אשמח לעזרתכם אחרי שיחה עם גננת
כמו שרשמתי כאן בעבר, הבן שלי מספר מדי פעם שאחד הילדים בגן מציק לו. לפני שבוע חזר עם שריטות. דיברתי עם הגננת, ישר אמרה שהבן שלי התחיל. וזאת אשמתו, כי הוא רוצה לשחק עם הילד הזה והילד לא רוצה ותמיד זה נגמר בבלגן. עד עכשיו זה הגיוני כי הבן שלי באמת די עקשן ודעתן. איפה הבעיה?
היא דרשה שאומר לו להתרחק מהילד הזה ולשחק עם ילדים אחרים. כשניסיתי לומר שכמובן שאגיד לו, אבל הוא עדיין קטן ולא בטוח שמסוגל להבין ולהתרחק וכד', היא ממש לעגה לי. היא הזכירה לי שבתחילת השנה קראתי לו "תינוק" - אגב, באותן הנסיבות: היה לו קשה בהתחלה ורצה ללכת לגן של אחיו הגדול. ושוב דרשה שאדבר איתו כדי שלא ייגש אליו.
לטענתה, אני אשמה בהתנהגות שלו כי אני רואה בו תינוק. אני לא מסכימה איתה - הוא באמת הבן הקטן שלי, אבל לדעתי אני כן מתייחסת אליו בהתאם לגילו.
ועכשיו השאלות:
1. האם היא צודקת? סביר שילד בן 3 יבין דברים כאלה? ושהיחס שלי מפריע לו להתבגר?
2. הוא צפוי בשנה הבאה להישאר באותו הגן. אחיו היה בו והייתי מאד מרוצה. ובכלל, הגננת נחשבת לאחת הטובות בישוב. וגם אין לי שום פתרון אחר. מצד שני, הגיוני להשאיר אותו בגן הזה?
כמו שרשמתי כאן בעבר, הבן שלי מספר מדי פעם שאחד הילדים בגן מציק לו. לפני שבוע חזר עם שריטות. דיברתי עם הגננת, ישר אמרה שהבן שלי התחיל. וזאת אשמתו, כי הוא רוצה לשחק עם הילד הזה והילד לא רוצה ותמיד זה נגמר בבלגן. עד עכשיו זה הגיוני כי הבן שלי באמת די עקשן ודעתן. איפה הבעיה?
היא דרשה שאומר לו להתרחק מהילד הזה ולשחק עם ילדים אחרים. כשניסיתי לומר שכמובן שאגיד לו, אבל הוא עדיין קטן ולא בטוח שמסוגל להבין ולהתרחק וכד', היא ממש לעגה לי. היא הזכירה לי שבתחילת השנה קראתי לו "תינוק" - אגב, באותן הנסיבות: היה לו קשה בהתחלה ורצה ללכת לגן של אחיו הגדול. ושוב דרשה שאדבר איתו כדי שלא ייגש אליו.
לטענתה, אני אשמה בהתנהגות שלו כי אני רואה בו תינוק. אני לא מסכימה איתה - הוא באמת הבן הקטן שלי, אבל לדעתי אני כן מתייחסת אליו בהתאם לגילו.
ועכשיו השאלות:
1. האם היא צודקת? סביר שילד בן 3 יבין דברים כאלה? ושהיחס שלי מפריע לו להתבגר?
2. הוא צפוי בשנה הבאה להישאר באותו הגן. אחיו היה בו והייתי מאד מרוצה. ובכלל, הגננת נחשבת לאחת הטובות בישוב. וגם אין לי שום פתרון אחר. מצד שני, הגיוני להשאיר אותו בגן הזה?