אשכול אופנה, טיפוח ויופי יוצא לדרך!

[הנהלת הפורומים]

אשכול אופנה, טיפוח ויופי יוצא לדרך!

אבזור עבורכן הוא לא רק מונח אלא גם דרך חיים? מכורות לשופינג? לא יוצאות מהבית אם אתן לא טיפ טופ מכף רגל ועד ראש? מרגיש שאתה יכול לתרום לעולם טיפים בנושא טיפוח ואופנה?

אנו מזמינים אתכם להגשים את החלום ולנהל פורום ב-

באשכול החדש שלנו: אופנה, טיפוח ויופי. אנו מחפשים אתכן לניהול פורומים בנושא: סטיילינג, שופינג, הסרת שיער וציפורניים. כמו כן, אנו מחפשים מנהלים לפורומים בנושא אופנת גברים וטיפוח הגבר. כמובן שאם יש לכם רעיונות נוספים לפורום, נשמח לקבל מכם פנייה. אז אם אתם מעל גיל 16, בעלי הכרות וותק במערכת הפורומים ומוטיבציה להשקיע, אנו מזמינים אתכם להגיש את מועמדותכן לניהול פורום בנושא האשכול דרך הטופס הבא: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/forms_applications/form.asp תשובות מתקבלות בטווח של עד כ-10 ימי עבודה. אנו מחכים לכם!

 

[רעוּת]

היי שיר, את אוהבת טיפוח וכל הקקה הזה, לא?../images/Emo6.gif

נו מהרררר

הם מחפשים מישהו שינהל את אופנת גברים וטיפוח הגבר

למה את מחכה

 

[behappy]

../images/Emo6.gif

תאמיני לי אם היה לי זמן בחיי שהייתי הולכת על זה

תראי מה זה, מחמת חוסר זמן פנוי אין לי לק לא בציפורניים של הרגליים ולא של הידיים כבר שלושה שבועות!!!

 

[רעוּת]

אמג תיכף אני אלך להתרים לצדקה בשבילך ../images/Emo7.gif

בואי לפה אני אעשה לך פרנץ'

סתם, נראה לך, לעצמי לא עשיתי כבר איזה חודש :/ סתם שמתי לק סגול מזעזע שמתייבש בדקה

 

[behappy]

../images/Emo7.gif לפחות את יודעת לעשות פרנץ'

אני עקומה ויודעת לשים רק לק רגיל וגם זה פרויקט בשביל עמה כמוני=[[[ תמיד הלק נמרח ומתחרבש וגם אין לי אפעם סבלנות לחכות שזה יתייבש, בטח לא עכשיו כשאין לי נט בדירה ואי אפשר לעשות שומדבר אחר בינתיים!!! בקיצור גברת לא נר את צריכה להדליק לי אלא משואה

 

[לומד לעוף]

איך זה שלא מצאת שום טריגר?

 

[Yael Floyd]

הסרת שיער וציפורניים זה סוג של טריגר

לילידי ורשה 1930+

 

[רעוּת]

פחחחחחחחחחח ../images/Emo6.gif

 

[noosh]

.....

אני צריכה מישהו להניח עליו את הראש, מישהו שילטף לי את השיער בעדינות ויקרין את החום שלו, יגרום לי להרגיש שאני לא לבד בכל זה, שעוד נשארו כמה דברים ששווה לחייך בשבילם, לא חיוך חיצוני של "איזה יופי" אלא כזה שמוקרן פנימה לכל האיברים. אני צריכה מישהו שיחזיק לי את היד גם כשאני רחוקה, שאני אדע שאני יכולה לפנות אליו ושהוא יהיה שם ושאני אוכל להרגיש את האצבעות של ומתהדקות על שלי כשקשה לי, גם אם הוא לא שם באותו הרגע. לדעת שהוא יודע. כי עכשיו קר לי בלילות וגם קר לי בימים, הבקרים כבר לא חמים יותר והרוח עוטפת אותי וסוגרת אותי ואין לי הגנות ולבד לי, תמיד, בכל צעד שאני עושה ועם כל מי שאני מדברת, קווים מקווקווים שמקיפים אותי, רק מחכים לרגע שמישהו יבוא ויגזור אותי החוצה, יבודד אותי לגמרי, ישאיר אותי רק מולי, איך שאני כל ערב, כל לילה, כל בוקר, בלי שום יכולת להושיט יד ולגעת. אני צריכה את ההרגשה הזאת והיה לי אותה והיא לא פה יותר, היא לא, היא לא ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו כשהיא לא, זה כלכך כואב לי שהיא לא שאני בכלל לא רוצה אף אחד אחר לידי, אין אף אחד אחר שיוכל להחזיק אותי ככה, אין אף אחד אחר שיידע לשים את הרשת הנכונה מתחתיי ולקבל אותי פנימה כשאני חוזרת סחוטה מגשם ודמעות. ככה, עם הלכלוך. ואני לא יכולה לוותר על זה. אני לא. לפעמים אני חושבת שאין לי ברירה, ואני לא רוצה, אני לא מוכנה, אבל כבר אין לי כוח. ואני יודעת שזה לא יתיש אותי, פשוט ש, אני כלכך צריכה אותך עכשיו, כלכך צריכה אותך עכשיו, כלכך צריכה.

 

[Remedy Lane 9]

../images/Emo203.gif

אוף. בא לי לחבק אותך חזק ממש. ובדיוק התנגן Leave me the way I was before דווקא לא מתסדר לי בראש איתך, בתור נועה וכאלה [אולי זה רק רגשה שלי], אבל בכל זאת, צירופי מקרים וכאלה.. אין אף אחד אחר שיידע לשים את הרשת הנכונה מתחתיי ולקבל אותי פנימה כשאני חוזרת סחוטה מגשם ודמעות. ובדיוק עכשיו מתחיל גשם וכתבת שאת שמחה[בשאלון

], וזה עדיין כואב, שורט אם אפשר להגיד, שאיך ומי ישים עכשיו את הרשת ולאן הולכים עכשיו? אוף כי אני לא יודעת מספיק בשביל להגיד, וזה שבאמת אפשר להרגיש מההודעה שלך את הלבד הזה, שעוטף, ולא מסכים להרפות, גם כשאת ממש דורשת ממנו וגם כשאת לא לבד באמת- כשאנשים מסביבך, אבל אין מי שיתן את התחושה [או שאת לא מסוגלת להרגיש אותה] של משהו שיכול להכיל אותך. והמצב הזה, של להרגיש שמקיפים אותך קווים מקווקים, שבעצם אין בהם כדי להגן עלייך. ובעצם יש בזה משהו הפוך גם, כי, אני חושבת שכשהעטיפה שלך שקופה כמעט, בלתי מורגשת, את יכולה להצליח שאנשים יגעו בך יותר, וזה בניגוד ללבד שכתבת, שמישהו יגזור אותך ויוצא ויבודד. אמן ותפסיקי לדחוף את ההודעות שלך לכאלה של תפוז.

ו-

. שמאוד מתקשר עכשיו. ותמיד.

 

[ירגזי כחול]

-

כתבת את זה בדיוק בדיוק בדיוק אני שונאת שאחרים ועוד שאכפת לי מהם מרגישים כאב שאני כל כך יודעת מה הוא ואין לי מה לעשות כדי, אבל, תקשיבי, רק ש אני חושבת שבסוף זה בא ותחזיקי שם בבקשה, טוב?

 

[noosh]

==

"לפעמים היא חושבת שאולי יש עולם כזה שהאנשים יוצאים בבוקר לעבודה או לבית-ספר, ובערב כל אחד חוזר לבית אחר, ושם, בבית האחר, כל אחד כאילו עושה את התפקיד שלו, תפקיד של 'האבא', או 'האמא', או 'הילד', 'הסבתא', וכו'. ובמשך כל הערב הם מדברים שם, צוחקים, אוכלים, רבים, רואים יחד טלויזיה, וכל אחד מתנהג בדיוק לפי התפקיד שלו. ואחר-כך הולכים לישון ובבוקר קמים ושוב פעם הולכים לעבודה ולבית-ספר, ובערב חוזרים, אבל גם כן לבית אחר, ושם הכל מהתחלה. האבא הוא האבא של משפחה אחרת, הילדה היא ילדה במשפחה אחרת, ובגלל שבמשך היום הם שוכחים מה שהיה בערב הקודם, נדמה להם תמיד שהם בבית שלהם, בבית הנכון. וככה, כל החיים." (מישהו לרוץ איתו / דוד גרוסמן, עמ' 219-220)

 

[Bells For Her]

../images/Emo75.gif

ראיתי את התכנית עליו אתמול, בשידור חוזר. וכמה שזה בלתי נתפס, בלתי נתפס, שהוא כבר לא פה. הרי הוא היה שם, בטלויזיה, ודיבר - בכזו צלילות, מלא בחיים (ובמוות), עם התהיות והמחשבות המקסימות והטיפשיות שלו כאחד. אבל הוא כבר לא פה. ואיך שהוא דיבר על העובדה שכבר 58 אביבים, בכל פעם מחדש הוא מתרגש מבוא הסיסיים, מהריחוף שלהם בשמיים, בין הבתים. ואי אפשר לדעת, אם בזמן שהוא דיבר על זה, הוא תאר לעצמו שהוא לא יראה אביב נוסף, והוא לא יראה עוד סיסיים. והוא לא יחווה עוד ראש שנה, הוא לא יקבל את פניה של שנה חדשה. "איך עוד שנה פה נפתחת כמו כל שנה בסתיו..." אתה לא תראה עוד שנה שנפתחת, עלי. ובשנה שעברה, זה היה הסתיו האחרון שלך, השלכת האחרונה. "כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת משהו בך יאמר לך המשך..." אפשר רק לפלוט אנחת יאוש שכזו ולהמשיך הלאה, נכון? ואני לא מבינה למה, כשאני בכלל לא מכירה אותך, כל כך כואב לי, ועדיין שורף לי בחזה בכל פעם שאני נזכרת בך.

 

[noosh]

אפשר, ברור שאפשר

כי זה עצוב, וכי דמות שמלווה אותך כל החיים שלך, שצרובה ברגעים הכי קטנים ושהמילים שלה נלחשו ברגעים המכריעים, או הלא-מכריעים-בכלל, שאפילו לא יודעת כמה היא חשובה ואיך היא עזרה וכמה היא נתנה רק על ידי זה שהיא שזרה מילים יחד... זה מדהים. ומגיע לה הרבה. וברור שזה עצוב, וברור שזה כואב, כי לא תמיד צריך להכיר היכרו תאישית מעמיקה או שטחית בשביל באמת להתחבר, כשמישהו כותב את המילים שלו בצורה כזאת, כשמישהו נותן מעצמו בצורה כזאת, כלכך תמימה אפילו, והוא מצליח לטוות את הקור ישר אלייך פנימה, אז זהו, הקשר הזה נוצר. ולפעמים לא באמת צריך לפגוש ולהיות חברים או מכרים בשביל להתחבר, עובדה שהתחברת, שהוא נגע בך. אז זה כואב.

.