אשמח לעזרתכם אחרי שיחה עם גננת

אשמח לעזרתכם אחרי שיחה עם גננת

כמו שרשמתי כאן בעבר, הבן שלי מספר מדי פעם שאחד הילדים בגן מציק לו. לפני שבוע חזר עם שריטות. דיברתי עם הגננת, ישר אמרה שהבן שלי התחיל. וזאת אשמתו, כי הוא רוצה לשחק עם הילד הזה והילד לא רוצה ותמיד זה נגמר בבלגן. עד עכשיו זה הגיוני כי הבן שלי באמת די עקשן ודעתן. איפה הבעיה?
היא דרשה שאומר לו להתרחק מהילד הזה ולשחק עם ילדים אחרים. כשניסיתי לומר שכמובן שאגיד לו, אבל הוא עדיין קטן ולא בטוח שמסוגל להבין ולהתרחק וכד', היא ממש לעגה לי. היא הזכירה לי שבתחילת השנה קראתי לו "תינוק" - אגב, באותן הנסיבות: היה לו קשה בהתחלה ורצה ללכת לגן של אחיו הגדול. ושוב דרשה שאדבר איתו כדי שלא ייגש אליו.
לטענתה, אני אשמה בהתנהגות שלו כי אני רואה בו תינוק. אני לא מסכימה איתה - הוא באמת הבן הקטן שלי, אבל לדעתי אני כן מתייחסת אליו בהתאם לגילו.
ועכשיו השאלות:
1. האם היא צודקת? סביר שילד בן 3 יבין דברים כאלה? ושהיחס שלי מפריע לו להתבגר?
2. הוא צפוי בשנה הבאה להישאר באותו הגן. אחיו היה בו והייתי מאד מרוצה. ובכלל, הגננת נחשבת לאחת הטובות בישוב. וגם אין לי שום פתרון אחר. מצד שני, הגיוני להשאיר אותו בגן הזה?
 

michal@gal

Active member
מנהל
אם לא תנסי לא תדעי

דברי איתו ותראי אם יש שינוי לטובה.
 
בזמנו דיברתי איתו

הרגשתי שלא הבין / הסכים. המצב השתפר מעצמו כי התרגל לגן.
השאלה היא האם יש מצב שאני מעכבת אותו? כי לי זה נשמע הזוי.
 
אם הוא מסוגל לספר שמישהו מציק לו,

אז הוא מסוגל להבין "אז אל תשחק איתו".

לא נשמע שזה גן אידיאלי עבורו. אבל אני לא יודעת מה האפשרויות שלכם. זה גן שכבר יש לו בו תדמית של ילד מפונק ואלים שעושה מה שהוא רוצה כי אמא שלו מתייחסת אליו כאל תינוק.
 
'אשמה בהתנהגות' נשמעת האשמה קשה, אבל ברור

שהיחס שלך לילדים משפיע על עיצוב האופי שלהם. וברור שאת אמא שונה לכל ילד, חושפת אליו צדדים קצת שונים שלך כאדם ומעניקה לו תשומת לב מסוג אחר מאשר לאחיו. זה הדבר הכי טבעי בעולם.
אם *את* מרגישה צורך לשנות את ההתנהגות שלך ביחס אליו - זה כבר בינך ובינך, בטח לא כי לגננת נדמה שהיא יודעת משהו שאת לא. את האמא שלו.

מבחינתי אחותי היא אמא מאד צמודה, הרבה הרבה יותר ממני, וגם יש לך ילד אחד (בן 5) ולי כמה ילדים. אני לא הייתי יכולה (ורוצה) להיות אמא כמוה, וגם ההפך נכון. אולי סגנון האמהות של הגננת שונה משלך וזה מפריע לה ולכן היא מעירה לך.

לגבי לדבר עם ילדים - אני מאמינה שילדים מבינים אותנו, ושכדאי לדבר איתם בכל גיל. גם כשהייתי נפרדת מהבת שלי בגן (בצרחות) כשהיתה בת 15 חודש, הייתי מסבירה לה שאמא הולכת ואמא תמיד חוזרת.

לגבי הגן - נשמע שהוא יישאר בגן הזה בכל מקרה, אז כן - הגיוני להשאיר אותו בגן הזה.
 

Noa Eisenschtat

New member
וואו מצב מורכב...

אנחנו מעצבים את הילדים, זה ברור. זה מצב נתון שכל ילד מתנהג בהתאם לאיך שגדל. עם זאת ילדים שובבים ולא יודעים בגיל כזה לקרוא מפה סוציאלית. חשוב להסביר לו את המצב אבל לקחת את זה לנקודה של "את אחראית לשנות את ההתנהגות שלו" זה מוגזם. גיל 3 הוא גיל מוקדם מדי להבין דבר כזה.
בעיני זו אחריות של הגננת בדיוק כמו שלך - להיות רגישה למתרחש ובמידת הצורך לשנות את הסיטואציה. לא הייתי נכנסת ראש בראש עם הגננת וכמובן הייתי נשארת בגן. נראה כי זה מצב שיחלוף. קונפליקטים בין ילדים זה דבר טבעי, חשוב במידה מסוימת לחשוף אותם לזה.

נועה איזנשטט
 

אמאלה114

New member
בלי קשר לגגנת -

הילד שלך חוטף מכות ברמה זו או אחרת מילד אחר,
הכי הגיוני להגיד לבן שלך להתרחק ממנו .
אם זה יעבוד או לא זה משהו אחר ,אבל אין לך מה להפסיד .
 
כמובן שדיברתי

גם בלי להאמין שזה יעזור. אבל רק ליתר הביטחון, אולי כן יעזור אפילו חלקית.
 
למעלה