון ולא סימנו, דיברנו במשך שעות על גבי שעות על כל נושא שבעולם, מאוד נפתחנו אחד כלפי השני וחלקנו דברים. הוא סיפר לי שבתחילת החופש, החופש שכל כך איחלתי לי, לו היה את החופש שהוא לעולם לא היה מאחל לו או למישהו. הוא סיפר לי שהוא הכיר מישהו, באינטרנט, בצ'ט, בחור בן 18 שהשיחה איתו הייתה קלילה, הבחור די לחץ עליו להיפגש שכבר הייתה שעת לילה מאוחרת, בהתחלה לא הסכים וסירב אבל לאחר שהבחור התעקש הוא השתכנע והם נפגשו, הם קבעו במקום מסוים והבחור אכן הגיע למקום בעשה שנקבעה. עצרה לידו מכונית ובתוכה לא היה בחור... גם לא נער... היה בה איש כבן 35! בלבול....? טעות באדם...? אי הבנה...? לא, פשוט שקר אחד גדול, הוא לא היה בן 18 אלא 35, הוא ניכנס אליו למכונית לא במטרה ליחסי מין לא במטרה מיוחדת, סתם פגישה תמימה, שהייתה בדיוק כמוהו, ניכנס מבלי לבדוק מלי לראות, פשוט פתח את הדלת הקדמית והתיישב. האיש בן ה35 נסע, נסע לאזור התעשייה, מקום ריק ואפל בלילה, בהתחלה הוא היה נחמד אבל כשהבחור ביקש מימנו לחזור ושהוא לא מעוניין בכלום איתו, שינה בין רגע את פרצופו והוא לא רצה לוותר על בובה שכזו כל כך מהר. הוא לא הבין לאן הוא נוסע אבל הם הגיעו לשם הוא עוד לא הבין מה קורה, האיש התנפל עליו והחל נאבק בו ונלחם בו במטרה לאנוס אותו, משכיב את הכיסא לאחור ומנסה שגם אותו נגד רצונו! הוא היה איש גדול וחזק שכנראה זו אינה הפעם הראשונה שלו, אבל גם הבחור היה חזק ומפותח ונאבק בו עד שהאיש וויתר והתייאש מלנסות לאנוס אותו, אבל הוא התעצבן והחל לאבד שליטה על עצמו והחל להכות אותו בכל גופו, עם אגרופים והוא כבר שכוב על הכיסא כולו חבול וכאוב, כמו יהודי על רצפת הגטו שהרגיז גרמני. הוא המשיך להרביץ לו ולהכות אותו, בבטן ובפנים וככל שהכאיב לו יותר ויותר חזק כך החל להירגע. כשכבר פירק את כל זעמו עליו הסתכל עליו, לא אמר מילה, רק ראה בחור יפיפה שוכב על באוטו, לא זז, בקושי נושם, כולו חבול ומלא בסימנים, חולצתו כבר ממזמן ניקרע מעליו, וכולו זרוק על הכיסא כאילו
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 2

היה שק אגרוף והמילוי יצא לו. הוא התניע את המכונית ונסע מהמקום אל המקום שבו אסף אותו. והוא, הוא נישאר שם על הרצפה לכמה זמן, דקות, שעות, כשסובלים כבר מאבדים מתחושת הזמן וכך גם הוא. לבסוף עזר מספיק כוח, והגיע לבית החולים הקרוב לקבל טיפול רפואי, כשהגיע לשם ניכנס מיד לטיפול, חבשו אותו וניקו אותו, חיטאו אותו ואת פצעיו, ולאחר מכין שהתאושש במקצת החלו השאולות, הוא לא אמר את האמת סיפר להם מעשה בדיה על תאונה שקרתה לו, לא דיבר אמת, רק הביט בהם במבט ריק שלא פנה לכלום, ולא הבין מה תשנה כבר התשובה, את הנעשה לו אין להשיב. הוא הגיע חזרה הביתה לא אמר מילה לאביו, לא פלט הגהה על כל מה שקרה סיפור לו את אותו מעשה בדיה שסיפר בבית החולים ואביו בלע כל מילה ומילה, כל מה שהוא רצה זה שקט ומנוחה, הוא דיבר עם בן דוד על כל מה שקרה לו ושהוא גם כותב על הכל בפורום מסוים באינטרנט, בן הדוד היה בן דוד דואג ''למופת'' והחליט לדאוג לו ושלח לאביו את כל מה שהיה כתוב בפורום שם, את כל הסיפור את כל התיאורים והאירוע. אבין אכן קיבל את זה, היה בשוק ובהלם ולא האמין למראה עיניו. מיד הבין שבנו אינו סטרייט ולא קיבל את זה, ולא תמך ולא עזר, כל הכאב שעבר בלילה היה אפס וכלום לעומת הכאב כאשר אביו הפנה לו עורף, שנא אותו על כך, ולא תמך בו לרגע, ועוד יותר מכך התכחש לעובדה שהוא בנו, בנו ההומו. להישאר בבית היה בלתי נסבל והוא החליט לנסוע לצפון רחוק, רחוק מהכל לכמה ימים כ3 בערך, הוא נסע שם לחברה טובה, שם גם כן טיפלו בו קצת בבית החולים וגם היה אצל פסיכולוג, בסך הכל פגישה אחת הייתה להם והוא כבר הבין את כל מה שלי לקח כל כך הרבה זמן להבין, האדם הזה שיושב מולו הוא אדם שהגורל, שהחיים, לא אוהבים אותו, אומנם הוא אוהב אותם אבל הם לא אוהבים אותו, לא כל דבר בחיים הדדי מסתבר, לא משנה עד כמה שתירצה. עד כמה הם לא אוהבים אותו רק הבנתי את זה בהמשך. הוא היה שם נח לו 3 ימים, אגר כוחות, קצת החלים, מצבו השתפר, במקצת הוא דיבר עם אביו שהוא רוצה לחזור אבל התגובה הייתי "מצדי תישאר שם, עדיף כך! לא רוצה בבן כמוך!" עם אב כזה מי צריך אויבים? מי בכלל ירצה להמשיך לחיות אחרי כל זה ותגובה כזו, שבמקום להיות שם לצדו, לתמוך בו להגיד לו שהוא מבין גם אם זה שקר, הוא רק פגע בו עוד יותר ויותר ומאח את ליבו כאילו היה מקק על הרצפה שיש להשמידו. אך לבסוף החליט לחזור כי לא הייתה לו בררה, המצב בבית נירגע אבל הוא החל לחיות במשטר, אביו חקר על כל דבר , ושאל וחיטת, ועקב, וחופש ניראה מילה כל כך רחוקה למרות שהמרחק מימנה היה רק עוד חודשים מסתבר. ואז לאחר כמה זמן הוא ניכנס לאתר, שוב לפורום, לפורום שאני כתבתי בו ושם הכיר ופנה וכך הכרנו וכרגע אנחנו מדברים, הדהים אותי עד כמה מהר הוא התאושש עד כמה חזק הוא יכול להיות! אחרי טראומה שכזו מעטים שהיו מגיבים כך וממשיכים בחיים, לא פונים למשטרה לא מגישים תלונה, לא מספרים לאבא וכמעט לא לאיש, והוא באמת היה כך, כל מה שרצה זה שקט ושלווה ואפילו לזה כל הזמן לא זכה. אבל הוא כבר התגבר והמשיך בחיים, ואני והוא המשכנו לדבר ולדבר על כל דבר שרק עלה, וניתחנו כל דבר שרק אפשר, וכשנגמרה השיחה והיה צריך לנתק היה מין צער כזה באוויר שהיה קצת מוזר, הרי רק הכרנו וכבר היה קשה לנתק... אבל בסוף כמובן השיחה נגמרה. למחרת יום חדש קצת תיקווה עלתה על פני ושוב בערב דיברנו הלכתי עם חברים לסיבוב ואז הוא התקשר, מצאנו את עצמו נכנסים לשיחה ארוכה עוד יותר מאתמול, היא אפשר להרגיש שבאמת יש סיכוי למשהו, שבאמת הוא לא סתם, וכל הסיבוב רק דיברנו, והשיחה זרמה כמו נהר, ובשלב מסוים כבר רציתי לפגוש את האדם הזה, אז זה שכל כך הקסים אותי בכל כך קצת זמן. אז אמרתי, אתה יודע מה? אני בא אליך, עכשיו, והשעה הייתה כבר יחסית מאוחרת כחצות בערך, והוא היה מופתע ולא הבין מאיפה זה בא לי פתאום הרצון לפגישה והסברתי לו שהוא משהו מיוחד שאני רוצה להיפגש איתו כבר, הוא אמר בסדר אבל לא בלב שלם ואני הלכתי הביתה קצת להתארגן, ואכן התארגנתי כבר באתי לצאת אבל כל מה שהפריד ביני לבינו זה רק עוד כמה מילים שהייתי צריך וזה הכתובת שלו, והתקשרתי להשיג את מבוקשי ושוב כהרגלנו מצאנו אותנו מדברים ומדברים ולא נוגעים בנקודה שהיא כתובת ביתו. וכל השיחה שאלתי מה הכתובת והתשובה הייתה התעלמות ותשובה לשאלה הבאה, ושוב שאלה ושוב התעלמות אז שנישבר ושאלתי למה אין תשובה??!! והוא כבר לא היה בטוח שהוא רוצה להיפגש, הרי רק לפני חודש ניפגש בלילה עם מישהו ומה כבר קרה... ולקחת סיכון כזה שוב ניראה לו מוגזם מידי ורחוק מידי, ולי זה לא ניראה בכלל לרוחי כי סך הכל רק רציתי לראות אותו וזהו, לפגוע בבחור כמוהו זה כמו לפגוע במלאך שנפל מהשמיים ומבקש רחמים ועזרה, פשוט אי אפשר לפגוע בו וכך גם הוא. אבל רק יומיים שאנו מכירים ואיך קונים ביטחון כל כך גדול בכל כך זמן קצר...? פשוט לא קונים אותו רוכשים אותו עם הזמן ויומיים כנראה לו הספיקו מין הסתם. אבל המשכתי ללחוץ וללחוץ ולדחוק אותו אל הפינה עד שהיה כעכבר שמולו החתול שעוד רגע השיג את מבוקשו ואני את הכתובת, ואז הכל התהפך והעכבר על החתול התמים התפוצץ והחל מתקיף חזרה וחזק יותר ולא היה מוכן לסבול עוד לרגע לחץ שכזה ועצר את כל הרגע, את כל הלחץ, פשוט ניקב את הבלון וכל האוויר הלחוץ שבתוכו יצא בשניה, והוא הרגיש מין הקלה
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 3

שהוא כבר לא מונח תחת הלחץ הזה, ושהוא לא חייב לעשות מה שאינו רוצה. ונימאס לו בשניה מכל העניין והחליט שזה לא ילך ככה ושזה לא צורה, ולא מתאים לו מישהו לחוץ כמוני, מישהו לא מבין ולא מתחשב, מישהו שמחץ אותו כאילו היה ספוג עד שלא נשארה בו כמעט טיפה, והחליט לחתוך ולסיים את הכל עוד לפני שבכלל התחיל משהו. ופתאום הכל מתהפך וזה לא קל לתת למישהו כזה ללכת, גם אם זה רק יומיים , גם אם הכרת אותו רק שעה, והוא רוצה לוותר ואני רוצה להישאר ובמשך שעה רק מנסה להסביר לו ומנסה להבין אותו, ולהעביר לו שלא ידעתי שכל כך לחצתי וכמעת מחצתי אותו, והוא לא הכי רצה להמשיך, כי פחד שכלום עדין לא ישתנה ואני יישאר אותו אני, אבל לבסוף החליט שיתן לזה עוד ניסיון. הוא בדיוק נסע למחרת לאילת לשבוע עם חברים, כל כך נישמע לי כמו חלום אם הייתי נוסע איתו גם, ועוד יותר רק אם אני והוא שנינו באילת לשבוע אחד, אבל אז המציאות שוב מכה בי וכבר למחרת מצאתי את עצמי שוב לבד , והוא כבר היה בדרך לאילת, עם החברים שלו, ולי היה עוד שבוע לחכות אז שהוא יחזור, שלחתי לו הודעה לשלומו והוא החזיר תשובה, עד שהשבוע היה עובר היה ניראה לי כל כך רחוק, ואז אחרי יומיים התקשרתי לדבר איתו, והוא בבית!! לא הבנתי למה חזר כבר, אבל הייתי הכי מאושר שהוא חזר, דיברנו ומסתבר שיש לו דלקת ריאות, השמחה נעלמה ברגע , כאב לי שהוא לא מבלה קצת ומנצל את החופש, הגיע לו לפחות את זה וגם את זה הוא לא קיבל...! כל כך רציתי לבוא ולבקר אותו אבל הוא לא רצה... אז המשכנו בקשר הטלפוני ובאמת היינו מדברים המון כהרגלנו, ואז ידיד שלו נסע לטורקיה, הוא רצה שיסע איתו גם כן ועם החברים אבל הוא סירב והחליט להישאר בבית, הוא השאיר לו את האופנוע שלו כי היה לו רשיון. בשבוע הזה כשהוא היה חולה ודיברנו המון הרגשתי שאנחנו קצת מתקרבים שאולי באמת יכול להיות כאן בסיס למשהו, כנראה זה הייתי רק אני, כנראה הייתי עיוור מידי... דיברתי איתו בערב והצעתי לו שאם הוא רוצה הוא מוזמן לקפוץ אם האופנוע, הוא אמר יכול להיות אם אני ארצה אני באמת אקפוץ, רציתי שזה יבוא מימנו שאני לא אגיד כמעט כלום והוא יבוא לבד ויפתיע אותי, ובאמת כך היה דיברנו והוא באמת החליט להפתיע אותי ולבוא, כנראה זה מה שגרם לי לצפות לעוד הפתעות כאלה בהמשך... אז הסברתי לו את מקום מגורי והוא באמת הגיע לקח לו קצת הרבה זמן אז התקשרתי לשאול איפה הוא, הוא אמר שהוא כבר למטה מיד לקחתי את המפתחות וירדתי, הוא אמר שאני לא אבוא אליו אלא שהוא יבוא אלי. אז באמת ירדתי והוא חיכה שם על ווספה אדומה וחמודה עם קסדה ששמרה לה את המראה שלו לעצמה בלבד, רק את העיניים ראיתי לשניה וזהו... באתי להתקרב עצרתי בשפת המדרכה וחיכיתי, הוא היה מולי... חיכיתי שיבוא... אבל הוא לא בא... הוא עשה סיבוב לידי נסע כמה פעמים הלוך ושוב ודיברנו בטלפון, קצת אבסורדי לדבר בטלפון כשאנו יכולנו לדבר אחד עם השני פנים מול פנים, אבל היינו כל כך קרובים ועוד יותר כל כך רחוקים אחד מהשני, הוא נעלם ופנה בכביש ואמרתי לו שאני מחכה ושיחזור חזרה ושאני מחכה לו. התיישבתי וחיכיתי לי, מסתבר שחיכיתי לשאוב. כעבור כמה דקות התקשרתי והוא ענה הוא כבר הגיע הביתה, כבר סיים את הנסיעה שלו להערב. הייתי בשוק שהוא היה רציני בזה שהוא רק יעבור להגיד שלום, וזה מה שהוא באמת עשה, עבר היה שלום שכזה, והמשיך לדרכו, חשבתי שהוא אולי גם יעצור נדבר, אמרתי לו שאין לי בעיה גם אם הוא יישאר עם הקסדה כל הפגישה, המראה שלו זה היה הדבר האחרון שעניין אותי באותו רגע. אבל הוא לא עצר וירד, הוא לא הוריד קסדה והוא לא אמר שלום ממשי. הוא רק עבר עם האופנוע וראה אותי. ובזה נגמרה הפגישה הזו. לא היה לו מספיק אומץ וכוח לרדת מהאופנוע אלי, כל כך רציתי שירד כבר ושיתגבר על זה לא בשבילי אלא בשבילו בשביל שיעזור לעצמו, שישתחרר קצת מהפחד, בחיים לא הייתי פוגע בו ולא היה לי איך להראות את זה... אחרי זה כשדיברנו הוא אמר שאני צריך לקחת בחשבון שיכול להיות שניפגש, יכול להיות שאף פעם לא ניפגש, ושאני צריך להחליט אם להמשיך את הקשר הזה בידיעה שאני מבין את זה, התשובה הייתה כמובן שכן אבל מה שלא היה נכון זה שהבנתי אבל לא באמת הפנמתי, שיקרתי לעצמי, נתתי לי מה שרציתי לשמוע. אז המשכנו את הקשר. ביום שישי חבר שלי בא אלי, חבר ממש טוב, הוא נישאר אצלי שישי שבת, ביום שבת הייתי עם הבחור שלי בטלפון, ופתאום הוא החליט שהוא רוצה לדבר עם ידיד שלי, עם מאור, אז נתתי לו, הוא דיבר איתו דקה שתיים שלוש... וככה הוא המשיך והמשיך לדבר איתו אולי איזה חצי שעה!!! שנינו ידענו את הסיבה למה הוא עושה את זה! הוא רצה לראות עד איפה תהייה לי סבלנות ומתי אני אשבר ואני ידעתי שהוא רוצה לבדוק אז הוא בדק וראה לבסוף שלא נשברתי, הוא רוצה לדבר איתו אז שידבר כמה שבא לו, הוא רוצה את מאור אז שיהיה איתו רק שיהיה מאושר, כל כך מגיע לו. לבסוף למאור כבר נישבר וגם קצת לו ואני שוב מוצא את עצמי בשיחה איתו, והוא ומאור מתחילים לספר לי כל אחד כמה השני דיבר ללא הפסקה וכמה כל אחד מהם רצה כבר לנתק כבר ואיכשהו הם המשיכו ככה כחצי שעה. באותו ערב יצאתי למועדון עם מאור מאוד קטן ונחמד, היה באמת כייף ונהניתי אבל היה חסר משהו קטן, היה חסר לי את הבחור הזה שכל כך רציתי להעביר איתו את החופש, הוא לא היה שם... הוא גם לא יהיה בזמן הקרוב... ואני נשארתי לי לבד שם,
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 4

כרגיל לא התחילו איתו, כאילו אני עומד לנשוך רק אם תתקרב, כאילו אני מסוכן למישהו, כל כך רציתי לרקוד עם מישהו שאולי הוא קצת ישכיח מימני את כל השאר אבל כלום לא קרה וכלום לא נישכח. הוא שלח לי בערב הודעות שאני בטח נהנה עכשיו שאני בעולם שלי ושבטח מתחילים איתי ושיש ירח מלא יפיפה עכשיו. לא הבנתי למה הוא שלח את ההודעות אבל שמחתי שהיה לו קצת איכפת מימני, שבאיזה נקודה הוא חושב קצת עלי ואיכפת לו. וככה כבר התחיל לו שבוע חדש באותו ערב, שבוע חדש. דיברנו כמובן כל השבוע וביום רביעי הוא נסע לחנוכת בית בנהרייה, איפה שמאור גר. זה היה יום האהבה, כל כך רציתי שנבלה אותו ביחד, שיהיה לנו ערב רומנטי שנמצא אחד את השני לכודים בעיני השני כל הערב, שאולי סוף סוף מיזה כמעט 17 שנה יהיה לי יום אהבה אחד עם אהבה ובלי כאב ובלי בדידות... אבל כרגיל החיים לא הוגנים ולא היה לי כזה. הוא נסע לו לנהרייה עם חברים מהבוקר ואני נשארתי כאן ונסעתי לעזור להורים בחנות, אנשים נכנסו לחנות וקנו מתנות ופרחים לאוהביהם וליקירי ליבם וזה אכל אותי שלי אין מי שישלח ואין לי למי להביא, אין לי למי להגיד אני אוהב אותך וגם לי אף אחד לא אמר...! בהמשך היום קבלתי הודעה היה כתוב בה " אתה יודע אני חושב שאני אוהב אותך" אני בטוח שאתם יכולים לנחש כבר מימה זה היה, וזה אכן היה מימנו, כשראיתי אותה הייתי כל כך מופתע, אומנם לא הכרתי אותו זמן רב אבל זה ישמע מוגזם אבל הייתה באיזה נקודה אהבה. כשראיתי אותה העיניים שלו נצנצו, הלב דפק והרגשתי הכי מאושר בעולם, אם היה אומר לי שהוא מסכים שאני אבוא לנהרייה לראות אותו רק לחבק אותו ולחזור, רק להרגיש אותו מחבק אותי בלי לחשוב פעמיים כבר הייתי על הרכבת הבאה שהייתה יוצאת. הוא גם כן רצה שאני אבוא איתו לשם ושנבלה ביחד אבל הארון הוא לא מקום נחמד וכשבגד כמוני ניכנס כל השאר מוצאים אותם יוצאים, ורציתי שהוא יישאר לו תלוי שם, שחס וחלילה לא ייזרק החוצה. אז הבנתי שזה לא יקרה, שאני לא אחבק אותו וגם הוא לא אותי וש"האני חושב שאני אוהב אותך" יישאר כנראה כמחשבה. ושוב כהרגלי ראיתי מה שרציתי לראות שמעתי מה שרציתי לשמוע והעלמתי מההודעה את המילה "חושב" וישר הקפצתי אותה לשלב שלא הגיע זמנו. התקשרתי אליו והוא ענה הייתי כל כך מאושר לשמוע את קולו, כאילו דיברתי עם מלאך, השיחה הייתה קצרה הוא היה בטיול שם ועם חברים ולא במצב הכי נוח לדבר. אז לאחר הצהרים כשהיה בנסיעה שם דיברנו שוב, מרגע לרגע רק עלה לי חיוך, דיברנו שיחה רגילה שכזו, לא עמוקה מידי וגם לא שטוחה מידי פשוט שיחה, ופתאום כאילו ידע מה חושב לבי ורצה כל כך ושאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליו למסיבה שיש למחרת בחוף ניצנים, שהוא יכול להשיג לי כרטיסים אם אני רוצה ושנלך ביחד, איתו ועוד כמה חברים שלו ושם כבר נחתוך רק אני והוא, חשבתי לרגע שהוא צוחק איתי ושהוא סתם מנסה לשגע אותי ולא רציני אבל אחרי כמה דקות הבנתי שהוא רציני ומיד הסכמתי בלי לחשוב פעמיים, גם אם היה אומר שלי שהמסיבה באילת וכרטיס עולה 600 שח עדין הייתי מסכים, רק להיות איתו לא משנה לי איפה ולא איך רק להיות. ובאמת הוא הזמין כרטיסים והמשכנו בשיחה והוא פתאום החל לי לשיר שירים עם כל החברים במכונית, כל כך הרבה זיופים לא שמעתי בחיי ברגע אחד, אין שם אף אחד שזה בכשרון השירה, הוא אומנם זכה ביופי ובאופי אבל מה שבטוח לא בקול... אבל זה הדבר האחרון שהפריע לי, הוא שר וחיפש שיר שיתאים עם מילים בשבילנו, לבסוף הוא מצא לא זוכר איזה שיר זה היה אבל לא התלהבתי מהשיר בכלל גם כך הקליטה לא הייתה משהו... אבל זה שהוא שר, ושר בשבילי ובאמת איכפת לו והוא חושב עלי זה מה שנגע לי, גם אם היה שר לי את התקווה זה עדין היה נוגע אלי כי זה הוא שר, ומאחורי המילה שר מסתתר כל כך הרבה דברים. פתאום השיחה התנתקה... התקשרתי מיד לראות מה קרה אבל לא הייתה תשובה שום סימן חיים.... ניסיתי וניסתי ושום תגובה.. אז שלחתי לו הודעה, הודעה שבאמת שלא הייתה לה שום כוונה כמשמעה ובהומור שלחתי לו "נבלה למה אתה לא עונה?" רק בשעה 12 הוא שלח הודעה חזרה, הוא שלח לי שאין לו כוח נפשי בשבילי ושזה יותר מידי ושהוא לא נבלה ושזה היה כי הבטריה נגמרה לו, הסיבה שזה כל כך פגע בו זה כי כשהוא הטעין את הפלאפון ודיבר עם אביו הא קיבל את אותה התגובה מימנו " תגיד לי נבלה את לא יכול להתקשר כל היום?" ההבדל ביני לבין אביו הוא שאני אמרתי את זה בהומור בתמימות וללא שום כוונה לזה שהוא באמת נבלה, אביו היה אפשר לגעת במילה נבלה ולהרגיש כיצד היא פוגעת והורס כשהיא בא מימנו. הוא כבר באמת נישבר מימני ורצה כל כך לוותר כבר באמת התייאש וכבר באמת היה יותר מידי, אבל במשך שעות בהודעות טקסט בפלאפון כתבתי והסברתי לו שזה לא הייתה הכוונה בנבלה שהוא מלאך! ושאני זה לא אבא שלו! ושאני באמת מצטער! והבנתי שהמסיבה שכל כך רציתי לבלות איתו בה, רק שנינו במסיבת החוף שניזרק לנו באיזה פינה אחד עם השני ונירדם ביחד, שנתעורר לאור הזריחה, ושנחזור חזרה עם התקדמות משמעותית, הבנתי שכל זה כבר לא יקרה ושהרסתי כל כך הרבה בכל כך קצת. והמשכתי לשלוח הודעה ועוד הודעה עד שכבר בשלב מסוים כבר לא הייתה תגובה והייתה דומיה של שקט לדקה שתיים ושלוש וארבע ... וככה לאורך כל הלילה. עד שלבסוף נרדמתי ללא צליל הודעה.. בבוקר התעוררתי מיד אל הפלאפון וישר
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 5

בדקתי עם יש הודעה, אם יש איזה סימן כלשהו מימנו. הוא שלח לי הודעה שהוא חולה ושמצו הבריאותי החמיר ושהוא צריך להישאר בבית, ושהוא מבין אותי ושלא התכונתי ושזה באמת היה ללא משמעות, והמשכנו לדבר והשארנו את זה מאחורינו, הוא סלח אבל בספק אם שכח..! כבר התחלתי ללמוד נהיגה והוא רצה לבוא אלי לשיעור לנסוע מאחורי עם הווספה שלו אבל עקב מצבו הוא לא בא, ואני בספק גם אם היה בריא אם היה בא... אני יודע שאם הוא היה בא והיה נוסע מאחורי הייתי נותן לפתע ברקס ללא שום אזהרה שהוא יתקע במכונית שלי ויעצור סוף סוף ואז אני אצא מהמכונית לראות לשלומות וסוף סוף אראה אותו. אבל בשיעור לא היה איש מאחורי והראש שלי כל הזמן היה שקוע במחשבות עליו ועל איך הוא עכשיו ומה שלומו, ולמה אני לא יכול להיות איתו וטפל בו. את כל התשובות לזה אני כבר יודע היום. שהצעתי לו שאני שיעור הבא ארד בחזרה בחולון אצלו ואביא לו מרק חם, הוא אמר שיכול להיות ובאמת אולי זה יתאפשר אבל ביום השיעור כרגיל לא ענה ולא יכל לדבר איתי, ולא הכנתי מרק כי לא היה למה, ושוב עוד שיעור עבר עם מחשבות עליו. בערב דיברנו והוא לא הרגיש טוב ישן רוב היום ולא ענה... באמת כבר עוד מעט והחופש ניגמר, לא הספקתי בו כלום מימה שרציתי והדבר היחיד שנתן לי קצת תיקווה היה הוא ושאולי משהו אחד באמת יקרה, כמה חברים וחברות שלי ארגנו נסיעה למלון בזיכרון לשלושה ימים במחיר מוזל מאוד ושאלו מי רוצה לבוא, ישר הצעתי לו לבוא איתי, כל כך רציתי שיבוא איתי, שיהיה איתי שם, שנשחה ביחד ונהייה שם כזוג טרי, שבאמת נרגיש שיש לנו אחד את השני, ויותר מכל רציתי גם שלפחות שם ייהנה קצת מהחופש שלו, גם אונס, גם אבא כמו שלו וגם חופש באילת של יום אחד במקום שבוע כי קיבל מחלה ובנוסף הוא עדין חולה ולא חש בטוח, אז המינימום שהייתי יכול לעשות לו זה להציע לו לבוא, שיקבל באמת קצת חופש, קצת שלווה, גם אם זה רק ל3 ימים. אבל הוא לא יכל לתת לי תשובה כי הוא עדין היה במשטר של אביו ורק בשישי יכל לתת תשובה ואני הייתי צריך תשובה כבר לפני זה, ואי אפשר והחלטתי שאני לא נוסע, הוא היה אחת מהסיבות אחת מהעיקריות אבל לא רק. לאחר כמה ימים הוא הרגיש יותר טוב ומצבו השתפר וכמעט וסיים את כל כדורי האנטיביוטיקה שניתנו לו. ככל שהזמן עבר רק נקשרתי אליו וכעץ שניקשר לאדמה ושותל שורשים, אבל עם הזמן ככך שנקשרתי כך הוא גם הבין יותר ויותר שלהיפגש איתי זה יותר מידי בשבילו ושזה סיכון מבחינתו. הוא היה כל כך עמוק בארון והעובדה שאני לא בתוכו כל כך הפריע לו וכל כך הרתיע אותו כמו שאדם נירתע מין אש בוערת, כמו שאדם נירתע ממחלה מסוכנת ללא תרופה כך הרגשתי שהוא נירתע מימני, כאילו יפגע מימני באיזה דרך כלשהי. הוא כל כך פחד שאם יראו אותנו ביחד ישר יגידו עליו שהוא גם כן הומו ושזה בעצם יוציא אותו מהארון, אפילו פגישה אחת בלילה בחוף שהיה שומם מאדם ומלא בירח הוא לא הסכים, התקדמנו טיפונת ועברנו למצלמה באינטרנט, הוא הביא לי את מספר האי פי של המצלמה שלו כתבתי בזריזות ומיד התחברתי, המצלמה שלי כוונה על פני שהיו עם חיוך מאושר שאפילו דרך המצלמה היה אפשר לראות את הניצוץ שבעיניים והמצלמה שלו הייתה על גופו, הוא היה כהרגלו עם ג'ינס והפעם בלי חולצה, ראיתי במצלמה את גופו ובחיים לא חשבתי שהוא יראה כל כך טוב! גופו רחב ושרירי עם חזה מוצק וזרועות עבות וגדולות, בטן מעוצבת וכל כך חלק, ללא שערה אחת, ועל הזרוע הימנית קעקוע חינה קטן וחמוד, שפגם קצת בשלמות שהייתה אבל מצד שני זה הוא שהוסיף למציאות בכל השלמות שבגופו, הפיגורה שלו מושלמת מקצה ראשו ועד ציפורן רגלו, כשאומרים שליופי אין גבול אפשר להביט ולהבין זאת אצלו. למרות כל השלמות שבגופו לא רציתי שהמצלמה תהיה על גופו, גופו פחות עניין אותי, מה שבאמת עניין אותי זה פניו, הרבה פרמטרים להרכיב לו פנים לא היו לי, ורציתי שיחסוך לי את הזמן בלהרכיב תמונה ולחיות באשליה ושיתן לי לראות את התמונה המלאה, הוא לא רצה, הוא לא הרגיש בנוח, הוא תיאר לי שוב את הפנים ודיבר על העיניים שלו, שיש לו עיניים כחולות יפיפיות, ואני אמרתי שלי חומות, ואז אמר שהוא מעדיף עיניים חומות מאשר כחולות, אני לא חושב שאי פעם שמעתי אדם בעל עיניים כחולות שהיה רוצה עיניים חומות, אבל הוא ראה בהן קצת מעבר, עיניין חומות בשבילו הן עיניים יותר חמות, נעימות שאפשר דרכן להרגיש חום ורגש, עיניים כחולות הן עיניים קרות ללא רגש ללא אהבה, פשוט כחולות ויפות לא יותר מכך, ובאמת צדק. לאחר השיחה איתו התחלתי לשים לב שבאמת לא מצאתי בעיניים הכחולות של אנשים לא רגש ולא חיים רק יופי, ובחומות של אנשים הרגשתי כל כך מעבר. אבל זה לא שינה לי אם היה לו עיניים חומות כחולות את צהובות יש לו עיניים, הם אומנם כחולות אבל היה אפשר לשמוע בכחול שלהן שהן חמות. הוא רצה שאני אתחתן ואבקש מימנו שיראה לי את הפנים, כמובן שבצחוק, אבל גם זה לא הסכמתי, אם הוא ירצה הוא יראה לי ואם לא אז לא, ואם הוא ירגיש מספיק בנוח בשביל זה אז הוא יראה לי ואם לא אז הוא לא יראה לי, והוא לא הראה לי את העיניים לא אחרי דקה ולא אחרי שתיים ואז בעצם כבר הבנתי שאני גם לא אראה הפעם את פניו ושהוא עדין לא מוכן לכך. למחרת בערב שלחתי לו שיר, את השיר "בוא" של עברי לידר בפלאפון, שהמילים שם אמרו בשבילי את כל מה שרציתי להגיד לו, וזה הפך להיות השיר שלנו, רק שלי ושלו. דיברתי עם
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 6

אנשים בפורום באינטרנט על כל המצב שלי ושלו ועל המערכת יחסים שהיא לא ממש מערכת יחסים, ביקשתי חוות דעות שלהם ומה דעתם על כל הסיטואציה. התגובות היו מגוונות, אני חייב להודות שאנשים קצת קטלו אותי ובאיזה נקודה קצת העליב שפורום שלם יוצא נגדך כי הם חושבים שאני מגזים, שזה אני רוצה להיות איתו כל הזמן זה יותר מידי, אבל היום אני כבר מבין אותם ולא כועס, אני מבין שהם צדקו. אז באמת שמעתי בחלק מעצותיהם ובאמת הורדתי עוד קצת מהלחץ שלא היה, והיו כאלה שאמרו לי שאני צריך להמשיך ושאם הוא לא רוצה אז לא להכריח, ושאולי אני צריך לוותר והיו כאלה שבאמת האמינו בנו ובקשר שלנו ושיש לו אור בקצה המנהרה פשוט אף אחד לא ידע מה אורך המנהרה שלנו. אז באמת שמעתי בעצה שלהם וגם הכרתי עוד אנשים, ואז פנה אלי מישהו מאתר הכרויות שבאמת הרבה זמן לא פנו אלי שם, הכרנו התקשרתי אליו השארתי לו הודעה הוא לא עונה אחר כך מישהו התקשר אלי כנראה טעות במספר ואני חשבתי שזה היה הוא אז שוב התקשרתי אליו ואז הכרתי אותו את יניב, בחור בן 19.5 נישמע מקסים רציני מחוץ לארון היה איתו מין קליק שכזה אבל לא קליק כמו שהיה לי עם הבחור שלי אבל נתתי לו ניסיון ובאמת הניסיון עבד ודיברנו המון בטלפון הוא היה מתקשר אלי ויכולנו לדבר יום שלם אם אימא לא הייתה זקוקה לטלפון באיזה שלב, ואז הוא הציע לי לבוא אליו לבסיס לסוף שבוע, לא ראיתי אותו רק דיברתי בטלפון אבל כל כך סיקרן אותי מי זה וכל כך נישמע לי מתוק ומקסים בטלפון ואוהב, ופתאום הוא הציע לי את כל מה שהבחור שלי לא הציע לי אף פעם, פתאום הכל היה הדדי והוא סיפר לי שהוא גם רוצה לחבק אותי וגם לישון איתי ולהיות איתי ופתאום שמתי לב שהבחור שלי אף פעם כמעט לא אמר לי את זה והבחור שלי לא מבטא רגש כמעט וזה היה חסר לי... רציתי להכיר את יניב אבל לא ידעתי כי מצד שני היה לי את הקשר לא קשר עם הבחור שלי, אז ביום שבת שיצאתי שוב למועדון דיברתי בחוץ עם הבחור שלי, אמרתי לו שאני חייב להיות כנה איתו וסיפרתי לו שהכרתי מישהו, את יניב, ושהוא באמת נישמע לי מקסים ושהוא כמעט הוא אבל גרסה משופרת, שכל מה שבו אין וחסר אז בו יש. אבל אמרתי לו שאני לא יודע מה לעשות, ואז הוא כבש אותי עוד יותר לא במודע ולא בכוונה, הוא המשיל לי שעדיף לי ציפור אחת ביד מאשר מאה על העץ, ואכן הייתה לי ציפור אחת ביד, את יניב, ומצד שני הייתה לי ציפור נוספת על העץ, את הבחור שלי, והוא כל כך רצה שאני אצא איתו, עם יניב, ושאכיר אותו ופגוש אותו ואתן לו צ'אנס, והוא דיבר מתוך מחשבה ורגש כנה ובאמת התכוון לזה, מישהו אחר היה יכול להגיד לי שהוא רוצה שאני אחכה לו שהוא רוצה שאני אתן לנו סיכוי אבל אחכה ואמתין עוד קצת, גם אם זה שקר, אבל הוא לא היה המישהו הזה וזה שהוא אמר לי מה שאמר, ושהוא כל כך רצה בטובתי גרם לי להתאהב בו עוד יותר, ופתאום אני מוצא את עצמי באמצע רחוב בתל אביב עם טלפון ביד ודמעות מתחילות לרדת לי כאילו והייתה נזילה בעיני כבברז חדש, ופתאום הוא שאל אם אני שם ועניתי והוא שמע את הנזילה שבגרוני ואמר לי שהוא לא יכול לדבר כך כי גם הוא יבכה אז שאני אירגע ואפסיק, ואדבר איתו וניתק. אז באמת הדמעות המשיכו לנזול ואחרי דקה שתיים הפסקתי ונרגעתי והתקשרתי שוב והמשכנו את השיחה והוא אמר לי שאני יכול ללכת ולהכיר עוד אנשים ושהוא מבין ולא כועס אלא להפך שהוא שמח שאני לא תקוע, ושהוא לא מתכון להכיר בזמן הקרוב אף אחד ושזה ממש לא בראש שלו כרגע ושאין לי מה לדאוג, ובאמת הקשבתי לו, ואהבתי אותו על המילים האלה ועל שהיה כל כך אמיתי וכן. ובאמת קבעתי עם יניב ונסעתי אליו אל הבסיס, בסיס רחוק מהעיר שלי הייתי צריך לנסוע לעזריאלי ומיישם לקחת רכבת לבאר שבע, זו הייתה הפעם הראשונה שנסעתי ברכבת הגעתי לשם מצויד עם התיק גב שלי שבו היו בגדים ודברים וגם דובי חמוד עם לב בשבילו,ירדתי לרציף וחיכיתי לרכבת שלי, אחרי משהו כמו 10 דקות היא הגיע והנסיעה החלה, הנסיעה ארכה כשעה פחות או יותר היא הייתה די משעממת וקראתי עיתון וככל שהתקרבה הרגשתי איך הדופק עולה ועולה, לבסוף היא הגיע לתחנה שהייתי צריך הגעתי לשם למקום שבחיי לא הייתי שם, מתחנת הרכבת עברתי לתחנת האוטובוסים שהיית ליד, מיישם לקחתי את אוטובוס מספר 59 אם זיכרוני אינו מטעה אותי, חיכיתי לו הרבה זמן, כמעט שעה אני חושב זה קן לא פעיל בכלל רק פעמיים ביום שעה 9 ובשעה 13 ואם פספסת אחד מהם אז תצטרך לחכות למחר... אז חיכיתי והשעה הגיעה וגם האוטובוס, עליתי עליו והיו עוד הרבה חיילים שעלו איתי, בטח תהוו ולא הבינו מה נער שכמוני עושה באוטובוס לבסיס צבאי כל כך רחוק, עליתי התיישבתי והנסיעה החלה הנוף היה מדברי ויבש והנסיעה הייתה יחסית ארוכה, משהו כמו 45 דקות והחול המדברי והצהבהב היה מכל עבר והקיף והרגשתי כאילו אני נוסע למקום שכבר מחוץ לתחום הארץ, כל כך שומם מסביב וריק ורק באופק היה ניתן ליראות איזה ישוב לא מוגדר שבספק אם חיים בו בכלל. ודפיקות הלב גברו מרגע לרגע שסוף סוף אני אפגוש את יניב, ושאולי זה באמת זה ושהוא ישכיח מימני את הבחור שלי, והאוטובוס התקרב ופנה ימינה והמשיך וישר עוד ועוד ושוב פנה ימינה וכבר הרגשתי כיצד הלב שלי דופק בבית החזה כאילו וניסה לפרוץ החוצה, ולבסוף אחרי 45 דקות שנראו נצח, בקצה הבסיס ניראה באופק ויניב חיכה לי בשער שלו, הוא היה עם מכנס חיתול לבן וחולצה שחורה
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים 7

ומשקפי שמש שחורות של גוצ'י שהסתירו את העיניים שלו שהיו מדהימות, עיניים ירוקות עם ריסים ארוכות שכאשר אתה מביט בהם עמוק, עמוק אתה יכול לראות עוד צבעים וצורות כאילו יש בהן משהו ממש חיי! היו לו עיניים כובשות הוא היה ניראה טוב, לא יכול להגיד שמלך היופי אבל לא בחור מכוער, כשדיברתי איתו הוא כל הזמן שיבח את המראה שלו וכמה שהוא יפה וכמה שהוא ככה וכמה שככה ושהוא הכי מושלם ושהוא הכי יפה ובאמת היה אפשר לדבר עם הנרקיסיזם שלו במשך שעות אם לא הייתה עוצר אותו, וכנראה מכל הציפייה שעורר בי התאכזבתי מאוד שזה לא הוא כפי שתיארתי אותו, גם לפני כן הוא שלח לי תמונה מלפני שנתיים והוא הספיק להשתנות המון מאז ועד היום, התמונה והמציאות היו כתאומים לא זהים, במקום הם מאחד אבל במציאות לא דומים בדבר, וכך היה הוא ותמונתו, וכנגד הציפייה כך גם גודל האכזבה כנראה באמת ציפיתי לבחור עם גוף משגע ועם פנים מדהימות ועם חיוך כובש וכנראה ציפיתי לפנטזיה, וכשראיתי אותו זה לא היה זה, כנראה הסטנדרטים שלי גבוהים מידי ולעמוד בהם לא כל אחד יכול...! אז הייתי אצלו במשך היום ועד כמה שניסיתי ורציתי לא הרגשתי שזה זה, הוא באמת היה בחור מקסים ומה שהדים אותי עוד יותר זה שהיה רק עם בחור אחד עד היום שזה היה חבר שהיה לו במשך שנתיים וחצי וחוץ מיזה לא היה עם אף אחד, זה הדהים אותי, אבל עם כל רגע שעבר רק חשבתי על הבחור שלי שהיה עכשיו רחוק מימני מתמיד ויניב שהיה עוד יותר רחוק למרות שחיבק אותי, בערב הסברתי לו שאני עדין אוהב את הבחור שלי וסיפרתי לו את כל הסיפור שלנו והוא בניגוד לבחור שלי ניסה לשכנע אותי שכאדי לי להישאר איתו ושהוא בהרבה יותר עדיף ושהבחור שלי סתם פוגע בי ולא רציני בכלל, הוא חשב לו שאני רוצה אותו בגלל רחמים עליו בגלל כל מה שהוא עובר, אבל זה לא נכון רציתי אותו כי הוא היה הוא פשוט כמשמעו הוא, החבור שלי היה בחור שלא פוגשים כל יום ובספק אם פוגשים בכלל. ופתאום ראיתי כל כך הרבה הבדל בניהם ושיניב היה אגויסט ורצה אותי לעצמו ושהבחור שלי לא רצה אותי לעצמו ונתן לי את החופש ורצה בטובתי ולא בטובתו! ובערב הודעתי לו שאני חוזר מחר באוטובוס ב9 חזרה הביתה ושאני לא מסוגל להיות כאן וכך כשבעצם הלב שלי נימצא במקום אחד לגמרי, בערב בבסיס דיברתי עם הבחור שלי סיפרתי לו שהגעתי ושזה לא זה, ושאני לא רוצה את יניב ושאני רוצו אותו בעצם וכל הסיפור הזה גרם לי להבין כמה שהוא מה שאני באמת רוצה. הוא לא אמר לי שהוא גם רוצה אותי וגם לא אמר לי שהוא הבין משהו, הוא גם לא אמר לי שיש לנו סיכוי הוא רק אמר שאני צריך לחזור אם לא טוב לי שם, ושאני צריך להבין שאני והוא עדין אין לנו ממש סיכוי, מה לעשות הוא עדין פחד, אם רק היה אומר לי שיתן סיכוי ולא הייתי יוצא יותר למסיבות שלי, להקריב למענו את המסיבות היה מבחינתי כלום בשביל להיות איתו, לא היה מפריע לי גם אם כל הבילויים שלנו יסתכמו בלשבת בבית אחד עם השני אבל הוא לא רצה בכך. סיימתי את השיחה איתו בכאב וצער שזה מה ששמעתי ושזה אל היה הדדי. עליתי לחדרו של יניב וסיפרתי לו מה שכביכול דיברתי עם הבחור שלי סיפרתי לו שאמרתי לו שאני מתגעגע אליו ושאני רוצה אותו ושהוא הבין שגם הוא רוצה אותי ושאני אחזור וניפגש מחר ונישב על כוס קפה ושהוא ייתן לנו צ'אנס. כל מילה ומילה הייתה שקר גס שאם היה יודע זאת היה ניפגע עוד יותר, אז העדפתי להגיד לו את זה במקום את האמת בתקווה שכך פחות יפגע... כשאמרתי את זה וסיימתי פתאום הבנתי שכל מה שאמרתי זה בעצם כל כך מה שרציתי שיהיה לי אם הבחור שלי, וכשהבנתי שזה לא יקרה מחר ובספק אם אי פעם כאב לי בלב כאילו סלע נפל מהתקרה בתוכו ישר אל הרצפה. הוא הבין שאני לא מעוניין בו וניפגע מיזה מאוד כי באמת הרגיש כאילו וישיש כאן משהו רציני ואמיתי אבל מה לעשות שלבי היה במקום אחר, אני יודע שפגעתי בו הרבה, הוא בכה כשסיפרתי לו את זה וזה לא היה בכוונה הוא היה הבן אדם האחרון שהייתי רוצה לפגוע בו, הוא באמת מלאך, ובאמת נשמה אבל מה לעשות שלא הנשמה שלי...?! הסברתי לו שאני מצטער שלא התכונתי וככה איכשהו נרדמנו כשהוא סולח לי בספק אם בלב שלם... בבוקר התעוררתי קמתי לקחתי לי שתי שקיות שוקו שהיו לו במקרר, הוא קנה לכבודי 25 שקיות שוקו וגם 6 קילו מנגו כי ידע שאני אוהב מנגו, ועכשיו אני חוזר והמנגו נישאר וגם השוקו והגעתי לתחנה וחיכיתי חצי שעה והאוטובוס הגיע רק ב9.30 נסעתי, הנסיעה הפעם הייתה קצת יותר קצרה ומשום מה גם המחיר קצת ירד... הגעתי לתחנה האחרונה ומשם לקחתי רכבת לתל אביב, היה מלא נשים וכולם עלו לרכבת לתל אביב, התיישבתי לי בקרון בתא לשלושה מולי הישבו עוד חייל וחיילת ואני קראתי את העיתון שלי ועסוק בעולם שלי בעוד שהרכבת עמוסה באנשים עד אפס מקום והנסיעה עברה לה בשעמום רב והמון מחשבות על הבחור שלי ועל יניב, ויניב באמת היה מקסים והתקשר לשאלו לשלומי ודאג לי. לבסוף הגעתי לתחנה שלי, ירדתי בתחנה איפה שהתחנה המרכזית משם לקחתי אוטובוס הביתה והגעתי הביתה וכל מה שרציתי זה לישון ולשכוח קצת מהכל אבל כשהגעתי התקשרתי ליניב להודיע שהכול בסדר ושהגעתי והאמת היא שעד היום אנחנו שומרים על קשר, לא הכי חזק אבל עדין קשר, באמת איכפת לי מהבחור הוא אומנם לא הנשמה שלי אבל הוא נשמה. ואז התקשרתי לבחור שלי, הוא ענה ואמרתי לו שהגעתי, הוא שמח בשבילי שאני כאן ושכבר
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 8

לא שם ושיותר טוב לי ודסקסנו קצת והלכתי לישון. הרגשתי כבר שאני משריש את שורשיי עמוק, עמוק בתוך האדמה והאדמה המשיכה להפציר בי שאנייה מעונינת בכך, ניסתי להסביר לה שאני לא מעונין בלהיות בז זוגה אלא שגם רק להיות ידיד,חבר, שלה יספיק לי וגם זה דחתה והשורשים מסתבר נשתלו באוויר, וכמו שהוא תמיד היה אומר לי הבחור שלי שלכל דבר יש את אורך החיים שלו ושגם שיחת לא יכלו להימשך לעד ושיבוא יום שכבר ימאס לי מהשיחות, לו לא הפריע לדבר איתי ולשמור על הקשר כי מבחינתו כל עוד ואיני מכריח אותו לעשות משהו מנוגש לרצונו ולא ניפגש אז אין לו בעיה, ואני רציתי לשמור על הקשר כי למרות שאמר לי שלא ניפגש עדין האמנתי וחשבתי שכן ניפגש, ידעתי שזה לא יקרה כנראה אבל לא רציתי לאמין , ושמרתי איתו על הקשר כי היה לי חוץ מיזה כייף לדבר איתו והוא באמת לא אחד שמוצאים כל יום כמו שכבר אמרתי, הוא היה רק בן 17 וחודש בערך ודיבר כמו אדם בוגר בעל ניסיון חיים ארוך, הייתי יכול להקשיב לדברים שלו שעות על גבי שעות, והכי אהבתי שכשהייתה לנו בעיה זה לא הייתה הבעיה שלי וזה גם לא הייתה הבעיה שלו זו הייתה הבעיה שלנו! אני זוכר שערב אחד ביום שישי דיברתי איתו ודיברנו על דברים שמפריעים לי אני זוכר שהעלתי את נושא המראה שלי שאני אומנם ניראה טוב פחות או יותר אבל ממש לא מרוצה מימנו וזה מאוד מתסכל אותי, ואז החלטנו לשחק במשחק תפקידים של פסיכולוג ומטופל, והוא התחיל לדבר ולהסביר לי על אלף ואחת דברים ולקח את זה מאוד ברצינות וכשניסתי לשאול משהו באמצע הוא לא הרשה ואמר שאחכה עד שיסיים, והוא החל להרצות לי על המראה שלי ושאני ניראה טוב ושהוא לא מבין מה אני רוצה והתחיל פתאום לדבר על מראה בכללי של אנשים ופתאום מצאתי את עצמי מביט דרך הפה שלו על דברים בצורת מבט שונה, למדתי קצת להעריך דברים, ופתאום ניפתח אלי קצת עולם שלא חשבתי עליו, הוא הצליח להביט על דברים בכל כך הרבה צורות וזוויות שונות ואמר דברים כל כך נכונים ובאיזה נקודה כבר נגע באמת וכמה דמעות זלגו לי מעיני ושוב הייתה דליפה קטנה כי הוא הציג לי את האמת שלא העזתי להתמודד אייתה, ובמשך 45 דקות על השעון הוא רק דיבר ללא הפסקה ואני בטוח שאם לא היה צריך ללכת תכף עם חברים היה יכול להמשיך כך עוד שעות, בחיים לא שמעתי מישהו מדבר כל כך הרבה וכל כך נכון וכל כך הרבה זמן ולא ממחזר את עצמו, הוא היה בטוח שכבר נרדמתי משעמום או שעזבתי את השפופרת ותכף אחזור אבל פשוט הייתי המום ובשוק מימנו ומרמת האינטליגנציה שלו, וכיצד הוא מנתח דברים וחופר בהם, וזה שבוה אותי עוד יותר בו ובספק אם אני שביתי אותו כמו שהוא שבוה אותי. לבסוף הוא הלך לו לפאב מועדון עם חברים בתל אביב ואני נשארתי עם בדידותי לבד והוא במחשבות שלי. למחרת יום שבת והוא כרגיל היה בים מול ביתי שם אהב מאוד לגלוש, ודיברנו קצת בערב וסיפר לי על הגלישה מול השקיעה ושהוא סחוט מעיפות ושהוא הולך לישון. סימנו בלילה טוב ואיש איש הלך למיטתו הריקה לבדו. למחרת שלחתי לו הודעה ולא קבלתי תשובה... גם התקשרתי ושוב לא קבלתי תשובה... בערב שוב הסיפור הזה חוזר על גופו, הודעה ושיחה שום מענה וכך גם ביום למחרת...! לאחר מיכן שהוא לא הראה שום סימן חיים מציידו נתתי לו 3 ימים שאולי הוא יחזור אלי שאולי הוא ייתן איזה סימן חיים ויחזור מין המתים... פתאום הכמה מספרים האלה שקישרו בינינו גם הם לא עזרו! אחרי שלושת הימים שנתתי לו ועדין שום דבר והתקשרתי ושוב לא ענה והבנתי את הרמז העבה שניזרק עלי מציידו שהוא לא מעוניין בקשר כנראה איתי, שכנראה משהו לא התאים וכנראה משהו הרתיע אותו ושבעצם בזה שהוא לא עונה הוא מוסר לי שאנחנו חותכים את חבל הטבור בינינו, האם לדרכה והתינוק לדרכו שלו ונפרדים כאן. אז באמת בצער רב הבנתי את הרמז ושלחתי לו הודעה אחת אחרונה לסיום, כי להיפרד בלי מילים אחרונות זה לא צורה ממש. אז שלחתי לו "אני חותך ומבין שלא מתאים, זה הודעה אז לא אפרט מנסה להבין אותך שיהיה לך כול טוב, ביי" משהו בסגנון הזה פחות או יותר ופתאום אני סוף סוף מקבל תשובה חזרה "גם לך להתראות" תשובה די קרירה מציידו אחרי כל מה שהיה לנו ולא היה, אבל בזה סימנו ואני נשארתי תלוי עם השורשים באוויר ואפילו ללא תשובה למה הוא חתך את החבל??? להישאר בלי תשובה כבר קרה לי פעם אחת וזה הספיק לי, זה היה מספיק ויותר בשבילי, מישהו סיים איתי פעם אחת ולא נתן הסבר אלא רק פרידה ועד היום אני לא מבין למה ושואל את עצמי את השאלה הזו. במשך שבועיים התלבטתי אם לבקש את התשובה לשאלה "למה?" או לא, ולבסוף אחרי שבועיים שכבר היה לי 17 וגם אז לא קיבלתי שום שיחה מימנו לפחות יום הולדת שמח היה יכול להיות סמלי ונחמד אך גם זה לא אז החלטתי לשלוח הודעה באי סי קיו ולדרוש מימנו את מה שהגיע לי, "למה"??!! אז שלחתי לו הודעה כזו: "מה המצב...? זוכר אותי עדין? זה אני... ההוא מבת ים... אני יודע שגמרנו והכל מהכל ובאמת לא תישמע מימני יותר בחיים רק שאלה אחת אחרונה....
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 9

אני חוש ב שמגיע לי התשובה...! למה גם את הידידות חתכת???" חיכיתי יום יומיים ושוב כאז לא קיבלתי תשובה ואף לא שום סימן חיים! אז החלטי שהפעם אני אתקשר, כמובן שלא מחקתי את המספר מהזיכרון והתקשרתי בצהרים, לא הייתה תשובה ולא היה מענה... הלב דפק ודפק כשצליל הקו היה וכשענתה ההודעה שהוא לא נימצא הלב פתאום עצר לרגע ונירגע ואז דפק כרגיל. בערב שוב התקשרתי אליו ושוב הלב דופק ודופק בחוזקה ושומעים צליל בקו והקצב גובר ועוד צליל והקצב של דפיקות הלב גובר ועוד צליל והדם כבר זורם במהירות ואפשר להרגיש את הזרם שבגוף, ואת הלב מגביר ומגביר מהירות ומגיע כבר להילוך חמישי ואז... הוא ענה!!! והכל ירד להילוך ראשון. הוא ענה וכמובן ששאלתי לשלמו הוא אמר בסר תודה, ושאל מי זה...? הייתי קצת מופתע וקצת פגוע שכבר שכח אותי ואת כל מה שהיה בתוך זמן כל כך קצר אבל אמרתי לו את שמי ומיד קפץ לו לראש דמותי והיה אפשר לשמוע בקולו חיוך ושימחה וגם קצת אולי אושר..! והוא מתחיל לדבר כאילו כלום לא קרה מעולם, כאילו הוא לא חתך את הקשר, וכאילו לא רצה לשמוע מימני יותר בחיים! ומתחיל לדבר כאילו הכל כרגיל ודבר לא קרה והשתנה והתחיל לספר לי שלפני שבוע הוא היה בצ'ט והכיר שם מישהו בן 20 ככה בחור חמוד הם דיברו קצת והחליטו להיפגש סתם להכיר...! ומרגע לרגע שאני מקשיב יש מי הרגשה לא ברורה בלב ובלבול ותחושה של קצת בגידה והשפלה, והוא ממשיך לספר שהוא נסע אליו שזה היה מאוד ספונטני, והוא מתקשר ומבקש שירד אליו כי הוא מתחת לבינינו והוא בסוף משכנע אותו לעלות אליו, לא יודע איך ומה הוא אמר לו אבל באמת כל הכבוד שהוא הצליח לשכנע אותו להיפגש ולעלות אליו כל כך מהר, בעוד שאני איזה חודש וחצי ולא הצלחתי אפילו לראות אותו! אז הוא מספר שהוא עלה והיה שם בחור חמוד אבל לא טעמו, ושראה שלא מתאים לו באף כיון ורצה לחתוך אחרי 10 דקות והוא אמר לו שלא ניראה לו ושהוא הולך, הבחור באמת נתן לו ללכת בצער רב, כי פספס בחור כל כך יפיפה ומקסים ואם היה מכיר אותו לעומק אני בטוח שלא היה מוותר עליו בכל כך קלות ואז הוא חזר הביתה, וזהו. הוא סיפר לי את זה כי סתם לא היה לו למי לספר... ואותי זה כל כך אכל מבפנים למה איתי הוא לא ניפגש לא התראה אפילו לא ירד מהווספה להגיד שלום , אבל עם בחור שהכיר כמה שעות ובקושי הכיר אותו הוא ניפגש איתו ועוד עלה לביתו!!! זה כל כך מתסכל, מעליב ומשפיל לשמוע את זה, שכל ההשקעה בניסיון להיפגש לא עזרו לך ואז בא בחור שלא השקיע שלא כלום וזוכה בכל הקופה שנקראת פגישה! באיזה נקודה הבנתי אותו אבל אני חייב להודות שנקודה קטנה מאוד, ויותר לא הבנתי אותו מאשר הבנתי ושעוד לא דיברנו וכבר נפגעתי, אבל מה כבר יכולתי לעשות? החלטה שלו בסוף עם מי להיפגש ועם מי לא...! ואיתי כנראה שלא! והמשכנו לדבר על כל מיני נושאים כאילו הכל כרגיל וזה הורג אותי שהוא מתנהג כאילו כלום לא קרה. אז עצרתי את השיחה באמצע ואמרתי לו שהסיבה שהתקשרתי זה להבין למה הוא חתך את הקשר, את הידידות שלנו, ופתאום הו אומר לי שזה לא הוא שחתך אלא אני!!! לא הבנתי מה הוא רצה ומיד חטפתי עצבים והייתי בשוק הרי זה הוא שלא ענה וזה הוא שלא החזיר הודעות וזה הוא שכתב לי בסוף הודעה קרירה של להתראות! ואז שאלתי אותו למה הוא מתכון והוא אמר לי שהוא קיבל ממני הודעה שאני חותך ושלא מתאים וביי, משהו כזה, ואמרתי לו שכמובן שאני אשלח כזו הודעה אחרי שלושה ימים שאני שולח לך הודעות ומתקשר והאתה לא עונה, אז הבנתי מהכל הסיטואציה שאתה רוצה לחתוך ושלא מתאים ושזה בעצם מה שאתה מנסה להגיד לי אז שלחתי לך טוב חותכים. והוא אמר שהוא לא קיבל מימני שום הודעה ושם שיחה...! הוא אמר שהיה חולה לא הרגיש טוב ורוב הזמן הפלאפון היה כבוי ולא איתו, לא יודע מה בדיוק ולא ממש הבנתי אבל האמנתי לו כי לא מצאתי סיבה שתהייה לו לשקר לי. מה שקצת הפריע לי ופגע אז זה שהוא ראה שכבר יומיים אני לא מתקשר ולא דיברנו אז כל כך היה קשה לו להתקשר לשלומי??? תמיד אני חייב להיות זה שראשון מתקשר...? שבאיזה נקודה בכל הקשר הזה באמת הרגשתי שרק אני זה שאיכפת לו ומשקיע ומנסה ומתקשר כל הזמן ובאמת תהייתי אם יום אחד אני אפסיק להתקשר, הוא יתקשר....? מסתבר שלא...! שאלתי אותו אם למה הוא לא זיהה אותי לפי השיחה המזוהה בפלאפון והוא ניסה להתחמק מהתשובה הכנה אבל לבסוף הודה שמחק אותי מזיכרונו כי הוא לא רצה להתפתות ולהתקשר אלי כשאני בעצם כביכול זה שחתך את הקשר ורצה לכבד את רצוני, זה באמת היה מקסים מציידו! כשהבנו שהכל היה אי הבנה אחת גדולה כל כך רצינו לחבק אחד את השני ולהיות אחד בזרועות השני, אמרתי לו רק תגיד לי כתובת ואני לוקח מונית ובא יורד אליך ומחבק אותך, אני יודע שהוא רצה בזה ושעוד רגע והיה מתפתה לזה אבל כהרגלו הוא לא אפשר לזה לקרות, ושוב מאותן סיבות מאותו ארון, ואני שוב מבין אותו וכואב לי עליו שהוא לא יכול, ולא מרשה לו לעשות את מה שהוא רוצה. המסלול חזר לקדמותו בתוך שניות ספורות ושהבנו את הכל המשכנו לדבר באמת כאילו לא היה, לא ניבא לו הנתק שהיה בינינו. הפעם באמת הרגשתי כאילו שמשהו אולי סוף סוף יקרה, שאולי באמת ניפגש, אבל כרגיל דיברנו על זה והוא
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 10

אמר שאין סיכוי, ושזה לא יקרה ושאני חיי בדמיונות, וזה כל כך לא הסתדר לי וכל כך לא הבנתי אותו, הרי הוא כל כך רוצה לפגוש אותי ולהיות איתי, ויש לו הכל מונח על כף יד על מגש של זהב, אז למה הוא כל כך מפחד?? למה הוא כל כך מונע מעצמו?? ושוב ושוב חזר על זה שלא ניפגש ושוב אני המשכתי להאמין שניפגש, שאיפשהו שם בעתיד יש אותי ואותו יושבים על ספל כוס קפה בחדר שלו, ומדברים, סתם בתור חברים בתור ידידים, כי ידעתי שזוג כבר לא נהייה וכל כך רציתי עם הבן אדם הזה ידידות, להיות שם בשבילו עם כל מה שהוא עובר להיות לו כתף לשעת צרה, אבל הוא לא נתן לי ממש הוא הצליח להיות הכתף של עצמו. באותו לילה כתבתי לו שיר, שיר על הפגישה הראשונה שלו, ומה יהיה בה, השיר אומר הכל, הוא ניקרא : מים בטוחים יום אחד אפגוש אותך אראה אותך אביט בים שבפניך. ניראה קפוא וקר אך אביט ישר לנשמתך ביופי שמבעד לגופך. אתקרב. כבר כמעט מגע הלב דופק, ועוד שניה... והיינה, אני חש את גופך מחבק ולא מרפה ומקרב את הפה ... והשמש עולה, גאולה בדם רוצחת את הרגע ועוד שניה הכל תם ואתה לי נעלם... לגלים שבים... ואני כבר לא יכול לחזור... למים...! הקראתי לו את השיר הזה, הוא אמר שאביו גפן קטן לידי, מצד אחד החמיא לי מצד שני מכל האומנים שיש דווקא אביב גפן...? אבל ידעתי שהוא רק רצה להחמיא. כשכשאלתי אם הבין הכל אז ענה שכן, אני באמת לא יודע אם הבין הכל ואם באמת נגע לו אבל מקווה שהוא הבין כל דבר ודבר בשיר, מקווה שהוא מרוצה לפחות במים. פתאום באחד מין הימים חשבתי לעצמי שכל הסיפור הזה הוא חומר טוב לכתיבה, והמשכתי איתו את הקשר עכשיו גם בשביל לקבל סוף יום אחד לסיפור שלנו. ביום חמישי שוב דיברנו והוא אמר לי שהוא יורד מחר לים לגלוש בחוף מול ביתי, ואמרתי לו שאני גם יהיה שם, שיחפש לו בחור ליד סוכת המציל שיש לו גיטרה. ואכן יום שישי הגיע והוא ירד לשם בשעה 3 ככל היודע לי וכך גם אני, ארזתי לי תיק עם שמיכה ספר גיטרה מחזה לקריאה בקבוק מים וירדתי לחוף. התיישבתי ליד סוכת המציל והתחלתי ללמוד לנגן, אבל הראש שלי לא היה בגיטרה, הוא חיפש בין האנשים הרבים שם את הבחור שלי, אבל איך אפשר לחפש מישהו רק לפי גוף...? מסתבר שאי אפשר, חיכיתי וחיכיתי ובאיזה שלב חשבתי לעצמי שאולי הוא במקום אחר בחוף אז עברתי למקום אחר בחוף, ואפילו מצאתי לי כיסא לשבת עליו, התיישבתי המשכתי ללמוד לנגן, ושוב הראש חיפש במים גולש, היו כמה גולשים ולא ידעתי איזה מהם הוא שלי, לא היה לי מושג ואף לא רמז קל מי מהם זה הבחור שלי. באמת היו רגעים ששקעתי בגיטרה אבל הם היו ספורים והיה ניתן לספור אותם על כף היה ונותרו אצבעות, הראש כל הזמן בחן אנשים ואלי זה הוא..? ואלי זה ששם? ואלי זה עם בגד היה הכחול...? ולא היה אף אחד שיתן לי את התשובה. לאחר חצי שעה שוב עברה בי המחשבה שאולי הוא לא באזור שלי והחלטתי לעבור בפעם האחרונה לאזור אחר. לקחתי את הדברים והלכתי, עברתי ליד אישה אחת שהשתזפה שם היא הביטה עלי
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 11

אני הבטתי עליה והיא שאלה אם התייאשתי, אמרתי שלא! ובחיים גם לא הייתי מתייאש מיזה. התיישבתי לי ליד מסעדה שהייתה שם בחופש לא רחוקה מסוכת המציל, ושוב התחלתי לנגן לי, בשלב מסוים זה כבר החל משעמם וכואב באצבעות של הידיים והפסקתי, התחלתי לקרוא את המחזה שהבאתי עמי. לקרוא כבר היה קשה יותר מלמידת גיטרה בשביל לקרוא באמת היה צריך להתרכז ולחשוב וזה לא היה מחזה קל ובאמת התרכזתי רוב הזמן ומידי פעם הייתי מביט לחוף, לשקיעה שכבר הייתה בשמים מביט על המים הזהובים משקיעה שדיממה לה, ובמים כמה גולשים וידעתי שאחד מהם, שאחד מהגולשים האלה הוא הבחור שלי!! הרגשתי לכמה רגעים כאילו ואני איתו כאילו ואנחנו ביחד, היה משהו קסום בכל האווירה הוא במים גולש ואני בחוף קורא ושנינו מתחת לשקיעה בנפרד. פתאום עבר לידי בחור וניגש אלי, ידעתי שזה לא הוא אבל כי לא היה דומה לו אפילו לא במקצת אבל הוא גם כן היה ניראה טוב והיו לו פנים מתוקות מאוד, הוא בא ודיבר איתי קצת על הגיטרה וניסה לכוון אותה טיפה אבל לא הכי הצליח התייאש לבסוף והמשיך בדרכו. ושוב כמיקודם נשארתי לבד, רק אני והבחור הגולש שלי. התקשרתי אליו להגיד לו שאני כאן מחכה לו ושאם הוא רוצה הוא מוזמן להגיד שלום. והוא באמת ענה, הייתי מאושר והפסקתי להסתכל על הגולשים כי הוא כבר לא היה אחד מהם, שקעתי בשיחה איתו שאלתי איפה הוא והוא אמר שהוא כבר באוטו בדרך חזרה... פתאום כל הציפייה כל התקווה שהייתה לי שאולי סוף סוף אפגוש אותו ירדה ונעלמה בשניה! הוא אמר שהוא היה בים, ושהוא רוב הזמן היה במים ושכשהוא יצא הוא באמת חיפש אותי ליד סוכת המציל... אבל אני כבר לא הייתי שם... רציתי לקבור את עצמי באדמה על כך שעברתי מקום, הייתי סוף סוף יכול לראות אותו, סוף סוף להביט בעיניו ופספסתי את ההזדמנות הזו. הרגשתי פספוס אדיר, אבל לשמחתי גם למחרת הוא ירד לים ושוב לאותו המקום וכמו שהוא שוב גם אני באותו נוסח, אני שם ליד סוכת המציל עם גיטרה הוא גולש ושמש אחת לשנינו, אמרתי לו שיחפש אותי ושיפנה אלי רק לשלום רק להיי לא יותר מיזה הוא אמר שיכול להיות.. ניסתי פסיכולוגיה הפוכה למרות שידעתי שהיא לא תעבוד, אמרתי לו שזה בסדר ושאני לא מצפה שהוא יפנה, והוא אמר שיכול להיות והוא יפתיע אותי ובאמת קיוותי כך אך הייתי בספק רב. יום שבת הגיע וירדתי לים בשעה שלוש ועשרה הפעם התיישבתי מאחורי סוכת המציל לא היה לידי אף לא איש אחד רק אני עם המגבת שישבתי עליה הגיטרה והתיק שלי, קשה לי להאמין שהיה אפשר לפספס אותי איכשהו במקום שהייתי ממוקם בו, ושוב התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה ושוב מחכה ובוחן אנשים ותוהה לי מי זה הבחור שלי??? אתמול הוא לבש בגד ים אדום כך אמר כשדיברתי איתו אז חשבתי שגם היום והתחלתי לחפש ולסרוק בעיני כל אדם שעבר עם בגד ים אדום, מיישום מה אנשים מאוד אהבו את הצבע האדום היו שם עשרות אנשים עם בגדי ים אדומים וכבר התייאשתי מלאתר את שלי, בכל רגע שעבר לידי מישהו קצת קרוב מידי מיד הייתי מרים את הראש כאילו נישמע אלי קריאה ומביט אל האדם, בתוך שניה בודדה ששמתי לב שמישהו מתקרב הלב זינק לו כאילו הוקפץ ממקומו הבטתי מי זה שעבר לידי הבנתי וראיתי שזה לא הוא והלב שוב צנח חזרה אל ייאוש. היה שם ילד קטן כבן 5 אני מניח היחיד שהצליח להעלות לי חיוך, הוא הסתובב כל היום עם גלשן בוגי מעל ראשו הביט בי הבטתי חזרה שלח לי חיוך ושלחתי חזרה הוא הייה כל כך מתוק וכל כך תמים, כל כך קנאתי בו על כך שאין לו דאגות שהוא עוד לא יודע כלום מהחיים, שבידידות זה בטח ובטח לא מה שמפריע לו עכשיו הוא ניראה כל כך מאושר ללא שום צרה שבעולם כאילו החיים הם הדבר הכי מושלם שקרה לו, הוא היה כל כך קטן כל כך צעיר ואני כל כך גדול ומבוגר לידו וככל שהייתי גדול מימנו כך גם קנאתי בו! כמו שאומרים אין שכל אין דאגות....! קנאתי בעולמו השקט, כל השקט שרציתי היה לו, לא היה לו בחור על הראש וגם לא בחורה רק גלשן בוגי שהגן עליו פני השמש. הוא הלך ונשארתי לבד מחכה לו... פתאום ראיתי במרחק של כעשרים מטר אולי שלושים שני בחורים אחד סתם בחור אבל השני היה עם גלשן מקצועי חולצת גלישה שחורה וצמודה שהייתה מונחת עליו בצורה מושלמת ממש כאילו בשבילו היא יוצרה, מכנס גולשים אדום ופנים יפות כמו של דוגמן אמיתי הוא היה עם משקפי שמש כהות ויפות ולא ידעתי לאן הוא מסתכל אבל כשהבטתי אליו הרגשתי כאילו החזיר מבט אך תוך כמה שניות סתר את מבטו מימני והתעלם... יופיו פשוט היה כובש הוא רק עמד שם לא זז ומשך את תשומת לבי לאחר מיכן החל ללכת לכוון העלייה לצאת מהחוף, עיני ליוו אותו כל הדרך עד שיצא מהחוף וכבר לא היה ניתן לצפות בו. לאחר מכין החלטתי לעבוד ולשבת מול קידמת סוכת המציל, לפחות יהיה לי את הים ממול וגולשים מולי ואיפשהו שם גם את הגולש שלי, שלחתי לו הודעות והוא לא ענה, כרגיל בטח השאיר את המכשיר שלו ברכב. המשכתי לנגן וללמוד וחיכיתי שהוא כבר ייגש אלי, תמיד הייתי ניזכר במה שאמר לי שרק הכרנו שכמה שהוא היה רוצה לבוא אלי מאוחר בים בהפתעה, להניח על עיניי את ידיו ושיתן לי לנחש מי זה, אבל כשהילד עבר שוב לידי עם הגלשן הבנתי שהבחור שלי כבר לא יפנה אלי היום ושאני כבר לא אראה אותו וכשבדקתי בפלאפון הייתה שיחה שלו נענתה, מימנו, כמובן מיד התקשרתי והוא כבר היה בביתו... כשהבנתי זאת כבר לא מצאתי סיבה להישאר בים ולחכות לו וגם לא
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 12

בשביל לנגן כי היום כאבו לי האצבעות עוד יותר מאתמול. שאלתי אותו אם הוא ראה אות והוא ענה לי שכן, הוא תיאר לי אותי ואמר שיש לי ידיים דקות ויפות לא יודע למה זה נישמע לי כאילו לא אהב אותם אבל הוא כן אהב אותן ואמר לי זאת במפורש, הוא אמר לי שהוא ראה אותי וכשהוא גלש היום הוא קיבל את הגלשן ליד העין והוא הלך לעזרה ראשונה שהייתה בחוף שיתפלו לו במכה שקיבל ושהוא עמד שם הביט בי כמה דקות, ואמר שהייתי כל כך שקוע בגיטרה שלא שמתי לב בכלל, ובאמת ספורות היו הפעמים ששקעתי בה ודווקא ששקעתי פספסתי אותו. כל זמן השיחה כבר ארזתי את חפצי והתקדמתי לעבר הבית וכבר הגעתי והתיישבתי לי בחדר ועדין המשכנו לדבר, הוא שאל אם ראיתי בנים שנראו טוב היום ואמרתי לו שהיה אחד שבאמת היה בחור אחד, בחור עם חולצת גלישה שחורה ומכנס אדום ומשקפי שמש שבאמת היה ניראה טוב מכל השאר. פתאום אמר לי שזה היה הוא, לא האמנתי לו, ידעתי שהוא ניראה טוב אבל לא היה לי מושג שעד כאדי כך! בחיים לא הייתי מנחש ומתאר לי אותו כך הוא אמר לי שזה היה הוא שהוא באמת הביט בי והסיט את מבטו, ושכשהוא עבר לידי עם חברו הוא שתק כי לא רצה שאזהה אותו לפי קולו. הייתי כל כך מאושר ושמח שסוף סוף אחרי חודשיים עם קשר איתו אני סוף סוף ראיתי אותו!!! הבנתי לבד כבר למה לא פנה וכמובן שלא כעסתי עליו, הייתי באותו רגע מאושר כאילו והיינו ביחד, הרגשתי שזה באמת זה ושאם היו לי ספקות הן נעלמות ברגע. אבל שוב הוא ניסה להחזיר אותי למציאות ואמר לי שאנחנו עדין לא הולכים להיפגש בזמן הקרוב, שנינו ידענו שאם ניפגש פעם אחת זה יגרור לעוד פעם ועוד פעם ועוד פעם והוא כל כך פחד לצאת מארון לא העיז אפילו לפתוח מגרה! ובצער הבנתי אותו ושוב כאב לי שהוא חוסם את עצמו ושם בפניו חומה ולא נותן לעצמו שום דבר מימה שהוא רוצה. הוא היה צריך לנתק ואמר שידבר איתי בערב כשיוכל, הוא לא התקשר בערב, התקשרתי אליו והוא לא ענה... הנחתי שהוא בטח עם אנשים ולא יכול לענות כרגע, התעוררתי בבוקר וכמובן כהרגלי לבדוק עם יש הודעות או משהו מימנו ובאמת הייתה נכנסתי קראתי את ההודעה והייתי בשוק! פשוט לא האמנתי למה שהיה כתוב במסר הוא כתב לי "אבא שלי פתח לי ראש ושבר לי יד" הוא סיפר לי שבעבר אבא שלו היה מרביץ לו ושפעם זה באמת היה בצורה חמורה אבל הוא אמר שכיום זה כבר נירגע וזה באמת פעם ב... שזה קורה. קראתי את ההודעה ומיד התקשרתי, והוא לא ענה וכל כך דאגתי קיוותי שאולי לא הבנתי נכון את ההודעה ושאני טועה אבל ידעתי שהבנתי נכון הוא לא ענה לי אז שלחתי לו הודעה וכל היום הפלאפון היה בידי מחכה לתשובה יותר מיזה שהוא היה אהוב הוא גם היה חבר טוב היה איכפת לי מימנו כאילו היה אחי וזה הרג אותי שלא ידעתי מה קורה איתו. רק בשעה 8.33 קיבלתי מימנו שתי הודעות שהיה כתוב בהן "הפעם יהיה לזה סוף יש לי שבר ביד ותפרים בראש אף שבור ועוד" ובשניה היה כתוב "אני לא יכול לדבר עכשיו אני בבית החולים מעורבת משטרה" העיניים כבר התמלאו דמעות אבל הפעם סתמתי את הנזילה, באותו יום נסעתי לתל השומר ליום חילות שממש לא עניין אותי באותו הרגע ולא הבנתי מימנו שום דבר, הראש שלי היה רק במחשבות עליו ועל מצבו כרגע כל כך כאב לי שאני בחור הזה תל השומר ולא יכול להיות כרגע איתו בבית החולים ולתמוך בו. בשעה 11 בערך הוא התקשר אלי יצאתי החוצה ומיד עניתי לו! גם אם זה היה באמצע הצגת הבגרות שלי, או גם באמצע טקס יום השואה עדין הייתי עונה לו! דיברתי איתו והוא סיפר לי הכל, הוא אמר שאתמול הוא חזר מהים ישן קצת ובערב הוא התחיל לריב קצת עם אבא שלו על זה שהוא לא היה כל היום בבית והדברים התגלגלו הוא קצת התחצף ואמר מילה שלא במקום ואבא שלו מיד קיבל את הפיוז והחל להכות אותו, הוא אמר לי שהוא לקח מערוך והחל להכות אותו בראש בכוח הוא בא לשים את ידו בשביל למנוע מימנו להכות אותו ולהגן על ראשו אבל עם כל העוצמה שהייתה לו והזעם שהיה לאביו הוא שבר לו את היד, הבחור שלי כבר היה שכוב על הרצפה ואביו החולה המשיך להכות אותו ללא רחם כאילו לא היה בנו, כאילו היה ערבי שניסה לפגוע בו, כאילו ולא היה לו שום רגש אליו, המשיך לנפץ אותו עם המערוך ושבר לו גם שן בפה, ואת האף, וכל השיחה אני מתאר לי בראש איך ניראה ביתו ואיך אבא שלו מרביץ לו ומרים עליו יד ולוקח מערוך מהמגירה ואיך הוא הרגיש מקבל מכה ועוד מכה ונשברת לו יד ונפתח לו הראש, ואז את השן שבפה שנשברה לו, והאף, ושבר פתוח בכתף, והעיניים כבר מתמלאות בדמעות כששומעים ומדמיינים את זה, ואני לא חושב שבחיים אני אבין כיצד אבא מסוגל לעשות את זה לבן, הרי זה בשר מבשרו, אימו האמיתי נהרגה כשהיה בגיל 5 כשהם עוד חיו באמריקה אחרי מותה היגרו לארץ ומאז האב קצת השתבש ומצא לו אישה חדשה והאם החורגת הייתה בבית בשעת המעשה ולא אמרה דבר וכאילו כלום לא קרה, האחות הקטנה שלו בטח הסתגרה בחדר ומקווה שהיא תהייה בסדר בהמשך החיים, אומרים שדברים כאלה מאוד משפעים על האדם להמשך החיים, לאחר מכין כשהוא כבר היה כולו מדמם על הרצפה זרוק עליה עם מעט הכרה אביו הסתכל עליו הבין פתאום את מה שנעה ויצא מהבית ונעלם, האם החורגת אפילו לא טרחה להתקשר לא למשטרה ולא לאמבולנס, מי שהביא אותו לבית החולים היה השכן שבא לבדוק מה קרה ומצא אותו על הרצפה מדמם ומתפתל מכאבי
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 13

ובקושי זז, זה הוא היה שהביא אותו לבית החולים ודאג לו, לא אימו החורגת בטח ובטח שלא האב, רק השכן. בבית החולים האחות ראתה אותו והחלה לבכות היא שאלה מה קרה לו? מי החיה שעשו לו זאת? והוא ענה לה "אבא שלי, יש לי אבא משוגע מה לעשות?" והדמעות המשיכו לנזול לה, גם היא לא הבינה איך אפשר לפגוע בבן כל כך יפה כל כך מקסים בצורה כל כך נוראית, אני יודע שבשבילו אחרי 5 שנים של מכות כאלה כל מה שעבר בפעם הזו, כל הכאב היה אפס לעומת הכאב הנפשי שזה אביו שעשה לו את זה. הוא קיבל שם טיפול וחבשו אותו ועשו לו גבס ותפרו אותו והוא קיבל את כל הטיפול, הוא ניראה כאילו יצא מתאונת דרכים איומה וקטלנית ובמקום שאביו יהיה שם וידאג לו הוא זה שגרם לכל זה. אני זוכר כשדיברנו קצת על צבא הוא רצה ללכת לקרבי, כמה שיותר רחוק מאהבי, רחוק באבא שלו, הייתה לי קבא 56 והוא אותר גם כאחד מקבוצות האיכות והייתי בטוח שאם רק ירצה יוכל ללכת לקרבי, אני יודע שזה הייתה בשבילו הזדמנות לברוח מהבית, וכאב לי לדמיין אותו שאולי גם כשיהיה חייל ואיש בוגר וגדול ויחזור אחרי שבועות הביתה במקום לקבל חיבוק חם מאבא יקבל מכות על כך שלא התקשר או על כך שאיחר לארוחה, או לא יודע על מה הוא מסוגל. אבל הפעם יש למכות סוף ואני לא בטוח כל כך שהוא עדין רוצה קרבי כמו שרצה פעם. המשטרה הפעם הגיעה והתערבה ולשם שינוי, הוא באמת סיפר הכל על אביו, הייתי כל כך שמח שהוא החליט לספר על כך, באמת כמו שאומרים "אם לא תספר זה לא ייגמר" ובאמת כך היה כל החמש שנים שהוא שתק זה לא ניגמר ועכשיו הוא מדבר ואני בספק אם הוא עדין כבר הצליח לעכל שהחיים שלו מעתה מקבלים תפנית, שכל הייסורים הנוראים שעבר עד היום נגמרים היום. הגיעה אליו גם עובדת סוציאלית לבית החולים והם ניסו למצוא לו פתרון, בינתיים האב קיבל מאסר בית בבית הוריו. כבר מיזמן הדמעות בעיני ירדו למשמע הדברים, והרטיבו את האדמה היבשה מתחתי, אבל לא היה אפשר לשמוע את החנק בגרוני, רק לראות את דימעותי, כאב לי עליו כל כך הרבה, וכששמעתי את זה כל כך רציתי לבוא אליו ולחבק אותו, יותר מתמיד, יותר מאי פעם, בחיים לא הרגשתי צורך לחבק אדם כמו שהרגשתי צורך לחבק אותו, אמרתי לו שאני רוצה לראות אותו וכמובן שהוא סירב, וידעתי שהוא גם יסרב. הוא היה צריך כבר לנתק כי הגיע האיזה אישה שהייתה צריכה לראות אותו וסימנו את השיחה, כל המשך היום רק חשבתי עליו, אני מניח שעכשיו אתם גם מבינים למה אחרי הניסיון לאונס הוא ברח מהבית לצפון, והוא כל כך פחד להיפגש איתי ושאביו וידע על כך, כי זה בדיוק מה שהיה קורה, עם לא עם מארוך אז מקל של מטאטא או כיסא או אולי פטיש ומי יודע למה הוא מסוגל. היום המשעמם הזה בתל השומר ניגמר והנסיעה הביתה החלה. האוטובוס עבר ליד בית החולים שהוא היה בו רציתי לעצור ולרדת אליו אבל ידעתי שהוא לא ירצה ושהוא לא יסכים ושאם אני אבוא בהפתעה זה לא ישעה לו טוב כל כך. המשכתי בצער הביתה הגעתי ולא היה לי כבר כוח להתמודד עם כל זה וכהרגלי הלכתי לישון כשהתעוררתי שוב דיברנו, הוא כבר היה בבית ושוב ביקשתי מימנו שיתן לי לבוא לחבק אותו, שקשה לי כך שהוא שם כולו חבוש וחבול ואני כאן לא לידו, אני יודע שהוא רצה גם כן שאני יהיה לידו אבל גם במצב כזה הוא לא הסכים, ביקשתי שיתן לי את כתובת ביתו כי רציתי לשלוח לו פרחים, זר של פרחי גן עדן שאותם אהב, אבל הוא לא הסכים גם את זה , אני לא יודע אם זה מהאי נוחות שבדבר לקבל פרחים לבית כשהאם החורגת שם ובעלה מורחק מהבית או כי לא סמך עלי מספיק שאני רק אשלח לו פרחים ושאולי גם אבוא, באמת ובתמים שרק רציתי לשלוח לו פרחים, בחיים לא הייתי בא אליו אם לא היה מרשה ונותן לי. אבל הוא לא נתן לי את הכתובת וגם מסתבר שלא ייתן, הוא אמר שיש לו כמה אופציות כרגע או שהוא ישלח לפנימייה, או שהוא יעבור לגור אצל משפחה שיש לו שם בצפון בחיפה, או שאולי ישכיר דירה. כסף לא היה חסר עם כל הדוגמות שלו והוא יכול להשכיר כל דירה שרק ירצה. ואני בטוח שגם חיפה יתאים לו כי יש שם ים נהדר לגלישה ואני בטוח שפתאום ללא גלישה יהיה לו קשה וחסר.מה האפשרות תהיה בסוף איני יודע... אבל הוא אמר לי שאני צריך להבין שאנחנו לא ניפגע, במיוחד לא בזמן הקרוב, ושעכשיו עוד יותר הוא בטוח שלא ניפגש לעולם, הוא אמר שיש לו מחסום כלשהו כלפי שהוא לא יודע מימה הוא נובע אבל הוא לא מאפשר לו להיפגש איתי. סיימתי איתו את השיחה בצער שאני לא אחבק אותו ושאני לא אשלח לו פרחים והייתה לי הרגשה כשסיפר לי על האופציות שבפניו כרגע שאני מאבד אותו, וזה כל כך מוזר לאבד משהו שבכלל לא היה לך. למחרת הלכתי לבית הספר, קמתי עם פנים מדוכאות וכך גם הייתי בשיעור, היה שיעור ספרות והראש שלי לא היה בשיעור בכלל, מצאתי את עצמי שוקע בעולם מחשבות שלם ומדכא על הבחור שלי, נזכרתי בשיחה שלנו אתמול ופתאום נפלו לי כל האסימונים במכה, פתאום קיבלתי את ההארה הזו שפספסתי כל כך הרבה זמן, פתאום התנגנו לי בראש המילים "לעולם לא ניפגש" ופתאום הבנתי את כל מה שהן אומרות פשוט כמשמען, דמעות החלו לרדת לי בעיני בעוד אני מביט מבטח ריקני אל האוויר וכך גם הייתי מבפנים. הדמעות ירדו להם במשך כמה דקות עד שידידה שלי לקחה אותי החוצה, לא הייתי מסוגל לעמוד כבר בכל המצב הזה שאני ניקשר וניקשר ושותל שורשים באוויר כאילו האוויר באמת החזיק בהם
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 14

כבר התמוטתי ולא הייתי מסוגל להפסיק לבכות, ישבתי עם סיון בחוץ, דיברנו היא באמת גרמה לי להבין עוד קצת אבל כל מה שהיא אמרה לי כבר ידעתי. היא אמרה לי שאני צריך לשחרר אותו ולהבין שזה לא ילך ושהבחור הזה מסובך מידי בשבילי או בשביל מישהו, ואני כבר הבנתי את כל זה לפני כמה דקות ובגלל ההבנה הדמעות ירדו, פתאום ראיתי את מה שכל כך לא רציתי לראות, הבנתי שהמילה "לעולם לא" היא שאף פעם אנחנו לא ניפגש, ושגם אם הוא ישב כיסא לידי בים הוא לא יגיד שלום, וגם אם נחלוף אחד על פני השני הוא לא יעשה סימן עם היד לזיהוי, הבנתי שלעולם לא זה אף פעם. סיימתי לדבר איתה הלכתי לשירותים, הלכתי לתא האחרון שם, תא אפור ומכוער, התיישבתי שם על האסלה הסגורה והדמעות המשיכו לרדת ללא הפסקה כאילו ושכחו לסגור את הברז, והרגשתי כאילו חלק מימני שאף פעם לא היה לי באמת מת ונעלם לי. הבנתי שאני לא עומד בכל המעמסה הזו והשלמתי עם מה שאני צריך לעשות עכשיו, השלמתי עם העובדה שאני והבחור שלי לא נהייה גם לא ידידים גם לא חברים אפילו לא מכרים רחוקים פשוט כלום וזה עוד יותר כאב לי כאילו מישהו לקח לי מהבשר החי חתיכה ולא יחזיר לי אותה בעוד שהבשר מדמם לו. בשלב מסוים כנראה המים נגמרו והדמעות הספיקו לנזול וישבתי לי בתא עוד כמה דקות חושב וכבר לא בוכה כמעט ושלם כבר עם הכל. היה לי שיעור חופשי והתקשרתי אליו הוא ענה לי, ואמרתי לו שאני צריך לדבר איתו הלוואי והייתי יכול לשוחח איתו פנים מול פנים ולסיים בצורה נורמלית ולא בשיחת טלפון אבל ידעתי שהוא לא יסכים הרי אני מדבר איתו כי הבנתי את הלעולם לא, ופגישה לא בא בחשבון. דיברנו קצת והוא אמר שהוא כתב לי בפורום שכתבתי בו תגובה. ביקשתי שיספר לי מה היה כתוב בה אך הוא לא סיפר ואמר שאני אקרא וזהו! ואז התחלתי להסביר לו שקיבלתי הארה ושהאסימונים נפלו לי ושבשיעור הכל קרה לי והבנתי הכל, ועוד לא סיימתי להגיד מילה נוספת ולספר עוד דבר אחד והשיחה נותקה... התקשרתי שוב והבטריה נגמרה לו. מיד התחלתי לחפש מחשב עם אינטרנט בבית הספר! באתי למורה שהיה אחרי על מעבדת המחשבים אבל הייתה בעיה עם האינטרנט ולא היה ניתן להתחבר. מיד התחלתי לחפש אנשים שגרים קרוב ולבוא אליהם לבדוק את הפורום ומה כתוב בו. התקשרתי לשני אנשים ושניהם לא ענו לבסוף נזכרתי בעוד ידידה שלי התקשרתי והיא לא ענתה מהר בכלל כאילו והטלפון בכלל לא צלצל. רק אחרי איזה דקה היא נזכרה לענות שכבר הייתי בטוח שהיא לא תענה אבל כל עוד ואין את המעה הקולי המשכתי לחכות ולבסוף היא באמת ענתה לי, שאלתי אם היא בבית ואם אני יכול לבוא ולבדוק משהו אצלה באינטרנט והיא אמרה שכן, מיד יצאתי מהשער ומיהרתי לביתה כאילו והבחור שלי מחכה לי שם, הגעתי לבניין בן 4 קומות, והיא גרה באחרונה התחלתי לעלות במדרגות בקצב מהיר כאיל ומישהו רודף מאחורי ומנסה לפגוע בי, בסך הכל היו 4 קומות אבל זה ניראה כל כך יותר הם היו צרות וחדר המדרגות חשוך במקצת וככל שעליתי היה לאט לאט אור מלמעלה לבסוף הגעתי ראיתי כבר את הדלת הלכתי אליה בצעדי ענק והלב דפק כאילו והבחור הוא זה שיפתח לי את הדלת, בסך הכול הודעה בפורום והתרגשתי יותר מידי אבל כנראה זה היה כי סוף סוף הגעתי להחלטה וסיקרן אותי מה הוא כתב שם, הגעתי אליה המחשב כבר היה פתוח ומיד התיישבתי ונכנסתי לאתר, המחשב היה איטי מאוד וזה עוד היה עם חיבור מהיר!!! עד שהגיע לפורום כבר יצא ה נשמתי, וכשהגיע עד שגלגל את הדף למבוקשי כבר עצבי גברו ואז ראיתי את ההודעה פתחתי אותה והיה כתוב בה : "סיפרת לי שכתבתה בפורום ואני ינצל את זכות התגובה שלי.ולא אשמור על זכות שתיקה כמו כמה חברי כנסת.יקירי הקשר שלנו לעולם לא יהיה מה שאתה חושב.לעולם אני אומר ומתכון.לא משהו אישי חלילה.אין לי כל כונה להיפגש איתך כי אני עמוק בארון וכך רוצה להישאר.אני לא רוצה קשר של חבר זה לדעתי לא יעשה לי טוב.כואב לי באמת שאתה עובר סבל נפשי כל שהוא.אבל אמרתי לך כמה פעמים שאתה צריך לקבל החלטה נבונה לחפש קשר מציאותי ולא פנטזיות.או ציפור אחת ביד ולא 100 על עץ.אני לפני גיוס ולא עולה על דעתי קשר מהסוג הזה עם אף אחד בכלל ועם אחד שלא בארון בפרט.אוקי אז יכול להיות שאני מפסיד וכו וכו אבל זה מה שאני מחליט.אולי זה לא הוגן לכתוב לך בפורום אבל זה לדעתי עוד ניסיון לעשות למענך משהו טוב.כלומר שתבין את המציאות כפי שהיא.אין לי אלא לאחל לך מכל הלב שיהיה לך טוב ושתקבל החלטה נבונה שהקשר שלנו הטלפוני הוא דבר שפוגע בסופו של דבר בך.שוב אני אומר לא יהיה לקשר הזה עתיד אז בבקשה יש הרבה הרבה בחורים ומגיע לך אז בהצלחה." קראתי את ההודעה ואני חייב להודות שהיא העלתה לי חיוך, חיוך רחב ומאושר שהקדמתי אותו במקצת והגעתי לזה כבר לבד, ששנינו חשבנו על אותו הדבר באותו הזמן. ההודעה קצת פגעה העליבה והשפילה אותי במקצת, להגיד דבר שכזה בפורום באינטרנט כל כך מעליב ומשפיל להעמיד כך אדם שלם בפני קהילה שלמה, גרם לי להרגיש טיפש ובור שלא הבנתי אבל הבנתי עכשיו כל מילה ומילה שכתב שם והסכמתי איתו בצער רב. אני יודע שהוא לא התכונן לפגוע בי לאורך כל הדרך ואני לא כועס עליו בכלל אני מבין רק עכשיו שהוא רצה בטובתי כי הוא הבין וראה מההתחלה את מה שאני לא! חזרתי לבית הספר מאושר ורגוע והיום ניגמר וחזרתי הביתה שלחתי לו הודעה שדבר איתי ושאני צריך עוד לדבר אית
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 15

ולאחר מיכן קבלתי הודעה שהיה כתוב בה: "מבחינתי די בבקשה מימך זהו" הבנתי שהוא רוצה לסיים וזה היה לי קצת מזר כי זה הוא שתמיד אמר שאין לו בעיה להמשיך את הקשר כך כמה שארצה כי הוא יודע שלא ניפגש, ההודעה קצת סתרה את כל זה אבל גם כמו שהוא אמר לכל דבר יש אורך החיים שלו וגם לקשר הטלפוני יש אורך חיים משלו...! התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו שקראתי את ההודעה ומסכים איתו אבל שאני לא רוצה לסיים כך סתם בהודעה ושאני חושב שלפחות מגיעה לי שיחה אחרונה. הוא הסכים ואכן בערב הוא צלצל אלי ביקש את מספר הטלפון בבית כי ידענו שניני שזו לא תהיה שיחה קצרה, והוא התקשר התחלנו לדבר, אמרתי לו שאני רוצה להמשיך את שיחה ישר מאיפה שנפסקה בבוקר ואכן המשכתי משם סיפרתי לו שהבנתי פתאום הכל ושבכיתי והדמעות לא חדלו לרדת, ושהגעתי להחלטה ושקראתי מיד את ההודעה שלו בפורום ושהיא קצת פגה בי, ושאני מבין אותו ושאני פתאום מרגיש כל כך טיפש, פתאום ראיתי כמה עיוור הייתי, כמה אטום הייתי, הבחור אמר לי במפורש שאין לנו סיכוי, מה עוד יכול להיות יותר ברור מיזה???!!! ואמרתי לו שאני חושב שאנחנו באמת צריכים לנתק קשר כי אני כבר לא עומד בזה, הוא כבר יותר מידי בשבילי, ושכמה שהייתי רוצה להמשיך אני יודע שאני רק אקשר אליו עוד יותר ושלא יהיה ניתן כבר לעקור אותי מהשורשים אלא יהיה צורך בלכרות את הגזע שזה כואב עוד יותר ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. הוא הבין אותי והסכים איתי במאה אחוז וכל כך שמח שהבנתי סוף סוף את הכל ושהתפקחתי. אבל אמרתי לו שאני לא רוצה לנתק קשר לגמרי שזה יהיה לי יותר מידי, אמרתי והסברתי לו שאני רוצה שנשמור על קשר עדין אבל לא ברמה כמו של היום שאין יום ללא שיחה, אמרתי שאני רוצה שעדין נדבר אחד עם השני ושהוא יעדכן אותי עם מה שקורה לו ושאם הוא ירגיש צורך לספר משהו, לדבר עם מישהו שירגיש תמיד בנוח לפנות אלי ושתמיד יש לו מקום אצלי בלב. אחרי זה כבר התחלנו לשים את כל הקלפים על שולחן, הוא אמר לי שהבחור שראיתי בים עם החולצה השחור והמכנס האדום זה לא היה הוא...! הייתי המום ולא היה לי מה להגיד, הרגשתי כל כך מושפל באותו רגע שהתלהבתי מישהו שבכלל לא היה מי שחשבתי וסיפרתי על זה לכמה אנשים ושבעצם זה לא היה הוא. קצת עיצבן אותי שהוא נתן לי לשמוע מה רציתי לשימוע! אבל הוא אמר שהוא באמת ראה אותי כשהלך לעזרה הראשונה והביט בי כמה דקות ושהייתי מרוכז בגיטרה שלי. הבנתי שכשלא ראיתי אותו בעצם פספסתי אותו לגמרי, הייתי כל כך קרוב אליו מרחק מטרים ספורים... ופספסתי אותו גם בים וגם כשבא עם הווספה, הרגשתי ועדין מרגיש את ההחמצה הגדולה שאי פעם הייתה לי. והבנתי שאני גם לא אראה אותו בזמן הקרוב אם בכלל... אבל הקלף שמבחינתי היה הקלף הכי חזק שלו הכי מנצח והכי פוגע היה השם שלו! כשהכרנו הוא הציג את עצמו עם שם, הייתי בטוח שזה אכן כן שמו שהאמיתי, אבל אחרי שפרש קלפים שאלתי אם זה שמו האמיתי והוא אמר לי שלא! הרגשתי כאילו יצא לי כל האוויר מהראות ומהגוף ושהפעם באמת כבר לא נישאר לי דבר ושבנוסף הכניסו לי אגרוף לראות. פתאום לא היה לי באמת כלום!!! הכרתי אדם שלם שבעצם מסתבר שלא ידעתי עליו כלום אפילו לא את שמו!!! אני כותב עכשיו סיפור שלם ואין לי מושג בכלל מי זה, מי הוא, איך הוא ניראה ויותר מיכל מה שמו... ביקשתי שיגיד לי מה השם שלו, שזה באמת חשוב לי, באמת רציתי שלפחות יהיה לי את השם שלו למזכרת אין לי לא תמונה מימנו, לא פריט למזכרת לא חיבוק לימים קרים מימנו, ויותר מיכול אפילו לא היה לי את השם שלו לדעת במי אני ניזכר בכלל. המשכתי לבקש שיגיד לי מה שמו וחשבתי שלפחות בנושא הזה אחרי חודשיים שאנחנו כבר מכירים שכבר נברנו אחד בשני בנפש של האחר כאילו חיפש אוצרות ואכן מצאנו, הוא יבטח בי מספיק וירגיש מספיק בנוח להגיד לי את שמו, שהוא אולי יודע עכשיו סוף סוף שאם הוא יגיד לי את השם זה יישאר אצלי ולא יצא לאף אדם, אבל כנראה ומסתבר שהוא לא היה מוכן לכך ולא בטח בי עד לרמה הזו ואני נישארתי ללא שם, ללא זהות של אדם ובעצם כל אדם שאני ראה ברחוב יכול להיות הבחור שלי וכל שם שאני ישמע יכול להיות השם של הבחור שלי, אבל אני כנראה אף פעם לא ידע מי הבחור שלי... המשכנו לדבר וגם פרסומת שהשתתף בה בטלוויזיה וחשבתי שזה הוא זה שבה מסתבר שזה גם כן לא הוא, הוא באמת השתתף בפרסומת בטלוויזיה. אני זוכר כשאמר לי שהוא בפרסומת בטלוויזיה מיד התחלתי לצפות בפרסומות בטלוויזיה עד שמצאתי את הפרסומת שחשבתי שזה הוא משחק בה, אבל עכשיו מסתבר שזה גם לא הוא ואפילו פרסומת שלו אין לי להביט בו, אני רק יודע שבפרסומת רואים את עיניו הכחולות בבירור, ואין לי מושג יותר מיזה, אפילו לא למה הפרסומת.. אני גם לא חושב שיום אחד יהיה לי את התשובה, וכל מה שנישאר לי זה להביט בטלוויזיה בפרסומות להביט בו בלי לדעת שאני מביט בו ולחפש עיניים כחולות... המשכנו עם השיחה והוא אמר שיכול להיות ויום אחד הוא יתגבר על הפחד שלו, שיום אחד הוא יעבור את המחסום שיש לו מפני ואולי הוא יתקשר מתישהו וגיד לי שבא לו לראות אותי, ככה ללא התראה וללא שום סימן מקדים, אולי בעוד חודשיים אולי בעוד חצי שנה אולי גם עוד 20 שנה... אבל בתוכי ידעתי שזה לא יקרה בקרוב, גם לא עוד חודשיים וגם לא עוד שנה, עד כמה שרצית
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 16, הסוף!

להאמין לו אמרתי בסדר אבל ידעתי שזה לא יקרה... שוב המציאות הכתה בי אבל הפעם קצת פחות הכאיבה, ורק הזמן יוכיח ויתן לי את התשובה לשאלה. והיה לי מאוד קשה לנתק כשהגיע הזמן לא רציתי אבל הייתי חייב פעם הראשונה לא הלך ולא יכולתי והמשכנו לדבר, בפעם השניה כבר הכרחתי את עצמי לנתק עצרתי אמרתי לו שתמיד אזכור אותו, ושהוא חלק מימני ושלב בחיי, לא שלב גדול אבל שלב, ביקשתי מימנו שיעלם לי אבל שלא יעלם יעלם רק שיעלם, ושימור על קשר, ולבסוף השיחה ניגמרה... הלכתי לישון ונרדמתי תוך שניות ספורות, הייתי כל כך תשוש מכל הבכי בבוקר וכל המחשבות ולא ישנתי בכלל בצהרים ועוד כל הדאגה לו והשיחה שלנו שארכה כשעה וחצי ונרדמתי בשניה אל השקט שרציתי. כשהתעוררתי בבוקר הלכתי כהרגלי לטלפון ולא הייתה הודעה והאמת גם לא ציפיתי להודעה... התחיל לו יום חדש בחיי, שלב חדש, שוב לבדידות שוב ללבד אבל משום מה עם קצת יותר אופטימיות , וגם לבחור שלי מתחיל פרק חדש בחיים, מקווה ויודע שפרק יותר טוב בהרבה מהישן, מקווה שיום אחד הוא ימצא לו את זה שיעשה אותו מאושר, אני יודע שאני אמות מקנאה אבל גם יהיה הכי שמח אם רק יהיה מאושר, למלאך שכזה לא הגיע לו שכרתו לו את הכנפיים כל כך הרבה פעמים! הגיע הזמן שלו לעוף כבר!!! מקווה שהוא באמת מתעופף לו. אולי סוף סוף עכשיו יצא קצת מארון המתים שלו ויתחיל קצת לחיות... ואני, אני עדין ממשיך ללמוד גיטרה... יושב לי בחוף הים ליד סוכת המציל מביט על הגולשים בים שאולי אחד מהם זה הבחור שלי, השקיעה ברקע והשמש כבר לא רוצחת את הרגע כי אין מה כבר שירצח, היא במרכז השמים עטופה בעננים מכל הצדדים כאילו ועטופה כמתנה, הגלים היו גבוהים ועליהם שלטו הגולשים, החוף כבר היה ריק מאדם חוץ מכמה אנשים בודדים וספורים, ואני כבר מנגן ושר, מחכה שאולי יום אחד הוא יבוא אלי מאוחר שיניח את כפות ידיו העבות שלו על עיני ויגיד "נחש מי זה...?" ולי לא יהיה בכלל מושג מה התשובה...
 

gabi1234

New member
ארון קבורה לחיים דף 8

לא שם ושיותר טוב לי ודסקסנו קצת והלכתי לישון. הרגשתי כבר שאני משריש את שורשיי עמוק, עמוק בתוך האדמה והאדמה המשיכה להפציר בי שאנייה מעונינת בכך, ניסתי להסביר לה שאני לא מעונין בלהיות בז זוגה אלא שגם רק להיות ידיד,חבר, שלה יספיק לי וגם זה דחתה והשורשים מסתבר נשתלו באוויר, וכמו שהוא תמיד היה אומר לי הבחור שלי שלכל דבר יש את אורך החיים שלו ושגם שיחת לא יכלו להימשך לעד ושיבוא יום שכבר ימאס לי מהשיחות, לו לא הפריע לדבר איתי ולשמור על הקשר כי מבחינתו כל עוד ואיני מכריח אותו לעשות משהו מנוגש לרצונו ולא ניפגש אז אין לו בעיה, ואני רציתי לשמור על הקשר כי למרות שאמר לי שלא ניפגש עדין האמנתי וחשבתי שכן ניפגש, ידעתי שזה לא יקרה כנראה אבל לא רציתי לאמין , ושמרתי איתו על הקשר כי היה לי חוץ מיזה כייף לדבר איתו והוא באמת לא אחד שמוצאים כל יום כמו שכבר אמרתי, הוא היה רק בן 17 וחודש בערך ודיבר כמו אדם בוגר בעל ניסיון חיים ארוך, הייתי יכול להקשיב לדברים שלו שעות על גבי שעות, והכי אהבתי שכשהייתה לנו בעיה זה לא הייתה הבעיה שלי וזה גם לא הייתה הבעיה שלו זו הייתה הבעיה שלנו! אני זוכר שערב אחד ביום שישי דיברתי איתו ודיברנו על דברים שמפריעים לי אני זוכר שהעלתי את נושא המראה שלי שאני אומנם ניראה טוב פחות או יותר אבל ממש לא מרוצה מימנו וזה מאוד מתסכל אותי, ואז החלטנו לשחק במשחק תפקידים של פסיכולוג ומטופל, והוא התחיל לדבר ולהסביר לי על אלף ואחת דברים ולקח את זה מאוד ברצינות וכשניסתי לשאול משהו באמצע הוא לא הרשה ואמר שאחכה עד שיסיים, והוא החל להרצות לי על המראה שלי ושאני ניראה טוב ושהוא לא מבין מה אני רוצה והתחיל פתאום לדבר על מראה בכללי של אנשים ופתאום מצאתי את עצמי מביט דרך הפה שלו על דברים בצורת מבט שונה, למדתי קצת להעריך דברים, ופתאום ניפתח אלי קצת עולם שלא חשבתי עליו, הוא הצליח להביט על דברים בכל כך הרבה צורות וזוויות שונות ואמר דברים כל כך נכונים ובאיזה נקודה כבר נגע באמת וכמה דמעות זלגו לי מעיני ושוב הייתה דליפה קטנה כי הוא הציג לי את האמת שלא העזתי להתמודד אייתה, ובמשך 45 דקות על השעון הוא רק דיבר ללא הפסקה ואני בטוח שאם לא היה צריך ללכת תכף עם חברים היה יכול להמשיך כך עוד שעות, בחיים לא שמעתי מישהו מדבר כל כך הרבה וכל כך נכון וכל כך הרבה זמן ולא ממחזר את עצמו, הוא היה בטוח שכבר נרדמתי משעמום או שעזבתי את השפופרת ותכף אחזור אבל פשוט הייתי המום ובשוק מימנו ומרמת האינטליגנציה שלו, וכיצד הוא מנתח דברים וחופר בהם, וזה שבוה אותי עוד יותר בו ובספק אם אני שביתי אותו כמו שהוא שבוה אותי. לבסוף הוא הלך לו לפאב מועדון עם חברים בתל אביב ואני נשארתי עם בדידותי לבד והוא במחשבות שלי. למחרת יום שבת והוא כרגיל היה בים מול ביתי שם אהב מאוד לגלוש, ודיברנו קצת בערב וסיפר לי על הגלישה מול השקיעה ושהוא סחוט מעיפות ושהוא הולך לישון. סימנו בלילה טוב ואיש איש הלך למיטתו הריקה לבדו. למחרת שלחתי לו הודעה ולא קבלתי תשובה... גם התקשרתי ושוב לא קבלתי תשובה... בערב שוב הסיפור הזה חוזר על גופו, הודעה ושיחה שום מענה וכך גם ביום למחרת...! לאחר מיכן שהוא לא הראה שום סימן חיים מציידו נתתי לו 3 ימים שאולי הוא יחזור אלי שאולי הוא ייתן איזה סימן חיים ויחזור מין המתים... פתאום הכמה מספרים האלה שקישרו בינינו גם הם לא עזרו! אחרי שלושת הימים שנתתי לו ועדין שום דבר והתקשרתי ושוב לא ענה והבנתי את הרמז העבה שניזרק עלי מציידו שהוא לא מעוניין בקשר כנראה איתי, שכנראה משהו לא התאים וכנראה משהו הרתיע אותו ושבעצם בזה שהוא לא עונה הוא מוסר לי שאנחנו חותכים את חבל הטבור בינינו, האם לדרכה והתינוק לדרכו שלו ונפרדים כאן. אז באמת בצער רב הבנתי את הרמז ושלחתי לו הודעה אחת אחרונה לסיום, כי להיפרד בלי מילים אחרונות זה לא צורה ממש. אז שלחתי לו "אני חותך ומבין שלא מתאים, זה הודעה אז לא אפרט מנסה להבין אותך שיהיה לך כול טוב, ביי" משהו בסגנון הזה פחות או יותר ופתאום אני סוף סוף מקבל תשובה חזרה "גם לך להתראות" תשובה די קרירה מציידו אחרי כל מה שהיה לנו ולא היה, אבל בזה סימנו ואני נשארתי תלוי עם השורשים באוויר ואפילו ללא תשובה למה הוא חתך את החבל??? להישאר בלי תשובה כבר קרה לי פעם אחת וזה הספיק לי, זה היה מספיק ויותר בשבילי, מישהו סיים איתי פעם אחת ולא נתן הסבר אלא רק פרידה ועד היום אני לא מבין למה ושואל את עצמי את השאלה הזו. במשך שבועיים התלבטתי אם לבקש את התשובה לשאלה "למה?" או לא, ולבסוף אחרי שבועיים שכבר היה לי 17 וגם אז לא קיבלתי שום שיחה מימנו לפחות יום הולדת שמח היה יכול להיות סמלי ונחמד אך גם זה לא אז החלטתי לשלוח הודעה באי סי קיו ולדרוש מימנו את מה שהגיע לי, "למה"??!! אז שלחתי לו הודעה כזו: "מה המצב...? זוכר אותי עדין? זה אני... ההוא מבת ים... אני יודע שגמרנו והכל מהכל ובאמת לא תישמע מימני יותר בחיים רק שאלה אחת אחרונה....
 
למעלה