ארץ האש- סוף העולם

גרי רשף

New member
ארץ האש- סוף העולם

מכיוון שארץ האש ואושואיה הוזכרו כאן- מתברר שקצת קשה לקבוע היכן סוף העולם או היכן נגמרת יבשת אמריקה. את התיירים לוקחים לנקודה בה מסתיים רישמית כביש מס' 3 (?) הארגנטינאי שמהווה את חלקו הדרומי של מה שמכונה הכביש הפנאמריקאי, שאינו אלא רצף כבישים המתחיל באלסקה שבצפון ונגמר בארץ האש שבדרום. אמריקה כרצף יבשתי מסתיימת במיצרי מאגלן שמפרידים בין היבשת לבין האי ארץ האש. אושואיה עצמה שוכנת לחוף מיצר בייגל שמפריד בין האי ארץ האש לאי דרומי יותר ששייך לצ'ילה, ומשם הלאה נוצרים עוד ועוד חלקי איים; וכך היבשת מתפוררת ונמוגה מבלי שנוכל לציין נקודה אחת ברורה שמדרום לה יש רק אוקיינוס עד לאנטארקטיקה. מי שהיה שם- אילו חוויות אתם זוכרים משם? ההרים המושלגים מסביב, נמל התעופה שבתוך המיצר, אריות הים, הרוח הקרה, השלג המגיע עד לשפת הים, הפארק הלאומי עם הארנבים והבונים ושאר בעלי החיים, הרכבת..
 

אוהד11

New member
מדוע נכתב השם ushuaia בצרוף הזה ?

הרי הצרוף SH אינו קיים בספרדית
 

גרי רשף

New member
תשובה ושאלה

השם אינו ספרדי אלא אינדיאני. נוכחות של אותיות או צירופים כמו SH או X או K מלמדים על שמות לא ספרדיים. שמתי לב שהארגנטינאים הוגים את השם Usuaia למרות ה-SH, וכשדיברו באנגלית (מדריכים בסיור או במטוס) הגו Ushuaia "כמו שצריך". מה הרעיון?
 

אוהד11

New member
ידוע לי על הכתיבה של שמות זרים, אבל

למרות הכל זה עדיין מוזר. אני נתקל בטלויזיה הספרדית בצורות כתיבה של שמות קטלנים ואחרים, וכבר התרגלתי לכך, אך עדיין לא נתקלתי בצרוף של SH בכל אופן
 

rutimoses

New member
עד כמה שאני יודעת וזוכרת...

הארגנטינאים, לפחות בבואנוס איירס, איפה שגרתי, מבטאים אוסואיה עם דגש על ה"י" כמו usuaía ודרך אגב,אני פעם ראשונה בפורום...
 

rutimoses

New member
אני אף פעם לא אהבתי, אבל

כשהייתי ילדה בן הדוד שלי תמיד אכל את זה כשהלכנו ל- cine אני אהבתי bocaditos de chocolate אני לא יודעת אם עדיין יש, אבל זה היה עם מילוי dulce de leche וזה היה טעים.... הייתי אוכלת קודם את ה dulce de leche עם קיסם, ואח"כ את ציפוי השוקולד
 

skooby

New member
לחיות בסוף העולם

אני הולכת לכתוב היום על החיים שלי בסוף העולם. ולכל התוהים, לא, אני לא מתכוונת לבאר-שבע
. אני נולדתי בבואנוס איירס אך בגלל נסיבות החיים (הורים גרושים) ביליתי חודשים רבים בבית אבי בארץ האש. כן, כן, אותו אי בצורת משולש שנמצא מדרום ליבשת דרום אמריקה וכל מקום פרט לאנטארטיקה צפוני ביחס אליו. בקיץ השמש זורחת מאוד מוקדם (אני ממש לא יודעת מתי כי אני אף פעם לא קמה לפני תשע
), ושוקעת מאוחר בלילה לפעמים בעשר או אחת עשרה. בחורף לעומות זאת הזריחה היא אחרי תשע בבוקר (סוף סוף אפשר להגיד שאני מתעוררת מוקדם, פחחחחחחח) והשקיעה בארבע אחר הצהריים. בגלל המיקום הדרומי של האי על פני הגלובוס השמש אף פעם לא נמצא גבוה בשמיים ויש תמיד אור לבן, בהיר, ורך. השקיעות והזריחות הן מחזה מדהים, השמיים נצביעם בכתום, ורוד, זהב ועוד הרבה גוונים יפים. תופעה מיוחדת לעיר אושואיה היא כפל הקשתות. בגלל שהיא נמצאת במפרץ יש כל יום קשת בשמיים ולפעמים יש שתיים, כל אחת בכיוון אחר. החורף שם הוא חגיגה, באושואיה יורד הרבה שלג ובריו גרנדה, שבצפון האי, יש בעיקר קרח. אבל גם קצת שלג. תתפלאו אבל קרח זה לא פחות כיף משלג. השלוליות קופאות, הרחובות קופאים ואפשר לצאת עם מחלקיים או מזחלות ולהחליק. לא חייב מזחלת מקצועית, הרבה פעמים אנשים בונים לילדים שלהם מזחלות קטנות מארגזי תפוחים, זה ממש תענוג לראות את הקטנטנים מחלקים במזחלת המאולתרות
. הקיץ שם הוא כמו החורף כאן. כאשר יש יום יפה, 12 מעלות וקצת שמש נחשב בהחלט ליום קיצי, כולם יוצאים לפיקניק. אבל בשונה לארץ, המרחבים בארץ האש עצומים. פעם נסענו לפיקניק וספרנו 50 מכוניות החונות במרחק די גדול זו מזו מכוניות לאורך 200 קילומטר. אבא שלי התפלא איזה יום פיקניקים עמוס היה. בארץ ביום העצמאות אתה יכול למצוא את אותה כמות של אנשים על פארק מסכן אחד. כמו שאמרתי קודם יש באי הרבה טבע ומעט אנשים, מטבע הדברים החיים שם מאופיינים בחיים שקטים כמו בכל מקום קטן.כולם אומרים לך שלום במכולת. נהג האוטובוס (בעצם אוטובוס היא מילה נדיבה לטנדר שמסיע) עושה עצירה לא מתכוננת כדי לאסוף נוסעים שלא בתחנה או סטייה קטנה בשביל שX יכול להביא לאשתו את הסלים מהקניות. הילדים משחקים בחוץ בלי לדאוג יותר מדי. שעת הסייאסטה קדושה ואנשים נהנים לשבת בבית של חברים, לשתות מטה, לאכול בסקוצ'יטוס ולרכל על הזה ועל ההוא, כי מה עוד יש לעשות במקום קטן בסוף העולם?!
 

hagith1

New member
זה נשמע מדליק לאללה..

כמובן, סוג כזה של חיים לא יכול להתאים לכל אחד, בטח לא לעירוניים. אני בכיף הייתי עוברת לגור שם, אבל על המשפחה שלי פה בארץ, ולא נראה לי שהם יוכלו לבוא לבקר אותי...אז אני רק יכולה להמשיך לחלום. בכלל, כל האיזור הפטגוני הוא כל כך יפה, פסטורלי ושלו, ואפשר ממש לנשום אויר הרים צלול כיין.... אני זוכרת שהיינו נוסעים עם הרכב בדרכי עפר ובמשך יום שלם היתה חולפת אולי מכונית אחת על פנינו וישר הנהג היה מנפנף לשלום עוד מהמרחק וזה ממש יפה. הגדילו לעשות פעם אחת כמה חבר'ה צעירים שעצרו את הרכב שלהם והציעו את עזרתם כשהם ראו אותנו מחליפים פנצ'ר.
 

גרי רשף

New member
הייתי הולך על זה..

..ולו בגלל שאין שם חמסינים! הייתי שם יומיים ואשמח לחזור לשם (כשיהיה לי זמן וכסף).
 

מרסלו1

New member
מקום מדהים

אני זוכר שטיפסתי על צוק וראיתי שם המון איים קטנים, אחד הנופים היותר יפים שראיתי.....הפארק שם מדהים...הלכתי שם לאיבוד עם בחור גרמני שטיילתי איתו וכמעט נהרגנו. אני זוכר את האנדרטה המרשימה שם לזכר החיילים שנהרגו במלחמה הטיפשית במלווינאס, אני גם זוכר את זו שטיילתי איתה שם שהייתה ממש חמודה, מעניין מה קורה איתה היום......
 
היא התחתנה והקימה עסק

בשעתו היא ניסתה למכור בנחלת בנימין תכשיטים שהיא עושה, אחר כך היא פתחה עסק של בגדים מיד שניה, דווקא הולך לה לא רע, מוכשרת, מרוויחה המון כסף. הפסדת שנפרדת ממנה, אתה רואה מה זה?
 
הייתי רוצה להגיע לשם... מתי שהו...

כאשר יזדמן לי ויהיה לי מספיק כסף... ועד שזה ייקרה אני יכולה להמשיך לחלום...
 
למעלה