אשמה ואחריות

[אבי בכר 2005]

אשמה ואחריות

שתי מילים, שלא פעם מצאתי מסתובבות באותה השכונה לפעמים בגלוי ולפעמים רק האחת מופיעה בגלוי ומי שמתבונן טוב יכול לראות את השניה מחכה מאחורי הפינה. הנה למשל כמה דוגמאות אמא: "אני יכולה לדעת מי אחראי לבלאגן הזה?" בן : "זה הוא אשם, אני לא נגעתי בזה" או ועדת בדיקה מחפשת את האשמים לאי הסדרים שנמצאו בחברה המנכ"ל המתפטר : "יש לי אחריות אדמיניסטרטיבית" או יועץ זוגי : "אולי הגיע הזמן שתיקח אחריות על הזוגיות שלך?" בן זוג: "תגיד, אני אשם שהיא לא מפסיקה לריב איתי על כל שטות?" מה דעתכם? נתקלתם במצבים כאלו באימון, בהם האחריות והאשמה הולכים יד ביד? מהי בעצם אחריות ומה היא בעצם האשמה? מה משותף להם שהם הולכים ביחד? מה מבדיל אותם שהם בעצם מילים שונות? האם דרושה הפרדה ומתי? בברכת דיון פורה

 

[תולי טול]

איזה נושא מעניין!

תודה לך, אבי! ובכן, לעניות יש קשר אמיתי בין שתי המילים מכיוון שלרוב האשם הוא זה שאמור לשאת באחריות. אך באמת, לצורך הדיון יש להודות שלא כך הדבר תמיד. ישנם מקרים רבים בהם האדם שראוי שישא באחריות אינו אשם ולפעמים אין לו שום קשר לדבר שקרה. כגון קטן והורה או קטין והאחראי עליו (מורה, מדריך וכו'), כפיף ומנהלו ויש עוד דוגמאות רבות. ויתר על כן ישנם מקרים, שבהם ישנו צורך בלקיחת אחריות למרות שאין אשמים בכלל. טוב שנעשה אבחנה במגוון הקשרים שיש בין שתי המילים האלו, הדיון צפוי להיות מעניין מאוד, אני כבר מצפה!

 

[אבי בכר 2005]

תוספת על הדרך

מתוך כתבה בYNET היום על מהנדסי הפלקל של אסון אולמי ורסאי השופט משה גל כתב בגזר הדין על אלי רון: "להבדיל מיתר הנאשמים, הוא היה מודע לכך ששיטת ה'פל-קל' אינה מאושרת ואינה נחשבת כשיטה העומדת בדרישות ומודעות זו מעמידה אותו ברף הרשלנות הגבוה מעבר לנאשמים האחרים... שיטת ה'פל-קל' היא למעשה אלי רון, וניתן לכנותו 'מר פל-קל' ואכן הוא אבי החטא הקדמון. הוא טרם הפנים את הסיכון הגלום בשיטה זו ועדיין משוכנע באיכותה ובטיבה". לגבי אורי פסח, מנהל השיווק של "פל-קל" עליו נגזרו שישה חודשי מאסר בלבד, כתב השופט גל: "לפסח עבר נקי והוא הפנים את מידת אחריותו לתוצאה הקשה... לפסח ערכים אישיים ואמות מידה מוסריות גבוהות מאוד". לגבי שפר, שהיה אחד המהנדסים, שקיבל עונש של 22 חודשים נכתב כי "הוא מתקשה לקבל על עצמו את האחריות למיוחס לו ומתמקד במעורבותו המצומצמת בהליכי בניית בניין ורסאי. קרע מיוחד במשפחתו נגרם בעקבות מות האחיינית של חמותו, שהשתתפה בחתונה ונהרגה".

 

[תולי טול]

קראתי את הכתבה.

במקרה הנ"ל בודקים את מידת האשמה ולפי כך קובעים את מידת האחריות הנדרשת = עונש ... ובאופן הניסוח ברור שמי שכתב מתייחס לשתי המילים במשמעות זהה.

 

[אריק אימון הוליסטי]

הפכים...

שתי המילים הן הפוכות במשמעות שלהן.. אשם זה תמיד מישהו אחר.. אחראי זה תמיד אני.. אשמה מטילים על מישהו.. אחריות אדם לוקח על עצמו.. כאשר יש אשם.. החשוב הוא העונש..כאשר יש אחראי.. החשוב הוא התיקון.. אשמה מובילה לפסיביות.. אחריות מובילה לאקטיביות.. בחברה שלנו יש נטייה תמיד לחפש אשמים.. אתן דוגמה שדיברו עליה אתמול ב"עובדה".. בשנת 2000 נחטפו שלושה חיילים ללבנון.. מהר מאוד נמצא האשם.. מפקד האוגדה.. והוא הודח.. מכיוון שהמפקד הבא לא היה אחראי לאירוע.. לא נלמדו הלקחים ולא יושמו... בשנת 2006 נחטפו באותה שיטה בדיוק שני חיילים.. ושוב מחפשים אשמים.. ושוב לא נלמדים הלקחים.. לעומת זאת אם מדגישים את האחריות.. המצב נראה אחרת... יש כמה חברות גדולות שהפכו את הכיוון מאשמה לאחריות.. היפנים טובים בזה.. שם כאשר יש תקלה.. המנהל מייד לוקח אחריות על מנת לתקן את המצב.. הוא גם קובע בעצמו אם ומתי הוא צריך לשלם באופן אישי.. יש במשרדים מצלמות המצלמות את העובדים.. לא על מנת לראות מי מתעצל.. כפי שכנראה יהיה בארץ.. אלא לזהות דפוסים של עבודה.. ולייעל את העבודה.. ההבדל בין אשמה לאחריות מתבטא במבנה אירגוני.. אירגון הבנוי על אשמה הוא פרמידיאלי רגיל.. הבסיס הרחב.. עליו נשען כל המבנה הם הפועלים הפשוטים.. והמנהל נמצא למעלה.. וכך זה נראה בפועל.. כל טעות יורדת בקלות כלפי מטה וכך מתקבל תסמונת הש"ג.. במבנה הבני על אחריות אפשר לדמיין את הפרמידה הפוכה.. המנהל הוא המחזיק את כל המבנה.. הוא בעל ידע והיכולת ולכן האירגון הוא עליו.. אם פועל עושה טעות..כנראה האחריות נמצאת אצל הנמוך ממנו בפרמידה.. כלומר המנהל שלו שלא השכיל להכשיר את הפועל לעבודה..וכך מטה עד המנהל.. כמו כן המבנה הזה דורש מהמנהל להיות בקשר עם כל הדרגים שמעליו על מנת שידע לבצע תיקון.. אור ואהבה

 

[bridges]

מסכים לחלוטין

אחריות אי אפשר להטיל, אפשר לקחת. לעומת זאת אשמה מטילים. אנחנו הרבה פעמים פשוט מתבלבלים ביניהם. אני רק רוצה להוסיף שלהאשים את עצמך זה גם הימנעות מלקיחת אחריות (יש אנשים שעושים את זה). לקחת אחריות זה לעשות הכל כדי לתקן את המצב (אם יש צורך לתקן). דבר נוסף שלפעמים יש אנשים (כמו מנהלים/ ראשי עירייות, לשרים וראשי ממשלה) שלא מבינים זה שלקחת אחריות על נושא מסויים זה אומר לקחת אחריות על הכל, גם על מה שכבר היה. אדם שלוקח אחריות לא יכול להגיד "עד עכשיו קודמי עשה ....". וכן, לפעמים לקחת אחריות זה אומר להבין שהנושא לא מתאים לי או שאני עדיין לא מוכן אליו (במקרים מסויימים להתפטר).

 

[מיכל הררי]

נושא נהדר לדיון!

בספר החדש שלי (שעדיין לא יצא לאור) יש חלק נרחב בו כתבתי על לקיחת אחריות, ועל המשמעות של זה לשינוי וליצירת מציאות רצויה. בדרך כלל ביום יום כשאנשים מדברים על אחריות הם מתכוונים לאחריות במובן של אשמה ("אתה לא אחראי מספיק" או "אתה אחראי לכך שהשיחה לא הצליחה"). על מנת ליצור את המציאות הרצויה לנו, עלינו קודם לקחת אחריות על המציאות הקיימת ולראות שאנו יוצרים אותה. ואז האחריות הינה במובן של הקלה ושמחה, מכיוון שהאדם לומד לרואת איך הוא יוצר ומשפיע על חייו, ובכל פעם שהוא לוקח אחריות על פריט כלשהו בחייו, הוא יכול גם לשנותו. כמו צייר שלוקח אחריות על הציור שלו, ויכול לצייר אותו כרצונו. באותו אופן - החיים שלנו הם הציור

לקיחת אחריות הינה משהו נעים, אם מבינים את זה נכונה.

 

[הילה הדר1]

משפט נוסף

הי אבי והאחרים, אחלה שאלה. מאוד חשובה כי המשמעות של שתי מילים אלה מאוד משפיעה על חיינו בכל מעשינו. אחריות היא במקום בו יש עוצמה אישית, ממקום של עוצמה אני לוקחת אחריות על מצב מסויים, מציאות מסויימת. אשמה היא במקום בו יש פחד, מה יגידו עלי, איך אני נראה בעיני אחרים, ובאמת מטילים עלי אשמה, (גם אם אני מטילה על עצמי באופן קבוע), ולכן אשמה היא ממקום נמוך, סוגר, מפוחד, העדר של כוח. וכאמור אחריות היא ממקום של כוח, אני לוקחת אחריות על מי שאני, יש לי בטחון בעצמי שאוכל להסתדר שיהיה רק טוב, הילה הדר מכון קשת אימון אישי (איזון חיים-עבודה, טיפוח הזוגיות), אימון עסקי

 

[ענתוצאות]

עוד אבחנות שיוצרות שתי המלים האלה

אבחנה אחת היא במוקד ההתבוננות על ציר הזמן: אשמה - קשורה בעבר --> עשיתי (או לא עשיתי) X ולכן אני אשם. אחריות - מאפשרת יציאה לפעולה ולכן מאפשרת התבוננות על עתיד רלוונטי. אני אחראי ---> לכן מה שאני צריך לעשות הוא.... אבחנה שניה היא הפועל היוצא מכל אחת מהמלים הללו: אשמה --> גוררת בהכרח ענישה, פיצוי, תגמול. האוזן גורסת שבמשוואה אשמה=ענש יש איזון ולכן הנושא נסגר). (הוא אשם ב.... לכן הוא נענש, פיצה וכו' ובכך זה סגור) אחריות --> מעודדת עשיה לשינוי. אם אתה אחראי על כך שנעשה (או לא נעשה) X - מה אתה מתכוון לעשות בנדון כדי לתקן ? כלומר המשוואה יוצרת מרחב עשיה ורק אז תגיע לאיזון בתוכה אבחנה שלישית קשורה לאופי הקשר של האדם עם המעשה אדם אשם --> הוא אדם שגרם לעוולה X או Y לקרות. כלומר - הקשר ישיר אדם שלוקח אחריות על משהו --> לא בהכרח אשם בו. כך למשל: אנשים שמחליטים לקחת אחריות על מצב הכבישים ולפעול כדי לשפר אותו אינם בהכרח אלה שאשמים במצב הזה. קבוצה שמחליטה לקחת אחריות ולפעול למען החור באוזון - לא בהכרח אשמה בו אבל היא זו שמחליטה לפעול. לפעמים - אלו שחשים אחריות יוצאים לפעול במקום שאלו ה"אשמים" לא עושים כך. אור וטוב ענת

 

[כישורי חיים]

../images/Emo27.gifרואה את זה

קצת אחרת. אשמה-אחותה הקרובהפחד פחד מהתוצאה ולכן הפנית האצבע החוצה.זה לא אני. בהתייחס לדוגמאות שהבאת אמא "מי אחראי לבלאגן כאן?נראה מי הילד שיקום ויאמר אני למה? כי אם בן אשם,זה אומר שאני יוצא נקי,הפחד הוא המניע העיקרי לא לשאת באשמה ואם אני לא אשם אז אין לי אחריות. יש פה מקום להתייחס גם לשפה,הקשבה,רתימה ויושרה שהם נושאים לא פחות חשובים ליצרת אקלים אקלוגי נטול פחד ואשמה אחריות-בת דודתה הקרובה,מודעות ויושרה ראיית המכלול על הבחירות פעולות שאני נוקט והשפעת הגומלין שיש לזה גם על חייהם של אנשים אחרים. אם אין פחד אין אשמה והסתרה אם אין אשמה יש יושרה אם קיימת יושרה מתבצעת הפעולה הנכונה ולזה אני אחראי ולוקח בעלות רבקה בן אלי "כישורי חיים" holystCoach 052-2436685

 

[tlingit]

נפלא, דיון פשוט נפלא ../images/Emo22.gif

כמו שאני רואה את זה: אשמה היא בעניין עונש ואחריות היא בעניין מציאת פתרון עוד דבר שמצטרף לכך הוא משהו שלימדה אותי ענתוצאות: אחריות היא לא במובן של "נו נו נו" אחריות היא במובן של: מה אני הולך לעשות עם זה? (מתחברת פה לדברים שכתבו ענתוצאות ומיכל) מאד אהבתי את התובנות שהאירו אריק bridges וכישורי חיים והזוית שהאירה הילה ומקסים היה בעיני הבלבול, שהארת אבי, בין השניים.

 

[אוריק3]

סוגיה קשה ביותר בגלל השוני בהתיחסות

אני חושב שבגלל השוני בן הרמה האישית שלי/ך עצמי/ך לבן אני/אתה והחברה. לעולם לא תהייה אחידות טבעית. מה נכון. בגלל הסוביקטיביות. ולכן המציאו את הצדק. שהיא פשרה חברתית/אישית של אמת מדומה. אין כאן אמת אחת ברורה וחדה. כי אמת היא אחת חדה וברורה. ולכן הסוגיה המעניינת מאוד שהעלה אבי. היא אקסיומתית לטעמי, ודינה להבחן בכלי הצדק (חוקי המקום, נורמות, השרדות, מוסר, מצפון, מצב אישי רוחני, מצב אישי נפשי, מצב אישי פיזי). כי גם הפרט יכול לשנות בכל עת את הטיעונים דנן, השקפתו והתייחסותו עלפי אותם טעונים אך בשינויים אישיים. מצבו האישי של הפרט בזמן נתון. שהוא סובייקטיבי לחלוטין. אשכרה בעיה...

 

[אבי בכר 2005]

תובנות מעוררות השראה ומחשבה מכולכם

מעבר על התשובות השונות מראה איך שתי המילים הללו אחריות ואשמה כל כך הולכות ביחד יד ביד הם כאילו רוקדות איזה ריקוד מוזר מטלטלות אותנו מצד לצד בתפיסת העולם שלנו אני מתחבר מאוד לתובנות שהביאה ענת דרך שלושת המישורים - ציר זמן, פועל יוצא וקשר אישי למעשה והם באים לידי ביטוי בדרך בה אדם רואה את עצמו אשמה = הקילקול שנוצר הוא פועל יוצא של קילקול הקיים בי באופן אינהרנטי, הטבע שלי הוא זה שהוביל ליצירת הקילקול, אני הוא הסיבה לקילקול - אני חסר אונים ואין ביכולתי לעשות דבר על מנת לתקן ההסתכלות אל העבר כפי שענת ציינה למעשה משרתת ומעצימה את חוסר האונים כי אכן כן את העבר לא ניתן לשנות. אחריות = הארועים שקרו קרו מתוקף נסיבות עכשיו שאני מודע להם החלק שלי הוא בלתקן וליצור חדש, הטבע האמיתי שלי כאדם הוא לקחת את ההווה כמות שהוא וליצור את העתיד. יום מבורך

 

[אוריק3]

זה כבר דיון פילוסופי לטעמי אבי, והוא לא בהכרח

כזה בגלל המציאות הסובייקטיבית. לטעמי מה שצייינת הן בגדר הנחות מסגרת בלבד. הווריציות כה דינמיות עד כדי 180 מעלות. בפועל הבחינה היא הסובייקט.

 

[אבי בכר 2005]

ככלל אצבע

שאתה יכול להניח לגבי רוב התובנות שלי הוא שהן כלי עבודה יותר משהן מצביעות על אמת כל שהיא נסה להסתכל על מה שכתבתי כדרך לבחון מצבים ולא כעל תובנה בדבר מהותן האמיתית של המצבים. וכמו כל כלי, אם מצאת אותו מועיל הרווחת, אם לא - פשוט זרוק אותו. יום מבורך

 

[אוריק3]

אבא שלי אמר שלא זורקים כלום..ובטח לא כלים..

ולגבי האמת.. זאת הבעיה הגדולה כי אין אמת אישית כפי שטענתי כבר פעם (נדמה לי..) האמת מוחלטת וחד ערכית לכן התובנות בבחינת סוגיות כמו שהעלת הן רק בבחינת כלי . התייחסתי גם לתגובות שאר העולם לשרשור דנן

 

[Yin]

דיון שאינו פילוסופי

הוא דיון שלא שווה לקחת בו חלק. פילוסופיה היא הדרך להבין איך הדברים עובדים. אם לא נבין, איך נתקן? דעתי: אשמה היא טריגר לעונש. ענישה לעולם אינה עובדת! אחריות היא טריגר לשינוי. עדי

 

[עידית רון]

המילים לגבי...

אשמה - דרך התמודדות אישית שבורחת מלקיחת אחריות. אחריות - הסתכלות פנימית והפקת רווח להתנהלות אחרת שתלויה באדם עצמו. שב"ש לכולםםם

 

[isaacm]

אני אדם אשם

לעומת אני אדם אחראי. יש מקום לדון במשמעויות החבויות בכל אחת מהמילים. החילוף שלהן קורה בדרך כלל במקום שההבדל במשמעות אינו ברור למשתמש. אני מנסה להשוות משפטים המכילים את המלים הללו. להטיל אשמה [עבר] - להטיל אחריות [עתיד] לקחת אשמה[עבר] - לקחת אחריות[עתיד] ליטול אשמה[נשיאה ב"כתם"] - ליטול אחריות[קבלת אתגר] אני אשם[קבלה] - אני אחראי[תיאור] איכשהו נראה לי שהבלבול נובע מהקצון של ארגונים לדבר על הטלת אשמה בצורה פחות בוטה. בלי להכנס לפוליטיקה, האמירה של אישיות פוליטית: "נכשלתי, אני לוקח אחריות ואני מתקן" צורמת לכל מי שמדבר על אחריות ומתכוון לאשמה. האמירה הזו מאד ברורה מאד למי שאומר אחריות ומתכוון לאחריות. אז, אפשר. אפשר להתבלבל, אבל לא רואה חובה. ואני חושב שאין באמת בלבול, זה רק אנשים שבוחרים לתת למעשים כינויים יותר "נקיים" שיוצרים בלבול. איציק

 

[רוח מדבר]

אשמה מול אחריות 180 מעלות

היי אבי, נושא נפלא העלת אני יכול לומר לך שכשאני מסתכל על שני הנושאים הללו אני רואה שני נושאים שונים לחלוטין שרק בילבול בשפה הביא אותם להיות קרובים. הבילבול הוא כאשר אדם שאומר: "אני אחראי על מה שקרה", הוא בעצם אומר: "אני אשם במה שקרה" כי אם נחליף את המילים במשפט, נראה שהמשמעות אינה משתנה. אך אם נערוך השוואה בין שני המושגים, נגלה שהם ממש עומדים ב 180 מעלות אחד לשני: אשמה: ממוקדת בזמן עבר, תמיד אומרים על משהו שקרה: הוא/ היא אשמים על... ממוקדת על ביקורת, ולא על מה ניתן לתקן.. היא יוצרת תקיעות, מכיוון שאי אפשר לשנות משהו שכבר קרה - והרי לשם היא מכוונת את תשומת הלב. יוצרת אצל האחרים התנגדות, אנטגוניזם והתגוננות. ויוצאת מנקודת מוצא של פחד: אם אני מאשים אחרים אז האשמה לא תהיה מכוונת אלי... ו/או אם אני אאשים את עצמי לפני שאחרים יאשימו אותי, יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד עם הסיטואציה. וכו'. לעומת זאת אחריות: ממוקדת על העתיד - מה נעשה אחרת בפעם הבאה. ממקודת על פתרונות - מה נשפר? איך מה שקרה לא יקרה להבה.. יוצרת צמיחה - מכיוון שהולכים על פתרונות ושיפורים, פותחת אפשרויות, יוצרת מרחב פעולה. יוצרת אצל האחר - שיתוף, ביחד, כחלק מהפיתרון. ולא כחלק מהבעיה. מהווה ביטוי לביטחון עצמי, האדם כאן לא חווה את עצמו מותקף ולכן אין צורך להתגונן.. שיהיה שבוע נפלא מיקי