אריק ברמן בבארבי כפ"ס, 11/5
הערב שלי התחיל באופן שלא אותת טובות - אמא עשתה פרצופים ("למה את באה רק לכמה שעות? לא יקרה שום דבר אם תוותרי על הופעה אחת.."), בבארבי לא הסכימו, כתמיד, לנדב פרטים ("כנראה שזו תהיה הופעה בעמידה. לא נותנים להזמין שולחן), והגרוע מכל - במקום לצאת בשעה שתכננת כדי להגיע לפני העומס ולהימנע מהעמידה בתור - האוטו של אחי הגדול חסם את זה שלי, וסירב להתניע כך שאני והרכב שלי נשארנו תקועים במשך רבע שעה ללא אפשרות לזוז.. למרבה המזל, מאותה נקודה הערב רק הלך והשתפר. החברה שבאה איתי להופעה הגיעה בזמן וסידרה את העניינים בקופה ביעילות אופיינית, ההופעה אכן היתה בעמידה, כמו שאני אוהבת, ומזג האוויר התחיל להשתפר לטובה (זה לא קשור לכלום, אני יודעת, אבל זה עשה לי מצב רוח טוב). אני אוהבת את המוזיקה של אריק ברמן. אני יודעת שיש הרבה אנשים שיעקמו את האף למשמע אמירה שכזו, אבל מה לעשות, לפעמים גם אני הולכת עם ההמון. ובחלט יש המון. הבארבי בכפ"ס היה מלא מפה לפה אתמול, בצורה שגרמה לי לשמוח שבעתיים על ההחלטה לערוך את ההופעה בעמידה (על אף שאני בטוחה שכל מי שהזמין שולחן מאד התאכזב). אני חושבת שהוא יוצר מאד מוכשר, הן מבחינת הלחנה וכתיבה והן מבחינת יכולת ביצוע. יש לו כמה שירים שאני פחות אוהבת (בינונימי, למשל, שבהחלט ראוי לשמו), אבל גם אותם הוא מבצע בהופעה בצורה מהנה ביותר. ביצוע מוצלח ביותר היה אתמול ל"אהבה באור וצל", ואני לא מסוגלת שלא לציין את "לא נורא", שהוא השיר האהוב עלי בדיסק. בהשוואה להופעה הקודמת שהייתי בה, אריק דיבר קצת פחות עם הקהל, והיה גם קצת חבל שבפעמים בהם הוא כן דיבר - היו כמה בחורות שהשלימו את הסיפורים שלו בצעקות, ודי מנעו ממנו לדבר, ומהאנשים שלא שמעו אותו בעבר לשמוע. חברים וחברות - חלקנו שומעים את הסיפורים האלו בפעם הראשונה! תנו גם לנו לנסות ולהנות. ואם כבר אני בנושא הזה, יהיה נחמד מצידכם גם להרגיע קצת את תדירות צווחות ה"וו-הו". הייתי בהרבה מאד הופעות, ובלא מעט מהן אני בעצמי הפגנתי יכולות "וו-הו" מרשימות. אבל אתמול זה היה פשוט מוגזם. זה הגיע לרמה כזו שההנאה שלי מההופעה נפגמה. ועוד קצת על הקהל - הרוב המוחץ, לפחות בחלק הקדמי של הבארבי, היה מורכב מחבר'ה צעירים למדי. כמו שברמן בעצמו אמר, במהלך סיפור על הצבא - "למרות שרובכם פה עוד לא הייתם בצבא..". כמו בפעם הקודמת, גם הפעם אני רוצה לציין לטובה את הנגנים, ובמיוחד את אודי קראוס על התופים ואת הצ'לנית מאיה בלזיצמן. בכלל, התוספת של הכינור והצ'לו הופכת את הסאונד של ברמן למשהו יוצא דופן לטעמי, לטובה כמובן.
הערב שלי התחיל באופן שלא אותת טובות - אמא עשתה פרצופים ("למה את באה רק לכמה שעות? לא יקרה שום דבר אם תוותרי על הופעה אחת.."), בבארבי לא הסכימו, כתמיד, לנדב פרטים ("כנראה שזו תהיה הופעה בעמידה. לא נותנים להזמין שולחן), והגרוע מכל - במקום לצאת בשעה שתכננת כדי להגיע לפני העומס ולהימנע מהעמידה בתור - האוטו של אחי הגדול חסם את זה שלי, וסירב להתניע כך שאני והרכב שלי נשארנו תקועים במשך רבע שעה ללא אפשרות לזוז.. למרבה המזל, מאותה נקודה הערב רק הלך והשתפר. החברה שבאה איתי להופעה הגיעה בזמן וסידרה את העניינים בקופה ביעילות אופיינית, ההופעה אכן היתה בעמידה, כמו שאני אוהבת, ומזג האוויר התחיל להשתפר לטובה (זה לא קשור לכלום, אני יודעת, אבל זה עשה לי מצב רוח טוב). אני אוהבת את המוזיקה של אריק ברמן. אני יודעת שיש הרבה אנשים שיעקמו את האף למשמע אמירה שכזו, אבל מה לעשות, לפעמים גם אני הולכת עם ההמון. ובחלט יש המון. הבארבי בכפ"ס היה מלא מפה לפה אתמול, בצורה שגרמה לי לשמוח שבעתיים על ההחלטה לערוך את ההופעה בעמידה (על אף שאני בטוחה שכל מי שהזמין שולחן מאד התאכזב). אני חושבת שהוא יוצר מאד מוכשר, הן מבחינת הלחנה וכתיבה והן מבחינת יכולת ביצוע. יש לו כמה שירים שאני פחות אוהבת (בינונימי, למשל, שבהחלט ראוי לשמו), אבל גם אותם הוא מבצע בהופעה בצורה מהנה ביותר. ביצוע מוצלח ביותר היה אתמול ל"אהבה באור וצל", ואני לא מסוגלת שלא לציין את "לא נורא", שהוא השיר האהוב עלי בדיסק. בהשוואה להופעה הקודמת שהייתי בה, אריק דיבר קצת פחות עם הקהל, והיה גם קצת חבל שבפעמים בהם הוא כן דיבר - היו כמה בחורות שהשלימו את הסיפורים שלו בצעקות, ודי מנעו ממנו לדבר, ומהאנשים שלא שמעו אותו בעבר לשמוע. חברים וחברות - חלקנו שומעים את הסיפורים האלו בפעם הראשונה! תנו גם לנו לנסות ולהנות. ואם כבר אני בנושא הזה, יהיה נחמד מצידכם גם להרגיע קצת את תדירות צווחות ה"וו-הו". הייתי בהרבה מאד הופעות, ובלא מעט מהן אני בעצמי הפגנתי יכולות "וו-הו" מרשימות. אבל אתמול זה היה פשוט מוגזם. זה הגיע לרמה כזו שההנאה שלי מההופעה נפגמה. ועוד קצת על הקהל - הרוב המוחץ, לפחות בחלק הקדמי של הבארבי, היה מורכב מחבר'ה צעירים למדי. כמו שברמן בעצמו אמר, במהלך סיפור על הצבא - "למרות שרובכם פה עוד לא הייתם בצבא..". כמו בפעם הקודמת, גם הפעם אני רוצה לציין לטובה את הנגנים, ובמיוחד את אודי קראוס על התופים ואת הצ'לנית מאיה בלזיצמן. בכלל, התוספת של הכינור והצ'לו הופכת את הסאונד של ברמן למשהו יוצא דופן לטעמי, לטובה כמובן.