אביב וסתיו
New member
ארצה עלינו
זהו תרגיל בפולקלור וחשבתי כי גם זהו המקום להציגו עליה לארץ ראיון עם משה (מיקי) מיקי , אדם סימפטי וחברותי, נולד בשנת 1937 בהונגריה,הוא עבר את השואה כילד ורוב משפחתו ניצלה, עלה לארץ בשנת 1956, גימלאי צה"ל. נשוי לקלרה ואב לשני ילדים ושלש נכדים. מיקי ואני מתפללים באותו בית כנסת, הוא אדם מסורתי שהחל לחזור לדת לפני מספר שנים. את הראיון עמו ערכתי בתאריך 13-1-03בשעה 17-50, בביתו. ישבנו סביב השולחן בסלון ביתו, על השולחן עמדה סלסלה ובה פירות פלסטיק ואגרטל עם פרחים.הוא הציע לי ממתקים. בפינת האוכל עמדה צנצנת זכוכית אטומה עם כרוב כבוש ובקבוקי משקה. ש: באיזה עיר גרת בהונגריה לפני שעלית? דברצן, אבל לא נולדתי שם, נולדתי בהוידסובאט ,כפר. לפני שברחתי גרתי בבודפסט. ש: מה גרם לך לעלות לארץ? אני יהודי והייתי בזמנו ציוניסט גדול, ברחתי מהונגריה במהפכה של ´56 ש: היית חבר בתנועה ציונית? בפועל מזרחי, בבני עקיבא, הייתי בכלל בקיבוץ כזה בבני עקיבא, היינו שם כולנו- הילדים. ש: הרגשת את המהפכה של 1956? בטח! אף אחד לא עבד, אני עבדתי במאפיה ואנחנו היינו האופים היחידים שעבדנו במאפיה וקיבלנו משכורת פי שלושים או ארבעים אחוז ממה שמגיע, וזה המזל. היו הרבה יריות, הרגשנו אותה (את המהפכה) חזק, אבל נשארנו במאפיה גם בלילה וגם ביום, והיה כתוב ברחובות: "לך יהודי לפלסטינה" ש: איך ברחת מהונגריה? אני גרתי בבודפשט והחברים שלי גרו בדברצן, פתאום אני באמצע העבודה והמנהל שלי, היו קוראים לו אולמן, אני עבדתי במאפיה , בא אלי (אולמן) ואמר שששה חבר´ה צעירים כמוני מחפשים אותי, פחדתי ואז הוא אמר לי: אל תדאג הם יידים כמונו –יעני יהודים כמוני, גם הוא היה יהודי –המנהל. הלכתי אליהם ואמרו שהם רוצים לברוח לישראל, אמרתי אני רוצה לברוח אתכם והמנהל אמר: סע בני! הלכנו לרכבת וישבנו ודיברנו, אז דיברנו היה לנו שמות יהודיים –פופר, צאניש לייני. ישב מולנו שני אנשים, יותר מבוגרים ואחד שואל אותנו: לאן אתם נוסעים? התחלנו לגמגם. ואז הוא אמר: אתם נוסעים לכפר תיילך? (ביידיש: לברוח) אמרנו כן, ולאן אתם? והם אמרו: כפר ארץ(ארץ ישראל) אז הבנו שהם יהודים כמונו וברחנו יחד. אחד מהם היה שלזינגר, עלה לארץ פתח בדירת רכבת רפדיה ולפני כמה שנים נפטר. בדרך שילמנו למורי הדרך, עברנו את הגבול בגניבה, אספו אותנו שומרי גבול אוסטרים ופחדנו שזה הונגרים אבל הם לקחו אותנו לריכוז של כל ההונגרים שברחו אז. ש: מי אסף אתכם? הג´וינט (ארגון סעד יהודי), קודם כל אספו את כולם ואז בא הג´וינט ולקח את היהודים בנפרד. כמה ימים היינו בבית מלון, נסענו על הרכבת לאיטליה, בדיוק היה מלחמת סיני. ש: באיזו ספינה הפלגתם? לא זוכר, אני חושב "תיאודור הרצל", ספינה די גדולה אבל היה חסר יותר מחמישים אחוז מהצוות, חלק גדול היו למטה מהאניה ואני התנדבתי להיות מלצר ועוזר טבח, כולם היו עם מחלות ים וכמעט לא הייתי צריך להגיש אוכל. בהונגריה אין ים וקיבלו שם (באניה) מחלות ים. ש: כמה זמן נמשכה ההפלגה? לא זוכר, הגענו לחיפה וכמו ציוני טהור, התכופפתי על האדמה המלוכלכת ונישקתי אותה, חברים שלי צחקו ממני. בא חבר שברח לפני זה ואסף אותנו סתם לא מכירים אותו, הוא לקח אותנו לקיבוץ נען ומשם לגבעת עוז ואני הייתי דתי, התקשרתי לדוד שלי שהיה גר במושב תפרח ונפטר לא מזמן, ובאתי אליו לכמה ימים, חזרתי לגבעת עוז ומשם עזבתי לבאר שבע, ביקשתי ללמוד באולפן, גם מהפועל מזרחי ביקשתי וגם מהסוכנות. הסוכנות נתנו לי להיות בקיבוץ נגבה- סופר שומר צעיר. הייתי מתפלל כל בוקר עם תפילין וטלית ובערב מנחה וערבית, בהתחלה הייתי אוכל פירות וירקות לחם ומרגרינה, אחר כך אורז, פתיתים, מרקים, ואחר כך עוף. וליל סדר ראשון שהייתי שם היה מצות ולחם על השולחן, קמתי באמצע הסדר והלכתי ברגל מקיבוץ נגבה עד ניר גלים, ברגל! הגעתי בבוקר לבן דוד שלי- הם פועל מזרחי שם בניר גלים והם לא ידעו מה קרה, סיפרתי על המצות והלחם על השולחן, אז כל הפסח נשארתי אצלהם. ש:עלית בלי משפחה. עליתי בלי הורים ומשפחה, באתי עם פיאות וקרחת בגיל שבע עשרה וחצי, שמונה עשרה. לאט לאט הפיאות התקצרו, נהיו יותר קטנות. גידלתי שערות, עזבתי את הדת ועכשיו התחלתי לחזור לדת. ש: מה הייתה התחושה להיות בארץ? הרגשתי טוב, הרגשתי מצוין, הרגשתי שהגעתי למדינה שלי ורק היו חסרים ההורים, אבל הסתדרתי. ש: איך שמרת על קשר עם ההורים? התגעגעתי מאוד, אבא שלי זכרונו לברכה, בשנת ´72 היה פה בארץ, בא לכמה שבועות ונשאר שש שבועות בגלל שהייתה מחלת הפה והטלפיים פה בארץ, ובאותה שנה נפטר. היו מכתבים וטלפונים עם אח שלי הגדול. והאח האמצעי כמעט ברח יחד אתי באותו זמן, אבל הוא ברח לאמריקה –הוא גדול ממני בחמש שנים. ש: היו עולים מארצות אחרות שהגיעו אתכם? כן, באנו ביחד באוניה עם עולים חדשים ממרוקו, חלק באו לעיר ונהיינו חברים טובים מאוד עד עכשיו. אחד מהם – אשתו ילדה יחד עם אשתי בבית חולים . ש: כמה זמן למדת עברית? ידעתי עברית בהונגריה אבל לא טוב ועם אקצנט (מבטא) הונגרי ותערובת של יידיש, באולפן הייתי בקיבוץ נגבה, היו לנו שתי מורות שלימדו אותנו עברית: אחת הייתה תימניה ואחת גרמניה, לא ידעו הונגרית והיינו מוכרחים ללמוד, מה שלא ידענו שאלנו והן היו מסבירות מסביב כדי שנדע. תודה רבה
זהו תרגיל בפולקלור וחשבתי כי גם זהו המקום להציגו עליה לארץ ראיון עם משה (מיקי) מיקי , אדם סימפטי וחברותי, נולד בשנת 1937 בהונגריה,הוא עבר את השואה כילד ורוב משפחתו ניצלה, עלה לארץ בשנת 1956, גימלאי צה"ל. נשוי לקלרה ואב לשני ילדים ושלש נכדים. מיקי ואני מתפללים באותו בית כנסת, הוא אדם מסורתי שהחל לחזור לדת לפני מספר שנים. את הראיון עמו ערכתי בתאריך 13-1-03בשעה 17-50, בביתו. ישבנו סביב השולחן בסלון ביתו, על השולחן עמדה סלסלה ובה פירות פלסטיק ואגרטל עם פרחים.הוא הציע לי ממתקים. בפינת האוכל עמדה צנצנת זכוכית אטומה עם כרוב כבוש ובקבוקי משקה. ש: באיזה עיר גרת בהונגריה לפני שעלית? דברצן, אבל לא נולדתי שם, נולדתי בהוידסובאט ,כפר. לפני שברחתי גרתי בבודפסט. ש: מה גרם לך לעלות לארץ? אני יהודי והייתי בזמנו ציוניסט גדול, ברחתי מהונגריה במהפכה של ´56 ש: היית חבר בתנועה ציונית? בפועל מזרחי, בבני עקיבא, הייתי בכלל בקיבוץ כזה בבני עקיבא, היינו שם כולנו- הילדים. ש: הרגשת את המהפכה של 1956? בטח! אף אחד לא עבד, אני עבדתי במאפיה ואנחנו היינו האופים היחידים שעבדנו במאפיה וקיבלנו משכורת פי שלושים או ארבעים אחוז ממה שמגיע, וזה המזל. היו הרבה יריות, הרגשנו אותה (את המהפכה) חזק, אבל נשארנו במאפיה גם בלילה וגם ביום, והיה כתוב ברחובות: "לך יהודי לפלסטינה" ש: איך ברחת מהונגריה? אני גרתי בבודפשט והחברים שלי גרו בדברצן, פתאום אני באמצע העבודה והמנהל שלי, היו קוראים לו אולמן, אני עבדתי במאפיה , בא אלי (אולמן) ואמר שששה חבר´ה צעירים כמוני מחפשים אותי, פחדתי ואז הוא אמר לי: אל תדאג הם יידים כמונו –יעני יהודים כמוני, גם הוא היה יהודי –המנהל. הלכתי אליהם ואמרו שהם רוצים לברוח לישראל, אמרתי אני רוצה לברוח אתכם והמנהל אמר: סע בני! הלכנו לרכבת וישבנו ודיברנו, אז דיברנו היה לנו שמות יהודיים –פופר, צאניש לייני. ישב מולנו שני אנשים, יותר מבוגרים ואחד שואל אותנו: לאן אתם נוסעים? התחלנו לגמגם. ואז הוא אמר: אתם נוסעים לכפר תיילך? (ביידיש: לברוח) אמרנו כן, ולאן אתם? והם אמרו: כפר ארץ(ארץ ישראל) אז הבנו שהם יהודים כמונו וברחנו יחד. אחד מהם היה שלזינגר, עלה לארץ פתח בדירת רכבת רפדיה ולפני כמה שנים נפטר. בדרך שילמנו למורי הדרך, עברנו את הגבול בגניבה, אספו אותנו שומרי גבול אוסטרים ופחדנו שזה הונגרים אבל הם לקחו אותנו לריכוז של כל ההונגרים שברחו אז. ש: מי אסף אתכם? הג´וינט (ארגון סעד יהודי), קודם כל אספו את כולם ואז בא הג´וינט ולקח את היהודים בנפרד. כמה ימים היינו בבית מלון, נסענו על הרכבת לאיטליה, בדיוק היה מלחמת סיני. ש: באיזו ספינה הפלגתם? לא זוכר, אני חושב "תיאודור הרצל", ספינה די גדולה אבל היה חסר יותר מחמישים אחוז מהצוות, חלק גדול היו למטה מהאניה ואני התנדבתי להיות מלצר ועוזר טבח, כולם היו עם מחלות ים וכמעט לא הייתי צריך להגיש אוכל. בהונגריה אין ים וקיבלו שם (באניה) מחלות ים. ש: כמה זמן נמשכה ההפלגה? לא זוכר, הגענו לחיפה וכמו ציוני טהור, התכופפתי על האדמה המלוכלכת ונישקתי אותה, חברים שלי צחקו ממני. בא חבר שברח לפני זה ואסף אותנו סתם לא מכירים אותו, הוא לקח אותנו לקיבוץ נען ומשם לגבעת עוז ואני הייתי דתי, התקשרתי לדוד שלי שהיה גר במושב תפרח ונפטר לא מזמן, ובאתי אליו לכמה ימים, חזרתי לגבעת עוז ומשם עזבתי לבאר שבע, ביקשתי ללמוד באולפן, גם מהפועל מזרחי ביקשתי וגם מהסוכנות. הסוכנות נתנו לי להיות בקיבוץ נגבה- סופר שומר צעיר. הייתי מתפלל כל בוקר עם תפילין וטלית ובערב מנחה וערבית, בהתחלה הייתי אוכל פירות וירקות לחם ומרגרינה, אחר כך אורז, פתיתים, מרקים, ואחר כך עוף. וליל סדר ראשון שהייתי שם היה מצות ולחם על השולחן, קמתי באמצע הסדר והלכתי ברגל מקיבוץ נגבה עד ניר גלים, ברגל! הגעתי בבוקר לבן דוד שלי- הם פועל מזרחי שם בניר גלים והם לא ידעו מה קרה, סיפרתי על המצות והלחם על השולחן, אז כל הפסח נשארתי אצלהם. ש:עלית בלי משפחה. עליתי בלי הורים ומשפחה, באתי עם פיאות וקרחת בגיל שבע עשרה וחצי, שמונה עשרה. לאט לאט הפיאות התקצרו, נהיו יותר קטנות. גידלתי שערות, עזבתי את הדת ועכשיו התחלתי לחזור לדת. ש: מה הייתה התחושה להיות בארץ? הרגשתי טוב, הרגשתי מצוין, הרגשתי שהגעתי למדינה שלי ורק היו חסרים ההורים, אבל הסתדרתי. ש: איך שמרת על קשר עם ההורים? התגעגעתי מאוד, אבא שלי זכרונו לברכה, בשנת ´72 היה פה בארץ, בא לכמה שבועות ונשאר שש שבועות בגלל שהייתה מחלת הפה והטלפיים פה בארץ, ובאותה שנה נפטר. היו מכתבים וטלפונים עם אח שלי הגדול. והאח האמצעי כמעט ברח יחד אתי באותו זמן, אבל הוא ברח לאמריקה –הוא גדול ממני בחמש שנים. ש: היו עולים מארצות אחרות שהגיעו אתכם? כן, באנו ביחד באוניה עם עולים חדשים ממרוקו, חלק באו לעיר ונהיינו חברים טובים מאוד עד עכשיו. אחד מהם – אשתו ילדה יחד עם אשתי בבית חולים . ש: כמה זמן למדת עברית? ידעתי עברית בהונגריה אבל לא טוב ועם אקצנט (מבטא) הונגרי ותערובת של יידיש, באולפן הייתי בקיבוץ נגבה, היו לנו שתי מורות שלימדו אותנו עברית: אחת הייתה תימניה ואחת גרמניה, לא ידעו הונגרית והיינו מוכרחים ללמוד, מה שלא ידענו שאלנו והן היו מסבירות מסביב כדי שנדע. תודה רבה