ארועים משפחתיים או "גוועלט "

[לימון מוסיפה המון]

ארועים משפחתיים או "גוועלט../images/Emo5.gif"

אתמול חזרתי מחתונה של בתדודה קרובה. כמות המבטים והמשפטים הפולניים שהורעפו עליי, היתה לי ממש לא פשוטה. חזרתי הביתה ללבד והעצבות. ודיי נמאס לי להגיע ולחייך בשמחות של אחרים. ראש השנה ואיתו החגים בפתח, לא מקלים על מי שלא בזוג, על מי שעוד לא מצא את האיש/ה לחלוק איתו/ה את חייה/ו. איך אתם מתמודדים מול "חבורת הדודים הפולנים" בארועים משפחתיים ובחגים??? הערה: השאלה הופנתה לכל העדות באשר הן, וציטוט של דודה שלי: "פולניה זה לא עידה, זו אישיות"

 

[k e r e n m]

גם אני הייתי

באירוע משפחתי לפני כמה ימים, בן דוד שלי שצעיר ממני ב-5 שנים התחתן בשעה טובה.לרגע לא הטריד אותי שאני ללא בן זוג,נראיתי טוב והרוב החמיאו לי כמה אני יפה,נדמה לי שזה הסיט אותם מהשאלה המרכזית

..בעקרון אני לא אדם שנותן שיחדרו לו לפרטיות ולא משנה במי המדובר..הכל שאלה של איך את מרגישה ומה את משדרת..

 

[3שרונית]

ואחרי שתמצאי יהיה יותר טוב.??

הרי אז יהיו המבטים והמשפטים המשובחים באמת דוגמאת "בשביל זה חיכתה כ"כ הרבה" "נו..מתי ילד.." ויש עוד כמה פנינים כאלה הרעיון הוא שכשאת שלמה עם עצמך המבטים לא נוגעים בך והמשפטים עוברים לידך..זה עובד בכל עניין לא רק עם דודו פולניות. ולסיום בדיחונת: מה אומרת פולניה כשהיא מביטה במראה? מגיע לו.... חייכי יקירה..החיים יפים

 

[נעמהdj21]

אולי יהיו כאלה שיקראו לי צעירונת../images/Emo9.gif

ראיתי את מה שכתבת ,ולא יכולתי , כי זה מה שבדיוק אני מרגישה ,ויש לי כ"כ הרבה שיחות עם חברות שלי על זה...אפילו שאנחנו עוד לא איחרנו את ה"רכבת" כמו שאימא שלי ה"פולנייה" נוהגת לומר.הכל במושגים של רכבת ,היצע , ביקוש , מלאי..וואטאבר. אבל רק שתדעו ,ותתנחמו , שלבני ה-20 פלוס החיים לא יותר פשוטים. גם אני אתמול הייתי בחתונה ,אבל אני לא נשארת חייבת ועונה למי ששואל בשיא חוצפתו (אגב אני בת 23 מלפני חודש!) ,אני מחזירה באותה מטבע , למשל... כשהרבי שאל מי רוצה ברכה מהיין - לרווקים ,אז אני הכרזתי : " לא תודה ,באמת לא תודה" , כמובן שבתוך תוכי הייתי רוצה למצוא כבר את האחד ,אבל לפחות כלפי חוץ להפגין חזית מאוחדת.לא ככה? וגם אימא שלי , נו אימא שלי ,מי שאמר שאימא עיראקית יותר גרועה מפולניה כ"כ צדק! לפעמים חוסר הטאקט שלה הורס אותי , שנייה אחרי שהרבי סיים את המשפט ההוא היא דאגה לצעוק לי בקולי קולות , בואי תשתי!!! זו ברכה ! וגם לאח שלי היא לא וויתרה. אז עניתי לה שאני ממש לא מעוניינת ,ושתיקח את זה ממני ,היא אשכרה באה עד אליי עם כוס היין ,אין גבולות! ותמיד יש את הדודות שלה שמפלרטטות איתה בערבית , כדי שלא נבין,אז זהו אימא , שאני כן מבינה!!! ואז אחרי שניה הדודה מסננת , הלוואי בעזרת השם , כפרה עלייך בשנה הבאה אצלך , שאלוהים יברך אותך , שתתחתני...בלה בלה בלה. אבל לכולם אני עונה : " אני ממש לא רוצה להתחתן בחמש השנים הקרובות ,אני רוצה לסיים ללמוד ,למצוא עבודה טובה ,אני לא ממהרת!". ושיחפשו. ועכשיו כל מי שחשב שלבני שלושים קשה יותר , שירים יד!

 

[S n o w h i t e21]

באתי מהעמוד הראשי

אמנם עדיין "ילדה" בעיניי רבים אבל זה לא מונע מהמשפחה שלי להטריד. כתבתי על זה מנק' מבט טיפה אחרת בבלוג שלי אם בא לך לקרוא. אין שום דבר נורא בלהיות סינגלית - שי'פצו לך כווווווולם גם הדודות הפולניות

שנה טובה.

 

[נעמהdj21]

../images/Emo45.gif כמוני כמוך ../images/Emo45.gif

וגם אני הגעתי מהעמוד הראשי

 

[S n o w h i t e21]

שי'פצו=שיקפצו (אוחחח העייפות)

 

[יחפניתוש]

כ"כ מבינה אותך...

החגים וארועים משפחתיים תמיד מזכירים לי את הבדידות הזו. וה"ברקוב אצלך" מוציא אותי מדעתי.... שישפכו עוד קצת מלח על הפצעים

. פולניה ללא ספק זה אופי

מסכימה עם דודה שלך. אין לי את התשובה ל-איך מתמודדים ... אבל ללא ספק לא קל להתמודד עם זה. שיעבור על כולנו בקלות

 

[gilad269]

מוכר לי

הארועים והמבטים הפולניים האלה

 

[© RoNa]

למזלי אין לי כאלה במשפחה

או שאולי חינכתי אותם טוב.

הם אף פעם לא דוחפים את האף. מה שכן הלבד קשה גם אם אין משפחה מעיקה.

 

[noamdin]

השאלה מה עושים עם זה...

ההודעות הקודמות שענו לך הכילו הרבה תשובות ועידודים ורעיונות טובים. השאלה מה עושים עם העובדה שזה חסר, הזוגיות, וממשיכים לחיות כאילו זה טבעי. יש סיכוי טוב שיש אנשים שזה לא חסר להם כל כך, אבל יצור חברותי וחם כמוני פשוט מרגיש קצת... (גידם? לא, ערום? לא, דפוק? לא! זה פשוט לא טבעי לגמרי ככה). הרי לא נעים לקום בבוקר לבד במיטה, להזכר במצב, ולמכור לעצמנו סיפור שזה יגיע מתישהו (וזה בהחלט אמור להגיע). זה קשה, דאם איט. מצד שני, הדייטים האלה, החיפושים, כל כך הרבה אכזבות, ויש כל כך הרבה טוב בלהיות לבד (כי גם כשאנחנו בזוגיות אנחנו צריכים לבד לפעמים). ואז מתחילות המחשבות בסגנון "אולי הסטנדרטים שלי גבוהים מדי?", מכירים את זה? ואני מה-זה-בררן, אני איש הפרטים הקטנים, אבל למדתי להסתכל על כל התמונה, ודווקא... עם הזמן אני רואה יותר ויותר על מה חבל להתפשר, חבל כי זה אומר להתעורר בעוד 10 שנים ולהגיד "מה עשיתי!". אחד הדברים שעולים מהת'רד הזה שכולכם כתבתם, הוא שהדור שלנו מסתכל על ההיבטים הפרקטיים: לימודים, עבודה, הגשמה עצמית וכו', ורק ההורים מהדור הישן עוד חיים בשנות ה-50. חשוב להבין את פער הדורות הזה. ההורים שלי, בכל אופן, לא מעירים לי על כלום, רק שמחים מאוד לראות שיש לי חברה, ואמא שמדי פעם שואלת "...הממ.... יש לך מישהי?". ביקור ראשון שלי בפורום הזה, ואני מקווה שלא האחרון. צ'או בינתיים, נועם

 

[לימון מוסיפה המון]

מאוד אהבתי את התגובה שלך

נגעת בי במקומות הכי אמיתיים. הקושי עם ה"דודים" האלה, זה שהם שמים על השלחן את מה שהכי חסר לנו, הזוגיות, האיש/ה להרגיש איתם את ה"אנחנו". כן, אנחנו דור של הגשמה עצמית. ויחד עם זה, העובדה היא שעדיין הרוב מצליחים ליצור זוגיות בנוסף להגשמה העצמית, כל אחד ברמתו ויכולתו, אך עדיין הרוב מצליח. ברוך הבא לפורום.

לימון

 

[snow white 7]

אני לא חושבת שהדור שלנו רק פרקטי...

נכון, יש הרבה חומרנות, קריירה, הגשמה עצמית וכו' וכו', אבל יש גם אנשים שעדיין מחפשים את המהות. לדעתי המהות היא בקשר האנושי, ביחס בין אדם לחברו, נושא שדי זנוח בחברה בימינו... ובקשר לבררנות שהזכרת, כמובן שאסור להגזים עם הקטילה והבררנות. אבל כמו שכתבת, חשוב לקבוע לעצמך דברים שהם חשובים לך במערכת יחסים ארוכת טווח, דברים מאוד מהותיים שחסרונם יהפכו אותך לאומלל בקשר העתידי. ואם הרשימה הזאת לא ארוכה כשנות הגלות, אז זה לא בררנות, אלא סוג של בגרות לדעת מה עושה לך טוב ומה לא. לדעתי הרבה קשרים נופלים, אפילו בשלב מאוד התחלתי, כי אנשים ממהרים לשפוט ולא ממש מנסים להכיר. כל החברה שלנו דוגלת בפתרונות מהירים, הכל כאן ועכשיו. אבל היכרות אמיתית דורשת זמן, ואם לא מנסים להכיר באמת ובאיזשהו מקום להתמחות בלדעת מי הוא האדם שמולך, אז באמת אין סיכוי לכלום וחבל...

 

[© RoNa]

אנחנו דור מפונק

את מאוד צודקת. מאז ומעולם אמי אמרה לי שמרוב שאני יודעת טוב מה אני רוצה, אני שוללת בדרך את כל הדברים האחרים. לפעמים כשלא יודעים מה רוצים, בוחנים הכל ומגלים לפעמים שגם אם יש משהו שלא חשבת עליו קודם, זה יכול להיות משהו מדהים.

 

[snow white 7]

כמו שכתבתי, אסור להגזים אבל...

לדעת מה שרוצים, זה סוג של בגרות... זה לא סותר את זה שצריך להשאיר ראש פתוח לדברים שלא חשבנו עליהם ולהפתעות

 

[© RoNa]

בהחלט

אבל מה לעשות אני מהדפוקים.

 

[© RoNa]

פששש... ../images/Emo45.gif

תענוג לקרוא אותך

ברוך הבא

המנגינה הזאת מוכרת. אנחנו מאוד שונים מהדור של ההורים שלנו. הם מסתכלים על זוגיות בצורה אחרת.

 

[יחפניתוש]

ברוך באך ../images/Emo140.gif

החיפושים .. עייפתי מהם, רוצה להניח את מקל הנדודים

ברוך הבא לפורום

 

[גלית35]

קודם כל מזל טוב,וגם אני היתי ../images/Emo20.gif

אתמול בארוע כזה-של קרובי משפחה-וזה עדר סלובקים שזה מאוד קרוב לפולניה. נסעתי עם הוריי ואחתי הקטנה שהיא נשואה פלוס אחת.לא הרגשתי שום מבטים שום "בקרוב אצלך" ושום בטיח. גם בחתונה של אחי וגם של אחותי שמתי @@@ אחד גדול.

 

[noamdin]

../images/Emo51.gif

אני לא זוכר חיבוק כזה בפורום כלשהו מימי, המון תודה לכולם

אני לא יודע אם יצא לכם לבקר בפורום "סינגלס" של YNET למשל, שם האוירה יותר מזכירה אחווה אמריקאית של קולג'ים - תהיה נחמד לחבר'ה שחושבים את עצמם ותתקבל למועדון (עושה חשק להקיא). אני שמח לבוא לפה, באמת. העיסוק בנושא הזה ("מה יהיה עם חיי האהבה שלי" וכו') בא בעיתוי טוב, היתה לי שיחה לא מזמן עם חבר על נושא הבררנות וכו'. אחת המסקנות שאני לוקח מכל הדיון היא שהמערכה הזאת סבוכה מאוד ומלכתחילה חלק מהפרמטרים לא בשליטה לנו ממילא. אז מה אנחנו כן יכולים להשתדל לעשות? לא להיות נעולים על משהו יותר מדי, לא לפחד לשאול שאלות נוקבות. אהבתי מאוד את ההתייחסות של אחד מכם ליחסי האנוש שזנוחים יחסית במדיה. מה שמצחיק הוא שדווקא בעולם המקצועי-תאגידי משקיעים כיום יותר משאבים במה שהם מכנים באופן פרקטי "השקעה בנכס האנושי". בעולם האמיתי המקומות היחידים שבהם משקיעים ביחסי אנוש הוא בצורה ממלכתית ולא אמינה בתשדירים כמו "צו פיוס" או תוכניות של OPRAH. ואני חושב שדווקא הפורום הזה נותן דוגמה טובה למקום שלא איבד את הקשב והרגישות. נשתמע בהמשך

נועם נ.ב. לימון, הציטוט שלך מ"את תלכי בשדה" מקסים מקסים