אשלית היום הראשון
היום הראשון במלחמה הוא תמיד קשה, יום של ניפוץ אשליות. תמיד לפני מזכירים לך שהכל כמו באימון, תפעל כרגיל. יש תוכניות יש דיבורים איך הכל צריך ללכת כשורה, מה לעשות, הכל. אתה בשלך מצפה לטוב חושב מה יקרה אחרי, שתחזור ותספר לכולם איך היה ואיזה גיבור אתה. זו האשליה שלך. זוהי אשלית היום הראשון. "עגלון, עוד פעם אתה ישן, קום קום עכשיו זה תורנו לשמור על השטח". עגלון נראה במצב רע הלילה, צריך לדבר איתו כדי שירגע. "אתה מריח את האויר הזה, אחחח... איזה אויר אין את זה בארץ, אויר צלול.. אם לא המצב החרבנה שאנחנו נמצאים בו הייתי יכול ממש להנות כאן, הייתי בא לפה לחופשה באמאשלי" עגלון בשלו יושב ובוהה, בטח חושב על היום, תמיד בלילה עושים מין סיכום על היום שיהיה, בטח ובטח על היום שהיה לנו. לא קל היום הראשון של הקרב, חשבנו שאנחנו נבוא נעשה את שלנו ונצא נספר לח`ברה הצעירים מהקיבוץ על איזה בירה. מסכן יוגי זה לא הגיע לו, לא הספיק ל`הנות` בכלל מהמלחמה הזאת שכל כך דיברנו עליה. זה חרא מצב חרא. "עגלון מה אתה שקט היום? תגיד משהו באמשך משעמם לי , שעשע אותי, מה עם החברה שלך עדין סובלת אותך תגיד?". עגלון בשלו, תמיד היה מחייך אבל היום החיוך נעלם, אני מבין אותו זה לא קל במלחמה. במלחמה אין מנצחים. פעם חשבתי אחרת אבל היום הכל השתנה. ככה זה בהתחלה שוכחים, שוכחים לשם מה התחלנו, כי קורים דברים שלא ציפתה להם, לא חשבת שזה מה שיקרה. מה חשבת שמלחמה זה ניצחון חלק של צד אחד? מה פתאום, המנצח הוא מי שישאר בפוקוס כל הזמן, ולא יאבד את המטרה שלו. זה מה שלימדו אותנו ואסור לשכוח את זה . במלחמה בחרדה אסור לשכוח שאתה אמור להלחם בה. אין תרופת פלא כמו שאין נשק פלא שיגרום לך לנצח. אתה חייב לזחול בבוץ, ויקרה שנשכח את המטרה, קורה מה לעשות. בשביל זה יש את החברים, בלעדי עגלון היה משתגע, הייתי צריך להזכיר לו איפה אנחנו נמצאים, צריך להיות מפוקסים אסור לשכוח. לכן כעת אני מבין שקשה לנסות להתמודד עם זה לבד, צריך לשתף את החברים כי מה שאתה לא רואה הם כן, החברים ידריכו אותך לדרך הישרה, כן , כמו שעשיתי עם עגלון. הרי בשביל זה יש חברים, לא ? http://blog.tapuz.co.il/korenw
היום הראשון במלחמה הוא תמיד קשה, יום של ניפוץ אשליות. תמיד לפני מזכירים לך שהכל כמו באימון, תפעל כרגיל. יש תוכניות יש דיבורים איך הכל צריך ללכת כשורה, מה לעשות, הכל. אתה בשלך מצפה לטוב חושב מה יקרה אחרי, שתחזור ותספר לכולם איך היה ואיזה גיבור אתה. זו האשליה שלך. זוהי אשלית היום הראשון. "עגלון, עוד פעם אתה ישן, קום קום עכשיו זה תורנו לשמור על השטח". עגלון נראה במצב רע הלילה, צריך לדבר איתו כדי שירגע. "אתה מריח את האויר הזה, אחחח... איזה אויר אין את זה בארץ, אויר צלול.. אם לא המצב החרבנה שאנחנו נמצאים בו הייתי יכול ממש להנות כאן, הייתי בא לפה לחופשה באמאשלי" עגלון בשלו יושב ובוהה, בטח חושב על היום, תמיד בלילה עושים מין סיכום על היום שיהיה, בטח ובטח על היום שהיה לנו. לא קל היום הראשון של הקרב, חשבנו שאנחנו נבוא נעשה את שלנו ונצא נספר לח`ברה הצעירים מהקיבוץ על איזה בירה. מסכן יוגי זה לא הגיע לו, לא הספיק ל`הנות` בכלל מהמלחמה הזאת שכל כך דיברנו עליה. זה חרא מצב חרא. "עגלון מה אתה שקט היום? תגיד משהו באמשך משעמם לי , שעשע אותי, מה עם החברה שלך עדין סובלת אותך תגיד?". עגלון בשלו, תמיד היה מחייך אבל היום החיוך נעלם, אני מבין אותו זה לא קל במלחמה. במלחמה אין מנצחים. פעם חשבתי אחרת אבל היום הכל השתנה. ככה זה בהתחלה שוכחים, שוכחים לשם מה התחלנו, כי קורים דברים שלא ציפתה להם, לא חשבת שזה מה שיקרה. מה חשבת שמלחמה זה ניצחון חלק של צד אחד? מה פתאום, המנצח הוא מי שישאר בפוקוס כל הזמן, ולא יאבד את המטרה שלו. זה מה שלימדו אותנו ואסור לשכוח את זה . במלחמה בחרדה אסור לשכוח שאתה אמור להלחם בה. אין תרופת פלא כמו שאין נשק פלא שיגרום לך לנצח. אתה חייב לזחול בבוץ, ויקרה שנשכח את המטרה, קורה מה לעשות. בשביל זה יש את החברים, בלעדי עגלון היה משתגע, הייתי צריך להזכיר לו איפה אנחנו נמצאים, צריך להיות מפוקסים אסור לשכוח. לכן כעת אני מבין שקשה לנסות להתמודד עם זה לבד, צריך לשתף את החברים כי מה שאתה לא רואה הם כן, החברים ידריכו אותך לדרך הישרה, כן , כמו שעשיתי עם עגלון. הרי בשביל זה יש חברים, לא ? http://blog.tapuz.co.il/korenw