אשכול שאלות

Assiduous

New member
לבעיית מובאותיו הערביות של קליין במילונו האטימולוגי

בשבוע האחרון נתקלתי בשתי מילים שונות במילונו של קליין שבהן הוא מציין אטימולוגיה ערבית באותיות לטיניות, ולצערי כמה שניסיתי לחפש לא עלה בידי למצוא את המילים האלה במשמעות שהוא מציין. לא מצליח להבין מדוע הוא לא ציין את המילים הערביות בכתב ערבי כמקובל ובמקום זאת בחר לסרבל באותיות לטיניות שצריך לנחש איך למצוא לפיהם את המילה הערבית.

1. חָרַק:
Arab. ḥaraqa = he rubbed together, gnashed
חיפשתי מילים במשמעות זו בשורש حرق ולא מצאתי.

2. בערך שׂשׂ הוא מציין למילה Arab. shā’shā’ (= an enticing call).
חיפשתי את המילה شاشا ולא מצאתי את המשמעות הזאת.
שאלתי על מקרה זה בנפרד באשכול הקודם, והשאלה נותרה יתומה. ייתכן שיש בזה להעיד על חוסר מציאותה.


בעבר היו עוד דוגמאות שהתקשיתי למצוא אותן. למען הגילוי הנאות אין לי ידע בערבית מלבד קריאה בסיסית ביותר של מילים וגם זה לא מאה אחוז, ולכן ייתכן מאוד שהבעיה נעוצה בי ואי היכולת למצוא את המילים תלויה בבורותי. אבל בכל אופן למה בחר קליין בדרך המסובכת? הוא היה יכול מאוד להקל על המתעניינים באטימולוגיה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לא צריך לנחש, יש טבלאות תעתיק בתחילת המילון

בבלשנות השוואתית מקובל להשתמש בתעתיק, קל יותר להשוות כך בלי תלות בצורת האותיות, כיוון הכתיבה, תנועות שאינן מיוצגות בכתב ועוד.
&nbsp
אני חוששת שאין כאן (בפורום) מומחים לערבית ולכן אינך יכול להסיק דבר מחוסר תשובה.
 

Assiduous

New member
לא שמתי לב לכך. אכן, דברייך דברי טעם, ועדיין

הייתי מעדיף לראות גם את המילה בצורתה הערבית כדי לחסוך זמן. ציון המילה הערבית עדיין מקובלת בכל ספרות המחקר, ויעידו על כך גם הפרסומים ההשוואתיים האחרונים של האקדמיה ללשון.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מילון אינו מחקר או מאמר, ובמילון מודפס מנסים לחסוך במקום

ולכן משתמשים בשלל קיצורים, כפי שוודאי שמת לב, אף שתמיד נוח יותר לקרוא את המידע במלואו. אני לא יודעת למה אתה מחפש את המילים בערבית, אבל המטרה שלך אינה בהכרח המטרה של המילונאי...

אתה מכיר את הגרסה הסרוקה של קליין ומבחינתך המקום אינו משנה, אבל אני מחזיקה על המדף את הספר המודפס, והוא גדול וכבד (כמו מילון מרוכז) וברור לי שכל תוספת קטנה בכל ערך מיתרגמת בסופו של דבר לעוד דפים ועוד כסף. כל מילון מודפס מתפשר על משהו מבחינת כמות המידע והצגתו, תמיד צריך להחליט על מה מוותרים.
 

Assiduous

New member
עדכון: מצאתי מקור למשמעות של מילה אחת מהשתיים

המילה חרק מופיעה במילון זה (ערבי-פרסי-אנגלי) במשמעות המקבילה, כדברי קליין.
הדברים נמצאים בספר שלהלן בעמוד 417 בעמודה השמאלית למעלה. אם כן, נותרה לי תעלומה אחת בלבד כרגע.
https://books.google.com.ua/books?i...osKHX5UBrIQ6AEIMTAB#v=onepage&q=GRIND&f=false
 

Assiduous

New member
האם יש קשר בין המילה 'פָּצה' ל'פָּתח'?

האם יש קשר בין המילים 'פָּצה' ו'פָּתח'?
לפי קליין נראה שאין קשר. אך באתר השפה העברית טוענים שהיה כאן מעתק עיצורים ה-ח. השאלה כרגע היא האם יש לכך תימוכין; כלומר האם יש מילים אחרות שנוהגות כך.
לפי אתר השפה העברית יוצא שהיו כאן שני מעתקים:
1. פצח > פתח (צ-ת)
2. פצה > פצח (ה-ח)
ההשערה הזאת לא נראית רע בכלל בהתחשב בהידמות העיצורים, אבל אני מחפש לה דוגמאות אחרות שעשויות לתמוך בה, כי מדובר בדוגמה אחת בלבד.
 
אני לא מכיר

חילופי צ-ת (לא טוען שאין עוד) ובכל מקרה לענ"ד צריך למצוא את הקשר ת>ט>צ.
&nbsp
אני רואה את פת"י-פת"ח-פת"ר כהתפתחות משורש דו עיצורי פ.ת
 

Assiduous

New member
אתה צודק

המחשבה שהעיצורים צ-ת קרובים מתבססת על ההגייה המודרנית לכאורה של האות צ. אם נקבל שהגיית העיצור צ בעת העתיקה הייתה בדומה למקבילתה הערבית הרי שהקשר בין צ-ת יתרחק משמעותית.
 

Assiduous

New member
בניין פיעל בעבר - שאלה על החלטת האקדמיה

שמתי לב שבלשון התנ"ך בניין פיעל (בשלמים) הוא בעצם פִּיעַל (פתח) למשל חִזַּק, בִּצַּע ועוד.
&nbsp
לפי החלטת האקדמיה ללשון (ישיבות המליאה קעד-קעה, רמח) הוחלט ש:
&nbsp
&nbsp
"בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר.
כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בע' הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר.
במקרא רוב הפעלים בבניין פיעל הבאים בהקשר מנוקדים בפתח, כגון לִמַּד, ויש גם פעלים המנוקדים בסגול, כגון דִּבֶּר".
&nbsp
כעת השאלה, מדוע האקדמיה החליטה לנהוג כך נגד רוב ההיקרויות בתנ"ך? האם ההחלטה מתבססת על לשון חכמים שבה זה היה נהוג? (לא ברור לי אם זה היה נהוג בלשון חכמים ולכן אני שואל). האם יש אילו יתרונות בצורת המיעוט בתנ"ך לעומת צורת הרוב בתנ"ך?
 

100W

Member
או-הו, בשפע. וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן-הַיַּעַר

וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן-הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים

וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה
להזכיר רק שתיים
 
דוב כאן זו דובה כנראה

בתנ"ך אין שם נפרד לדוב ממין נקבה.
ואפילו כשיש בבעלי חיים שיש שם נפרד לנקבה, לפעמים משמשים בשם הכללי:
אחבשה לי החמור וארכב עליה.
 
למעלה