אשמה

[דנה אז]

אשמה

נכון ההיגיון אומר שאי אפשר היה למנוע, וכעת כעת הוא איננו, וגם אם נשב ונבכה כל היום לא יחזור אלינו.
ובכל זאת הרהורים של מה היה קורה אם... אולי הדברים היו נראים אחרת. לעיתים חרטה או אשמה על משהו שעשיתי, או משהו שלא עשיתי ומצטערת על כך.
וגם היום כשהוא איננו, ויודעת שהוא בעולם שכולו טוב, מלאך קטן ומתוק... כשאנחנו רוצים לנסוע חשה חוסר נוחות, דאגה ואולי מעט אשמה להשאיר אותו לבדו, ולנסוע, כאילו הוא עדיין אתנו
להשאיר אותו לבד ולנסוע כולנו. ואולי זה לא רגש האשמה, אולי זה עדיין חלק מהכחשה.