"אריה יעקב לייב", חלק שני (המשך)
מתוך סיפרו של "אריה יעקב לייב" 'דון חואן- בין מאגיה שחורה למיסטיקה' -----שלושת הכללים של חוק היוקשים----- שלושה כללים אלו מגדירים את יחסו העמוק ביותר של הלוחם לעצמו ולכל הסובב אותו. כפי שראינו, קבעון התודעה שלנו יוצר את העולם המוכר לנו. אנו נאחזים בכח רב במה שמוכר לנו, כיוון שהדבר נוסך בנו תחושת בטחון. אך העולם כפי שהוא נתפס לנו במצב הרגיל אינו אלא גילוי זעיר של ההויה שבתוכה אנו מתקיימים. הלוחם פורץ את גבולות הידוע, הןא בוחר להודות במסתורין שבתוכו הוא חי, בהד האינסוף המפעם בתוך כל הדברים ובתוכו עצמו, ולפתוח את עצמו אליו מתוך יראה וכבוד. הכלל הראשון: *כל הסובב אותנו הוא מסתורין שאין לו סוף ואין לו שיעור* כאשר הלוחם מאמץ לו נקודת מוצא זו, הרי לעולם אינו מסתפק במראית העין של הדברים. כילד, לעולם אינו מפסיק להשתאות נוכח כל המקיף אותו. זוהי עמידה ענוה לנוכח הרובד הנסתר שיש במציאות , ונכונות לפתוח את עצמו אליו. הגמול על הויתור של הודאות הכוזבת הוא מידי, עצם המגע עם האינסוף, עם תחושת העומק שיש בחיינו. כפי שאמר אלברט אינשטיין: החויה הנפלאה ביותר שיכולה להיות לנו היא המסתורין. הכלל השני: *אנחנו חייבים לנסות ולרדת לעומקם של המיסתורין האלה, בלא שנקווה שנצליח בכך לעולם* הלוחם נדרש לחקור את המופלא ממנו גם אם הוא יודע שאין הדבר ניתן לכל מיצוי. אין דומה מי שהגיע לאי הידיעה מתוך חקירה למי שאינו יודע כיוון שלא חקר כלל. הכלל השלישי: *הלוחם נוטל לעצמו את מקומו הראוי בתוך המסתורין*הלוחם מסגל לעצמו ראיה שווה של הכל. כל דבר ביקום מכיל את אותו מסתורין עמוק והלוחם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אין הוא צופה באותו המסתורין מתוך ניכור מדעי, כתופעה שהוא לא חלק ממנה, אלא הוא שותף במסתורין עם הכל. אין הוא רואה את עצמו נעלה או פחות מכל דבר אחר בבריאה. זוהי ענותנותו של הלוחם.
מתוך סיפרו של "אריה יעקב לייב" 'דון חואן- בין מאגיה שחורה למיסטיקה' -----שלושת הכללים של חוק היוקשים----- שלושה כללים אלו מגדירים את יחסו העמוק ביותר של הלוחם לעצמו ולכל הסובב אותו. כפי שראינו, קבעון התודעה שלנו יוצר את העולם המוכר לנו. אנו נאחזים בכח רב במה שמוכר לנו, כיוון שהדבר נוסך בנו תחושת בטחון. אך העולם כפי שהוא נתפס לנו במצב הרגיל אינו אלא גילוי זעיר של ההויה שבתוכה אנו מתקיימים. הלוחם פורץ את גבולות הידוע, הןא בוחר להודות במסתורין שבתוכו הוא חי, בהד האינסוף המפעם בתוך כל הדברים ובתוכו עצמו, ולפתוח את עצמו אליו מתוך יראה וכבוד. הכלל הראשון: *כל הסובב אותנו הוא מסתורין שאין לו סוף ואין לו שיעור* כאשר הלוחם מאמץ לו נקודת מוצא זו, הרי לעולם אינו מסתפק במראית העין של הדברים. כילד, לעולם אינו מפסיק להשתאות נוכח כל המקיף אותו. זוהי עמידה ענוה לנוכח הרובד הנסתר שיש במציאות , ונכונות לפתוח את עצמו אליו. הגמול על הויתור של הודאות הכוזבת הוא מידי, עצם המגע עם האינסוף, עם תחושת העומק שיש בחיינו. כפי שאמר אלברט אינשטיין: החויה הנפלאה ביותר שיכולה להיות לנו היא המסתורין. הכלל השני: *אנחנו חייבים לנסות ולרדת לעומקם של המיסתורין האלה, בלא שנקווה שנצליח בכך לעולם* הלוחם נדרש לחקור את המופלא ממנו גם אם הוא יודע שאין הדבר ניתן לכל מיצוי. אין דומה מי שהגיע לאי הידיעה מתוך חקירה למי שאינו יודע כיוון שלא חקר כלל. הכלל השלישי: *הלוחם נוטל לעצמו את מקומו הראוי בתוך המסתורין*הלוחם מסגל לעצמו ראיה שווה של הכל. כל דבר ביקום מכיל את אותו מסתורין עמוק והלוחם הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אין הוא צופה באותו המסתורין מתוך ניכור מדעי, כתופעה שהוא לא חלק ממנה, אלא הוא שותף במסתורין עם הכל. אין הוא רואה את עצמו נעלה או פחות מכל דבר אחר בבריאה. זוהי ענותנותו של הלוחם.