ארמון המסתורין (סיפור לתחרות)

ארמון המסתורין (סיפור לתחרות)

שלום חברים, ותודה מראש לכל המגיבים. ארמון המסתורין פרק א: הארמון היה זה בחודש מאי 2015. נשלחתי כדי לעקוב אחרי נשק סודי ומסוכן שהסעודים מכינים לנו. אחרי שבוע של טלטולים ותצפיות, נודע לי על אזור תעשיה לכאורה שגרתי, אבל מאוד מעניין.. כדי להגיע לשם, היה עלי לעבור דרך המדבר. הלכתי מעל 10 קילומטר, האוכל והמים נגמרו מזמן, ואני רעב וצמא, במדינת אויב, בעיצומה של משימת ריגול. התיישבתי לנוח, וכמו פטה מורגנה אני רואה מולי ארמון ענק ועתיק יומין, ניגשתי לראות מה זה, בתקווה שאמצא גם משהו לאכול. הגעתי קרוב לדלת, ולא האמנתי למראה עיני. צג מחשב ומקלדת מחוברים לקיר, ומהצג יוצאים ונכנסים גופים תלת ממדיים בצורת אותיות: "הקש סיסמה!" של מי הארמון, ומאין הטכנולוגיה הזאת? תהיתי. במקום סיסמה הקלדתי את שם הכיסוי שלי, "אלכס" וראה זה פלא, מהצג יצאו כוכביות החוצה, והדלת נפתחה. על הדלת ספק ציור ספק אנימציה, אנשים רכובים על סוסים וחניתות בידם. לא התעכבתי לראות, ונכנסתי פנימה. בפרוזדור היה עוד צג ובו כתוב: "המשך ישר כשגופך הפוך, ואם תביט מאחוריך, רע ומר יהיה סופך..." הפחד גבר על הסקרנות, הסתובבתי והתחלתי ללכת הפוך. למטה מתחת לרצפה שהייתה עשויה מזכוכית, ניתן היה להבחין בבירור בשלדים. הדבר הגביר את החרדה שלי שהייתה חזקה בלאו הכי. אך לבי היה נתון לרעב ולצמא. והמשכתי בהליכה זו, שארכה בעיני כנצח, וכבר חשבתי לחזור למקום שממנו באתי. הלכתי עד שנתקלתי במשטח קשה מאחורי גבי, והבנתי שהגעתי לסוף המסדרון. על רוחב המסדרון כתוב: "עכשיו אפשר ללכת ישר". הסתובבתי וראיתי דלת שעליה מצוירות חיות משונות נעות ועושות פרצופים מפחידים. וצג עם ההוראות הבאות: פרק ב: מלחמה: "הגעת לחדר מלחמה, האויב שלך לא חזק, אבל הפתח מוסתר היטב ויהיה לך קשה מאוד לצאת. תינתן לך חרב אלקטרונית, עליך להשתמש בה בחכמה, ואם תאבד את הנקודות שלך, תיזרק מהארמון". נכנסתי והדלת נטרקה, וצורה של יד שהייתה בולטת מהרצפה, הושיטה לי חרב קטנה ויפהפייה ובידית הרבה כפתורים קטנים. לקחתי אותה בזהירות, והתכוננתי לגרוע מכל. החשש לא היה לשווא כי לאחר כמה שניות נפער חור מהתקרה וצנח משם רובוט ענק משוריין, שגם משור יהלום לא ישרוט אותו. התחילה הספירה לאחור: שלוש, שתים, אחת, מלחמה! ניסיוני הרב ביחידות קומנדו לא עזר לי עם החרב הזאת. ולא הקל עלי את הלחימה. קשה לזכור בזמן כה קצר מה תפקידו של כל כפתור, וכך אבדתי הרבה מאוד נקודות. גם הרובוט לא ממש ויתר, ושינה מידי פעם את הטקטיקה. אחרי כמה דקות, לגמרי במפתיע -אולי לחצתי על איזה כפתור אולי שניים בבת אחת בחרב האלקטרונית- והרובוט פשוט נפל על הרצפה מפורק. חשבתי שזה טריק. התקרבתי לאט, ושמחתי לראות שהרובוט אכן מפורק לחלוטין, ורצתי לחפש את פתח היציאה. מרוב חיפושי לא הבחנתי שהענק הרובוטי קם לתחייה, והנה הוא עומד מולי בכל הדרו. זכרתי את נקודות החולשה שלו מהפעם הקודמת, ואיכשהו התגברתי עליו. את החרב שמרתי בכיסי למזכרת, והמשכתי במהירות לחפש את פתח היציאה, לפני שהענק שוב יתעורר. מאחר שבדקתי כבר ברוב המקומות, לא נשאר לי הרבה לחפש. במקרה נגעתי במשהו בולט, וחלק מהקיר עלה למעלה. כך התגלה הפתח, ועברתי במהירות לחדר הבא, ההוראות היו כך: "מולך תראה שתי מכונות זמן מתוכנתות ל5 שעות בלבד. האחת כדי לחזור בזמן, והשנייה להתקדם בזמן, עליך לגלות את מכונת העתיד. אם תטעה ותעלה על מכונת העבר, תגיע אל מחוץ לארמון כי אתה כאן פחות מחמש שעות... על המכונה הנכונה מפוזרים האותיות כ.ק.ר.א ב.ל.ו ואות אחת תהיה ההבדל בין שתי המכונות". הן היו דומות לאופנועים או נכון יותר לנשרים פורשי כנפיים, ועליהם הסיפרה 5. מכונה אחת כחולה השניה אדומה. ניגשתי למכונה הכחולה לחפש את האותיות, אך לא ראיתי דבר. המשכתי לחפש ביתר תשומת לב, תחילה הופיעה האות - ר'. אחר כך ו'. אחר כך כ'. ק'. א'. חסרים שתי אותיות. חיפשתי עוד, וגיליתי את האות ל' בכנף - כלומר בכידון. הנחתי שהאות החסרה היא אות ההבדל. הלכתי אפוא לבדוק את המכונה השניה. חיפשתי היטב וכשגיליתי אות ף' שהיא כלל אינה שייכת, הבנתי שדווקא המכונה הראשונה היא הנכונה. חזרתי אליה וניסיתי להתניע אותה, אך ללא הצלחה. חשבתי קצת, ואז צץ לי רעיון. ניגשתי למקלדת, וכתבתי את הבעיה. לשמחתי אחרי כמה שניות קיבלתי תשובה: "יש ללחוץ על כפתור שנמצא מתחת למכונה, לפני שמפעילים אותה". איתרתי את הכפתור, לחצתי עליו, והפעלתי את המכונה. עליתי עליה בקפיצה, והרגשתי את עצמי שוקע בתוך מערבולת מרהיבה, של צורות וצבעים. חבל שאחרי 10 שניות הכל נגמר, ונפלתי בחוזקה לתוך חדר אחר, מזל שרגליי הקדימו אותי...
 
המשך

פרק ג: חדרוחות ההוראות שם, היו כך: מסתובבים כאן 24 רוחות עליך להתגבר עליהם, עם הנשק שתקבל, והכי חשוב לא לבוא במגע אתם. מתחת למקלדת היה מונח ענן קטנטן בצורת רובה, אחרי שניסיתי אותו, התחלתי להבחין ברוחות שהיו חצי שקופות, בצורות בני אדם וחיות משונות. בחרתי לי מקום צדדי שלא אצטרך לנגוע בהם והם לא יגעו בי. כל יריה הייתה מוציאה כמה כדורי עשן, ובכל זאת לא היו לי יותר מכמה פגיעות מועטות. כנראה גם נפגעתי מספר פעמים, והמצב לא נראה מעודד. בהמשך הבחנתי שכשאני מכוון את הרובה לצד אחד, הם פונים לצד ההפוך ונשארים שם, גם אם כדורי העשן מתקרבים אליהם. ומאז הכל נהיה פשוט. אחרי שעה קלה, נאנחתי אנחת רווחה. מיד רץ לעברי שולחן על גלגלים ונעצר קרוב אלי, בטרם הספקתי להבין מה קורה, ירד מהגג כסא. אחריו ירדה מפה, ובתנועות אקרובטיות, נחתה ועטפה את השולחן. וכמובן בעקבותיה אוכל ושתייה, נישאים על כדורים פורחים קטנים. יורדים בריקוד עליז, וערכו מול עיני את השולחן בצורה נפלאה. האוכל היה מצוין. היה שם כל מה שאני אוהב, והכמות יכלה להספיק לעשרה אנשים, יותר רעבים ממני. כשסיימתי, הדלת נפתחה. נכנסתי, והדלת נסגרה. ואלה ההוראות שהיו: "תגיע למרכז, שם תתקל בזומבים. תעמוד בכיוון דרום, והם יבואו להלחם אתך אחד אחד. אחרת יתנפלו עליך כולם יחד. נ.ב. הפעם לא תקבל נשק". התקדמתי למרכז ואז הופיעו הזומבים מתוך חלון שנפתח. ניסתי להתעלם ולהיצמד להוראות, אך כל הזומבים באו בבת אחת מולי, בניגוד למה שנכתב. נזכרתי בחרב האלקטרונית שחשבתי לקחת למזכרת, ניסיתי את הכפתורים, אך זה לא השפיע עליהם. התחלתי להכות בה את הזומבים. מאחורי גבי בא אחד מהם והצליח לסחוב לי את החרב. אבל לא הצליח להסתדר אתה, ופצע את עצמו. ניסיתי לחטוף אותה והחרב נשברה. לקחתי את שברי החרב והמשכתי להלחם עד אחרון הזומבים. סולם ירד מהתקרה כלפי מטה, טיפסתי עליו והגעתי לחדר הבא. בקצהו היו מדרגות ולמטה מבוך בצורת דרקון מפחיד. הייתי מאוד סקרן לדעת מה קורה שם, ומה יש אחרי המבוך. ירדתי במדרגות. ופניתי לצד שמאל. המשכתי ישר ונתקלתי במבוי סתום. חזרתי קצת אחור ופניתי ימינה, וכן על זה הדרך. הייתה שם דלת. פתחתי אותה מיד, והתברר שזה היה סתם קיר חסר משמעות. שוב בעל הארמון מהתל בי? המשכתי במבוך עד שהגעתי שוב לדלת, ופתחתי גם אותה, פרק ד: בעל הארמון: הפעם זה היה אולם גדול ומפואר. נכנסתי. כל עצב בגופי קשוב לכל רחש. שום הוראות ושום רובוטים לא חכו לי. לא ידעתי למה לצפות, ומה בדיוק עלי לעשות. במרחק של כ-10 מטר, ניצב כסא יפהפה עשוי זהב, בצורת פיל. ניגשתי להתבונן ביצירה מקרוב. הכסא לא היה גדול, וניכר שהושקעה בו מלאכת מחשבת. רחש קל הסיט את תשומת לבי, הרמתי את עיני למעלה והנה חלון. פתאום ללא אזהרה מוקדמת נשמע קול נפץ. החלון נפתח וממנו נכנס עטלף ועליו רוכבת דמות קטנטנה. העטלף נחת על אחד החתים, הדמות הקטנה ירדה והתיישבה לה על החדק, כשהחתים היו משענות לידיו הקטנות. מי חלם שבעל הארמון הענק הזה, בעצם ננס ! הוא תקע בי מבט חודר, ועשה תנועה לעטלף. העטלף חג בחלל ונעלם דרך החלון. הננס הזדקף על מושבו ושאל: מה שמך? לא ציפיתי כלל לקול אנושי. קולו מילא את כל האולם, כאילו רמקול הגביה אותו פי אלף. "אלכס" עניתי. אך נראה שהוא לא כל כך האמין לי, היה לך קשה? -המשיך לשאול- סימנתי בראש ככה ככה. הוא חייך ובקש שאספר לו מה היה עד כה. סיפרתי לו על השלדים על הרובוטים, על המפלצות, ועל השאר, כשסיימתי, אמר: אני שמח שכל המלכודות פעלו היטב ואתה התגברת יפה! עלי לציין שהרבה ניסו ולא הצליחו כמוך. עכשיו בא אחרי. אמר, והחליק מהכסא אל החדק, שמגיע לרצפה. הוביל אותי עד לקצה האולם, ואמר: עכשיו תראה למה כדאי היה לך לעבור את כל התסבוכות הללו. לחץ על השלט שהיה לו ביד, ולפתע התגלה מחסן ענקי. ובקצהו משאית גדולה. אתה יודע מה זה? שאל והצביע על פינה אפלה. זה הנשק הסודי שאתה מחפש! לבי כמעט נפל. לא ידעתי אם לשמוח או לחשוש. אולי זאת דרך מתוחכמת לגרום לי להודות שאני בעצם מרגל? עשיתי את עצמי כמי שאינו יודע במה מדובר, ורק שאלתי: למה הטעית אותי עם הזומבים. הוא אמר תדע לך שאני לא ננס. זה רק כישוף שהטיל עלי מכשף אחד, שנפגע כשאמרתי לו: "אינני מאמין בשטויות האלה". ואמר כדי שתשתחרר מהכישוף הזה, עליך להמתין עד שיבוא אדם וימלא את כל ההוראות שלך, ובתוכם מוכרחה להיות הטעיה, ולמרות ההטעיה יצליח להגיע אליך, רק כך תשתחרר מהכישוף. ובתמורה תוכל אתה למלא לו את משאלתו הכמוסה ביותר. ואז עם השלט בלבד, העמיס את כל הנשק על המשאית. לחץ את ידי ומסר לי את המפתחות ואמר: זאת לא סתם משאית. על ידי לחיצת כפתור תוכל להפוך אותה למטוס, וכך תגיע בבטחה ובמהירות למחוז חפצך. רב תודות לך! בזכותך עוד שעה בדיוק אחזור להיות בן אדם נורמלי. תודה רבה לך אדוני עניתי. הפכת אותי ביום אחד לסיפור הצלחה. אין ספק שיזמינו אותי להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל... *************************************
 

Yuli Gama

New member
מה? ../images/Emo12.gif

אוקי, זה סיפור שאפילו אי אפשר לנטפק. הוא בכוונה בנוי בצורה בלתי אמינה לחלוטין? פשוט אי אפשר להגיב כאן על העלילה. זה סיפור של "אז, ואז, ואז, ואז כלום" אולי פשוט לא הבנתי. מה ניסית להגיד? מה ניסית לספר?
 

Rivendell

New member
תגובה לסיפור

"מזל טוב, סופר מריו, הצלת את הנסיכה". אתה לא כתבת סיפור, כתבת משחק מחשב. בדיוק ככה בנוי משחק סופר מריו - עוברים שלב, יורים, מנצחים, מצילים את הנסיכה. כמו שיולי אמרה - הכל "ואז, ואז ואז", כשבעצם לי לחלוטין לא ברור למה הגיבור שלך בכלל ממשיך לשתף פעולה עם כל הרובוטים והמקלדות והעניינים. הוא בכלל לא חושב על זה. הוא פשוט עושה מה שאומרים לו. מעבר לזה, אין ממש עלילה. "נכנסתי לטירה, נלחמתי ברובוטים, ניצחתי" - זו לא ממש עלילה. לא אם אתה לא מכניס לזה אלמנטים נוספים. למשל הגיבור שלך - זו בכלל לא דמות. הוא לא חושב, הוא בקושי מרגיש. לא נתת לזה כמעט יחס,להוציא משפט פה ושם. זה הופך את הסיפור לממש לא אמין. בעיות קטנות מעבר לזה - אתה מבלבל המון בין זכר לנקבה:
על המכונה הנכונה מפוזרים האותיות כ.ק.ר.א ב.ל.ו ואות אחת תהיה ההבדל בין שתי המכונות". אות אחת. כלומר אות היא נקבה, ולכן אותיות מפוזרות ולא מפוזרים.
מסתובבים כאן 24 רוחות עליך להתגבר עליהם כנ"ל. הזמנים - לא ברור לי אם המספר מספר בדיעבר או תוך כדי, אתה מדבר לפעמים ככה ולפעמים ככה. זה מבלבל את הקורא. תחליט מתי ואז תשכתב הכל באותו זמן. ומבחינת אמינות - מעבר למה שכבר ציינתי - אתה מתאר דברים לא סטדנרטיים בצורה מאוד לא מפורטת. למשל כאן:
מונח ענן קטנטן בצורת רובה לא ראיתי מאודי ענן קטנטן, ועוד בצורת רובה. אני מצטערת, אבל יש מקום לפרט קצת. איך בדיוק עובד כזה דבר? איך זה נראה? איזה צבע יש לזה? למה זה לא מתפוגג כשנוגעים בזה? זהו... הבעיה העיקרית היא באמת העובדה שזה פשוט לא סיפור. והחלוקה לפרקים רק מעצימה את התחושה שמדובר במשחק שעוברים בו שלבים. צר לי. הכתיבה שלך בסה"כ לא רעה, ואני חושבת שגם לסיפור הזה יש פוטנציאל - אבל זה דורש המון שכתוב אם אתה רוצה שזה יהיה סיפור טוב.
 
למעלה