אשליות...
לפני בערך שנה,אני קמתי בבוקר (ב-06:30,למי שמתעניין),לקחתי נייר ועיפרון,ופשוט יצאו ממני כל מיני מילים והתחברו לקטע שלם: לקום בבוקר לקול צווחות הציפורים, ולדעת שלא יהיו עוד פיגועים. להגיד את מחשבותי בפומבי, ולדעת שבמריבה הזאת לא אמצא את מותי. ללחוץ ידיים עם ילדה ערביה, ושתינו גם נחייך ונצחק אחת עם השניה. ללכת עם ילד ערבי לקניון, ולדעת שלא יעצרו אותו בחניון. לשמוע שירים של זמרות ערביות, ותאמינו או לא,גם להינות. לקום בבוקר מעצמי, ולדעת שזה סוף,סוף,שלום... אמיתי... ועכשיו... אחרי 4 חודשים של סיוט... היש עדיין סיכוי? הקוטלת
לפני בערך שנה,אני קמתי בבוקר (ב-06:30,למי שמתעניין),לקחתי נייר ועיפרון,ופשוט יצאו ממני כל מיני מילים והתחברו לקטע שלם: לקום בבוקר לקול צווחות הציפורים, ולדעת שלא יהיו עוד פיגועים. להגיד את מחשבותי בפומבי, ולדעת שבמריבה הזאת לא אמצא את מותי. ללחוץ ידיים עם ילדה ערביה, ושתינו גם נחייך ונצחק אחת עם השניה. ללכת עם ילד ערבי לקניון, ולדעת שלא יעצרו אותו בחניון. לשמוע שירים של זמרות ערביות, ותאמינו או לא,גם להינות. לקום בבוקר מעצמי, ולדעת שזה סוף,סוף,שלום... אמיתי... ועכשיו... אחרי 4 חודשים של סיוט... היש עדיין סיכוי? הקוטלת