אשמח להתייעץ

קולדון

New member
אני בזוגיות טובה ומחייבת כבר מעל 3 שנים.
עברתי לגור עם בן הזוג אחרי חצי שנה, לדירה שלו הקטנה, שבה הוא גר לבד במשך לפחות 3 שנים.
הגעתי עם שני חתולים ומעט מאוד חפצים (תיק של בגדים ומחשב נייד וזהו בערך) אבל בכל זאת הייתה התאקלמות קצת קשה כי גם לו יש חתולה.
מההתחלה הרגשתי צורך לפנות הרבה הרבה מקום ולהיות סופר גמישה בכל מה שאני יכולה כדי להקל על המעבר (שהיה ממש קשה לחתולים, וגם עכשיו אחרי שנתיים וחצי הם עדיין רבים מלא ויש עניינים) וכדי להקל עליו את השינוי שכרוף בלצרף מישהו לבית שלך, גם אם אני הכי מינימאלית שיש.

זה גרם לכך שבהמון דברים נוצר חוסר איזון ולבסוף גם תסכול מצידי והבנתי את זה לאט לאט.
עכשיו המצב יותר טוב (יש לי ארון בגדים ושולחן משלי וכו), אבל עדיין יש המון דברים בהתנהלות שמפריעים לי להרגיש בבית, ואני מרגישה שבגלל שלא הייתי הכי ברורה לגביהם בהתחלה, או שלא הבנתי כמה הם חשובים לי, עכשיו קצת קשה לשנות את הדינמיקה
ואני כאילו משנה לו את החוזה ומרעה תנאים.

נוצר מצב שכל פעם שאני מעירה לו על משהו שמפריע לי, הוא אומר בסדר בסדר, אני אשתדל שזה לא יהיה, זה לא ממש עוזר, ואז בעצם רק אחרי שאני עושה ריב ענקי זה איכשהו נפתר, גם אז לא תמיד
(זה נפתר רק אם מדובר במשהו פרקטי קונקרטי),
ןבכל מקרה עולה בריב ענקי. הוא מצידו אומר שאני חופרת 19 פעם על אותו דבר, ולמה אני לא יכולה לבקש בצורה יפה ופעם אחת,
ואני מצידי מתחרפנת כי זה בעצם מה שאני עושה בהתחלה, עד שנהיית ממש מתוסכלת ורק אז מתפוצצת וכל זה.

אני מרגישה מתוסכלת. גם מבאס אותי שאין לו אמפתיה כלפי דברים שאני אומרת שמפריעים לי,
גם מבאס אותי שלהגיד זה לא עוזר וגם לריב לא עוזר ושהוא חסר תקנה.

יש דברים שאני יכולה נניח לקחת עליהם אחריות ופשוט למנוע מהם לקרות,
אבל בגדול השאלה שלי היא איך אפשר לשפר את התקשורת בינינו כך שכשאני אומרת משהו שמפריע לי התגובה שלו לא תהיה ישר התגוננות מכל סוג שהוא.
זה או שהוא נהיה חירש כלפי מה שיש לי להגיד כי כל מה שהוא שומע זה שהוא לא בסדר, או שהוא כאילו נחמד ואומר שהוא ישתדל שזה לא יקרה וכו, אבל זה באמת לא משתנה.

אני גם מרגישה שיש ביננו פער אדיר, שלי יותר אכפת ואני יותר מתאמצת ואולי קצת יותר מונעת מהרצון לרצות או לא להרגיש אשמה.
או שיש לי יותר כבוד לדברים שלו, לצרכים שלו, והוא יותר איזי גואינג, זורם באופן טבעי ולא יותר מידי מתאמץ לחשוב לכאן או לכאן מהבחינות האלו.

תודה על תשומת לבכם!
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני אתחיל מהגירסה הקצרה של התשובה, למען אלו שלא אוהבים חפירות:

את לא יכולה לשנות אותו, כי אף בן או בת זוג לא יכול לשנות את בן או בת זוגו. פשוט מאוד.

מה שאת כן יכולה לעשות, זה לסדר לעצמך את המרחב איך שנח לך. למשל, אם הוא מבלגן, את רשאית לסדר. לא חלילה חייבת - אבל רשאית. לא פייר? אכן. אבל זה המצב. אני בטוח שיש כמה דברים לא פיירים גם בכיוון ההפוך. למשל, הוא היה רוצה אישה לא חופרת, ולמרות זאת, יש לו אישה חופרת (אל תיעלבי - אני חושב שחפרנים הם לא פחות מקסימים משתקנים) או אם את צריכה ארון גדול יותר - תגדילי. או קחי ממנו מדף. כמובן, לפני שאת עושה צעד כזה, דברי איתו. תראי האם הוא מסכים או לא. לפחות מחצי מהמקרים, הוא יסכים, ואף ירגיש הקלה שאת פותרת בעייה במקום לבקש ממנו להשתנות

---------------------

ועכשיו החלק השני, הגירסה לחפרנים שבינינו: (גם אני אחד מהם):

אז ככה:

אני חושב שאת מחברת פה שני סיפורים, שכנראה מחוברים בראש שלך, אבל לא בהכרח מחוברים במציאות.

הסיפור הראשון הוא ההצטמצמות שלך במעבר לדירה שלו. והסיפור השני הוא היותו חסר תקנה [שהוא העיקר, להבנתי].

הסיפור הראשון הוא שעברת לדירה שלו, שזה הרבה פעמים הדבר המעשי והנכון (חוסך כסף ובלגנים), וזה בדרך כלל יוצר את הדינמיקה שאת מתארת. היו וודאי דרכים אחרות שבהן יכולת להתנהל בזמנו, ובהן, בראש ובראשונה, לאפשר לעצמך לקחת יותר מקום, פיזית וסמלית. יש בוודאי סיבות שבחרת כמו שבחרת, והן חלק נהדיאלוג הפנימי שלך. אלו דברים שאנשים הרבה פעמים מבקשים לברר (ואולי לשנות) בטיפול פרטני.

הסיפור השני הוא שאת לא מצליחה לגרום לו לשנות דברים שמפריעים לך, ואת מתוסכלת מזה. כמו שאת כותבת: הוא חסר תקנה.

אז המסר הראשון שלי אליך הוא: אין קשר בין שני הסיפורים!!! כמובן שבחיים הכל קשור בהכל, אבל במובן הזה גם החוויות שלך בגן הילדים קשורות לזה.

אז כשאני אומר שאין קשר, זה אומר (1) שהוא לא היה משתנה לכבודך, גם אם היית נכנסת לדירה וישר משתלטת עליה, מהסיבה הפשוטה שזה מי שהוא, ואנשים לא משתנים כי בני או בנות הזוג רוצים שהם ישתנו. (2) העוול כביכול שעשית לעצמך, בסיפור הראשון, לא נותן לך שום יתרון מוסרי כעת, לא מעניק לך זכות ל"פיצוי" או יחס מועדף.

עכשיו בואי נתמקד בעיקר, שלא קשר בכלל לדירה הקטנה, ולא קשור לחתולים.

למה זה כן קשור? קוראי הנאמנים כאן יודעים מה אני הולך להגיד: זה מאבק הכח הישן והטוב שמתאר הארוויל הנדריקס, התאורטיקן החביב עלי בנושא זוגיות.

בזוגיות (אומר הנדריקס) יש עד שלושה שלבים: בשלב הראשון מתאהבים, כי מזהים את הפוטנציאל של השני לרפא אותנו, להושיע אותנו, או אם את מעדיפה מלים קטנות יותר - הוא/היא פשוט נראים לנו האחד/ת המושלמ/ת.

בשלב השני אנחנו מגלים שאין דברים מושלמים, ואנחו עומדים מול כל החוסרים והקשיים שהשני מביא. השלב הזה נולד באכזבה גדולה, ומלווה בהרבה כעס, צער וייאוש. כמובן שזה לא אומר שאנחנו כל הזמן בצער, כאב וייאוש. אנחנו מתנדנדים בין זמנים טובים, בהם אנחנו מנסים לנהוג בצורה בוגרת, וגם השני כך, לבין מצבים של כשל של החלקים הבוגרים, שלהם קוראים: מריבה. או בשפה מקצועית: רגרסיה (לא משנה התאוריה, מה שכתבתי כאן הוא פשטני מאוד, אבל את מבינה את רוח הדברים)

בקיצור ולעניין, בשלב הזה אנחנו מנסים לשנות את השני בהתאם לצרכינו. וזה תמיד ולעולם לא מצליח. זה יוצר מאבק מתמיד, שבו כל צד משתמש בכלים ובטכניקות שהוא נוטה אליהם, ובמקביל מתבצר בעמדותיו. אחד מדבר הרבה, ואחד ושתק. אחד לוחץ ואחד מסתגר. הסגנון לא משנה. המאבק הוא תמיד דו צדדי.

ודרך אגב, הדברים שעליהן לריב הם לרוב לא בעיות העומק. בעיות העומק הן רגשיות, והרבה פעמים לא לגמרי מובנות או מודעות. במקום זה רבים על מה שקל לריב עליו, מה שנגיש לנו: קרש אסלה, בגדים מפוזרים, או תדירות הסקס.

זה לא אומר שבשלב הזה אין אהבה - יש ויש. האהבה עצמה, היא מה שדוחף אותנו לנסות לתקן את השני. אלמלא הייתה אהבה, בני הזוג היו מספיקים לריב, והולכים איש איש לדרכו.

אבל הדרך לצאת מזה איננה לשנות את בן הזוג. זה לא משנה אם תגידי לו פעם אחת יפה, או תחפרי 17 פעם. הוא לא ישתנה. כמו שגם את לא משתנה - במקומות שבהם את לא מעוניינת להשתנות.

הדרך לצאת מזה היא יצירה של תקשורת חדשה ואחרת, תקשורת שבה כל צד מתחיל להיות מודע לפצעים ולמגבלות של עצמו. כל אחד דורש את השינוי וההתפתחות לא מהשני, אלא מעצמו.

התליך כזה לרוב מתחיל בטיפול זוגי. זו דרך המלך, ואין לדעתי אף שלב שהוא מוקדם מדי לכך. גם זוג צעיר שחי יחד 3 שנים יכול להרוויח המון מטיפול זוגי. נשמע מוזר? אני יודע, אבל לא אכפת לי.

כשהולכים בדרך הזאת, יכולים להגיע לשלב השלישי של הנדריקס: זוגיות מודעת.

אציין שיש אנשים שמגיעים לזה גם בלי טיפול זוגי, פשוט דרך התפתחות אישית וזוגית שהם חווים כחלק מהחיים עצמם. אבל זה כמובן לוקח זמן.

זהו.
____________________________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

קולדון

New member
היי מריוס

קודם כל תודה על התשובה המורחבת.
אני מסכימה עם הדברים, וגם בגדול מודעת לזה. כשזה קורה ואני עצבנית ומתוסכלת קשה לי להתנהל לפי ההגיון הזה ואני רק מרגישה חוסר אונים.

בגדול אם הבנתי נכון, לשאלה שלי איך אפשר לתקשר את הדברים בלי שזה יגרר למריבה- התשובה היא בעצם אי אפשר כי עצם הרצון שלי לשנות אותו מוטעה מהיסוד, והדרך ההגיונית היא לנהל את כל מה שמפריע לי בבית בעצמי (או בעזרת דרכים אחרות שלא קשורות אליו), בלי לצפות ממנו להשתנות.

גם כתבת שאין דרך לגרום לאף אחד להשתנות אם הוא לא רוצה בכך.
האם אין דרך לגרום למשהו לרצות בכך? רצון זה דבר שמתעורר ככה סתם בתוך הבנאדם בלי קשר לתזמון של הצורך של הצד השני בכך?
להפסד ורווח אין חלק בכל זה?
נניח אני רוצה לשון עד מאוחר, אבל מצד שני אני רוצה להגיע לעבודה בזמן, ויש לי יותר מה להפסיד מלא להגיע לעבודה אז אבחר ברצון הפחות מיידי שלי ואשתנה כתוצאה מכך לפחות ברמת ההתנהלות, כי יותר יבאס אותי להגיע לעבודה ושיצעקו עלי, יתאכזבו ממני או יפטרו אותי וכל זה.
אני מנסה להבין אם הוא ככ מתעצבן מזה שאני חופרת לו, איך זה לא גורם לו לרצות ברמה הכי פרקטית להפטר מזה? אם הוא רוצה שהוא גורם לי להרגיש ככה, איך לא מתעוררת אצלו האמפטיה כלפי המצוקה שלי?
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
רגע רגע, זה הרבה שאלות....

בואי נראה אחת אחת:

"איך אפשר לתקשר את הדברים בלי שזה יגרר למריבה" - אין שום בעייה לתקשר בלי לגרור למריבה. הבעייה היא שהעובדה שתיקשרת, והוא הבין, לא גורמת לו להסכים לבקשתך... כלומר יש פה טעות נפוצה, שאם רק נתקשר נכון דברים, אנשים ישתכנעו. אבל זה כמובן לא עובד ככה. למשל, אני יכול לתקשר למדינה שני רוצה פטור ממס. המדינה מבינה היטב את התקשורת שלי. ועדיין מסרבת לתת לי פטור...

"גם כתבת שאין דרך לגרום לאף אחד להשתנות אם הוא לא רוצה בכך." - אוקיי, אמרתי את זה, אבל לא דייקתי. יש דרך סודית. אבל היא ארוכה וקשה. הדרך הסודית היא לשנות את עצמנו, בצורה מאוד כנה. כשיש קשר הדוק בין שני אנשים, ואחד מהם משתנה, השני מגיב. זה מין קסם. הבעייה היא שבקסם הזה אי אפשר לרמות ולעשות מניפולציה. את יכולה לשנות בעצמך רק את מה שאת באמת מוכנה לשנות. ורק אם זו לא מניפולציה כדי לשנות אותו. בקיצור, הרעיון הזה הוא מאוד מורכב ועדין, וקשה להסביר אותו בכמה מלים. אבל חשוב לציין שהוא קיים (זה שייך לנושא הגדול של התפתחות אישית).

"האם אין דרך לגרום למשהו לרצות בכך?" אכן כן. אמרתי, וזה נכון לרוב. אבל גם כאן עובד הקסם הקודם. אם את עושה שינוי כנה בעצמך, יתכן וזה יעיר רצון לשינוי כלשהו אצלו. אבל שוב: מדגיש מאוד מאוד: זה לא כלי למניפולציה של השני. הוא עובד רק כשכנים ונקיים ברצון האישי שלנו לגדול.

"רצון זה דבר שמתעורר ככה סתם בתוך הבנאדם בלי קשר לתזמון של הצורך של הצד השני בכך?" אלף, הוא לא מתעורר ככה סתם. כל אדם נמצא בתהליך, ובתהליך הזה מופיעים רצונות אט אט, בתחילה מהלא מודע, אחר כך חלקם עולה למודע. אנשים תמיד משתנים. אבל לרוב הקצב הוא אטי. זה כמו להביט בדשא צומח. יש רגעים שאנשים מזנקים קדימה. אבל אי אפשר ליצור רגעים אלו בכח. בטח שלא על ידי מישהו מחוץ לאדם עצמו. גם אם זה בן או בת זוג.

"להפסד ורווח אין חלק בכל זה?" כמובן שכן, אבל החשבון שלו לגבי מה זה רווח או הפסד שונה משלך. זה נקרא סובייקטיביות.

"אני מנסה להבין אם הוא ככ מתעצבן מזה שאני חופרת לו, איך זה לא גורם לו לרצות ברמה הכי פרקטית להפטר מזה?" אני מניח שהוא אוהב אותך... וגם שאת לא כל כך נוראית ;)

"איך לא מתעוררת אצלו האמפטיה כלפי המצוקה שלי?" אני מניח שהיא כן מתעוררת. אבל הפואנטה במאבק כח זוגי היא שכשאנחנו שקועים במאבק, אנחנו עסוקים בפצע של עצמנו, ולא רואים או לא פנויים להתייחס לכאב של האחר. כשמריבה נפסקת, אנחנו כן שוב אמפתיים. זה מה שמחזיק אותנו יחד. אבל אמפתיה היא לא הכלי שיגרום לאף צד להכנע במאבק...

לסיכום:

לא, אין קסם שיאפשר לך לשנות אותו רק כי את רוצה.
הוא ישתנה כשהוא יחליט, מטעמיו שלו, להשתנות. ואין הבטחה שזה יהיה דווקא בכיוון שאת רוצה.
ועדיין, קירבה, אמפתיה, אהבה - מאפשרים תקשורת מקרבת, ומאפשרים לשינויים עדינים להתרחש על פני רצף הזמן.
אבל בגדול, בזוגיות כדאי ללכת על העיקרון של Wysiwyg
ראשי תיבות באנגלית שפירושן: What you see is what you get
או בעברית: לקבל את האחר כמו שהוא.
ולעבוד בעדינות על התקרבות, על מציאת דרכים משותפות.
כשמוותרים על הכוחנות של השינוי, וגם על המניפולציה של שינוי בתחכום, יש עדיין אפשרות שרוך וסבלנות ישיגו תוצאות כלשהן. הגם שחלקיות.
אבל זה באמת דורש לוותר על כוחנות. וזה לא קל, בשלב מאבקי הכח. כי לכל צד יש התסכולים שלו.
אבל זה אפשרי.
וזה שווה כשלעצמו.
____________________________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
תיקון קטן.

שאלת: אני מנסה להבין אם הוא ככ מתעצבן מזה שאני חופרת לו, איך זה לא גורם לו לרצות ברמה הכי פרקטית להפטר מזה?"

לא הבנתי נכון את השאלה. את בעצם שואלת למה הוא לא נותן לך מה שאת רוצה, פשוטמכדי להיפטר מהניג'וס. הבנתי נכון עכשיו?

אם כן, תשובתי היא: כי הוא יודע ומרגיש שזה עניין עקרוני, וגם לו יש עקרונות (אפילו שלך זה אולי נשמע טפשי), ואולי הוא וחושש שאם יתן אצבע תקחי את כל היד, וחוץ מזה, ככה זה במאבק. לא מוותרים.
____________________________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 

קולדון

New member
תיקון קטן.

שאלת: אני מנסה להבין אם הוא ככ מתעצבן מזה שאני חופרת לו, איך זה לא גורם לו לרצות ברמה הכי פרקטית להפטר מזה?"

לא הבנתי נכון את השאלה. את בעצם שואלת למה הוא לא נותן לך מה שאת רוצה, פשוטמכדי להיפטר מהניג'וס. הבנתי נכון עכשיו?

אם כן, תשובתי היא: כי הוא יודע ומרגיש שזה עניין עקרוני, וגם לו יש עקרונות (אפילו שלך זה אולי נשמע טפשי), ואולי הוא וחושש שאם יתן אצבע תקחי את כל היד, וחוץ מזה, ככה זה במאבק. לא מוותרים____________________________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
תודה:)) הרבה דברים לחשוב עליהם:))
 
התחילי מלתקן ולסדר מעט דברים בבית בעצמך, והגיעי בהדרגה לעודד אותו להצטרף ולעשות מאמץ משותף ליצור איכות ונוחות בבית. חתול חיה חמודה, טוב לגדל חיית מחמד שנותנת אהבה. טפלו היטב בחתולים ואל תזניחו אותם.
 
למעלה