אריה בלילות/מאיר שלו- בעקבות הסערה

[sagiberg]

אריה בלילות/מאיר שלו- בעקבות הסערה

שעורר הספר בכנסת- מה דעתכם ? האם באמת רצוף הספר רמזים מיניים ואם כן- האם יש לזה מקום בספר לילדים או שלא ?

 

[הליאת האחרת]

לא ברור לי איזה תכנים מיניים יש שם

מה שכן, הספר לעתי מעביר מסר איום ונורא לילדים: אל תפנו להורים שלכם עם הבעיות, כי יש סיכוי לא רע שהם הם אלו שאחראים לבעיה עצמה. בספר הזה לא רק שההורים לא כתובת, אלא להפך, הם יוצרים את הבהלה. שלא נדע.

 

[Anne of green gables]

אני מסכימה.

גם בעיני המסר הוא גרוע: ההורים אחראים לפחד הכי גדול של הילד? אפילו לא ניסיתי להעמיד את הספר הזה במבחן המציאות, ולא הקראתי אותו מעולם לילד שלי. אני מעדיפה להקריא לו את תפילילה, למרות שגם עליו קראתי ביקורות שליליות (אלא שאיתן אני לא מסכימה).

 

[Athaclena]

לא יודעת במה מדובר

לא קוראת עיתונים, לא רואה טלויזיה, בקושי שומעת רדיו ולפעמים קוראת חדשות אונליין.אז מה הסיפור בדיוק? יש איזה קישור שיבהיר?

 

[יעלX3]

פרווה צהבהבה ורעמה חומחומית

אני רוצה לתת לינקים (טוב קישורים) פשוט כי "אמרו את זה קודם לפני" והרבה יותר טוב ממה שאני יכולה. אני רק רוצה להוסיף, שבהקראה הראשונה של הספר לילדי חשתי אי נוחות מסוימת. הילדים שלי ביקשו לשמוע אותו שוב ושוב - זה המדד האמיתי בעיני. הספר עונה להם על איזשהו צורך מסויים. אבל שוב, הקישורים. לילה טוב

 

[דרקונית מזל]

טוב, דעתי בכל זאת....

למרות שאני עסוקה בכתיבת עבודה סמינריונית (שחלקה עוסק באריה בלילות....) ואין לי ממש זמן לכתוב להנאתי. לפני שקראתי את הספר עצמו קראתי את הביקורת של יעל דר ב"הארץ" (שאת הביקורות שלה אני מאוד אוהבת ומעריכה) וכך ראיתי את הפרשנות שלפיה הספר עוסק במין לפני שקראתי וכך לא יכולתי להשתחרר ממנה, וחבל לי... אין בספר אף מילה על סקס. ילדים שלא מודעים לסקס, או לפחות לפן הווקאלי(כי זה העניין בספר- הילד שומע בלילה שאגות ויללות של אריה ובסוף מסתבר שהאריה הוא הוריו בתחפושת)- לא יעלו בדעתם שעל זה מדובר ולא יחקרו במופלא מהם. לדעתי ילדים מקבלים את הספר כפשוטו- סיפור על אריה וכו' ולא מעמיסים משמעויות פסיכולוגיות. אני הראיתי את הספר לבת 7 וחצי ובן 5 וחצי שמאוד מאוד נהנו ושממשיכים (בעיקר הוא) לחזור אליו שוב ושוב בכייף אדיר. את המבחן הזה הספר עבר בהצלחה רבה מבחינתי. נתקלתי גם בבן חמש שפחד מהספר מאוד אבל אמו הפסיקה להקריא לו באמצע ולדעתי היה שם שילוב בין הפחד שלו מהאריה לבין הפחד של האמא מהמסרים האחרים..... אני מבינה את חוסר הנוחות שחשים הורים מול הספר. בספר הילד מרגיש מאויים וכועס מול האינטימיות של אבא ואמא, אינטימיות שהוא לא חלק ממנה, ומנסה לשלוט במצב. אני מבינה את חוסר הנוחות של ההורים מהסיטואציה, אבל היא מאוד אמיתית- הרבה ילדים אכן חשים חוסר נוחות שכזה והספר, באומץ רב, נוגע בנקודה הזאת. נדמה לי שלכאן הילדים מתחברים וגם אם במציאות הילד לא יכול ולא צריך לחבל באינטימיות של הוריו- זה כוחה של סובלימציה וזה כוחה של ספרות- בספרים מותר ואפשר לעשות גם מה שלא לגיטימי בחיים. יפתח בספר נועל את ההורים שלו בחדר ואוסר עליהם לעשות דברים אבל- שימו לב- הוא נועל אותם להמון זמן- שעה ורבע לפחות.....(קצת פרופורציות חבר'ה...).בחיים האמיתיים אני מסכימה שלא תפקידו של ילד לכלוא את הוריו ולאסור או להרשות להם דברים. הורים ראויים לשמם לא ישתפו פעולה עם התנהגות כזאת ואני לא מאמינה שיש איזשהו ספר שיכול להשפיע על התנהגות בצורה כל כך מוחלטת או שחזק יותר מהחינוך היומיומי בבית. מה שכן- גם לי הפריעה העובדה שיפתח חווה פחד כל כך גדול, מצוקה כל כך גדולה במשך כמה לילות ברציפות ומתמודד לגמרי לבד בלי לשתף את ההורים. לסיכום- הכתיבה של מאיר שליו מצויינת ורהוטה כתמיד וגם האיורים של יוסי אבולעפיה(איתרתי אפילו הופעת אורח של הכינה נחמה...) והנושא אמנם בעייתי אבל אמיץ ביותר ועונה על צרכים רגשיים אמיתיים של ילדים, בלי לחשוף אותם ישירות לשומדבר- לא לדאוג. מי שצריכים להכריע, לטעמי הם הילדים עצמם, אבל זה רלבנטי בהרבה מקרים, לא רק פה.

 

[יעלX3]

../images/Emo45.gif

בקשר לביקורת של יעל דר. כשקראתי אותה, היא פשוט הראתה לי את מה שכבר הרגשתי. כלומר ההורים שותים מספל אחד, על הספסל בבוקר, הנהמות וכו' אלה רמזים והבקורת פשוט אמרה בגלוי. מה שקצת הפריע לי (אם מותר להגיד כזה דבר) זה שהאריה שנראה מטאפורי מתגלה פתאום כאבא ואמא מחופשים. טראאח מין מעבר של הסיפור למציאות מוזרה שכזאת. וכן- כמו האגדות המפחידות והמזעזעות לפעמים, אם ילד רוצה לשמוע אותן זה כנראה לצרכיו.

 

[Anne of green gables]

עכשיו, כשאני קוראת את הפרשנות שלך

אני מבינה את הספר אחרת. בעיני, כל ספר ילדים מעביר איזשהו מסר לילד. המסר שאני חשבתי שאמור להתקבל מספר שמתחיל בפחד של ילד בלילה, הוא שבלילה גם דברים טריוויאליים נראים מפחידים, ובבוקר הם לא. מה שלא אהבתי בספר זה שההורים הם אלה שמפחידים את הילד. אם קוראים אותו כספר שמדבר על הפחד מהאינטימיות הזוגית של ההורים, אז ההפחדה הזו של ההורים שמחופשים לאריה דווקא נשמעת מאוד הגיונית. אני מסכימה שילדים לא מבינים את האינטימיות של ההורים - את הרצון להיות לבד בלי הילדים (שמתבטא בלקיחת שמרטף וביציאה מהבית בלעדי הילדים), את החיבוקים והנשיקות, שבדרך כלל שמורות לילדים ועוד. ילדים שמתקוממים נגד זה בהחלט יכולים לחוש מאויימים - מה, אמא אוהבת את אבא יותר מאשר אותי? ואולי הקראת "אריה בלילות" תוכל להרגיע אותם. אני עדיין לא מתלהבת - אולי כי המסר הועבר במרומז מדי, והייתי צריכה תגובה של מישהי שכותבת עבודה על הספר בשביל להבין אותו