שלום,
להלן התייחסותי :
1. לא היה שום לעג בשום מסגרת. לא הייתי בישראל בגן או בבית ספר אבל צבא, בחדר כושר או באוניברסיטה לא היתה שום בעיה. אני לא יחיד או מיוחד. אף אחד לא הסתכל אליי. הנושא לא עניין את אף אחד. פעם אחת כאשר מישהי שאלה אותי על הנושא היה ממש לא מזמן בעבודה -עניתי וזהו.
2. אבי אכן היה נימול, כנראה מסיבה רפואית. לא שאלתי כי הוא כבר מזמן לא בחיים. אף פעם לא חשבתי שאיבר המין שלי צריך להיות דומה לשלו. זה נשמע מוזר...הרי אנחנו גם לא זהים באף איבר אחר - לא בצבע עניים ולא בצבע צורת הפנים - אז למה לפין צריכה להיות התייחסות אחרת, למה שנעשה מזה משהו מיוחד....
3. לא עלה ולא ענין. גדלתי בסביבה של לא נימולים במדינה מוסלימית חילונית שבה הרוב נימול כמובן, זה חלק מהתרבות. אבל אני לא ההרגשתי חלק מהתרבות הזאת. בכלל נושא של כל מיני אלמטניים דתיחם שמלווא באיזה אמונה קולקטיבית שמשפיע גם התנהגות הפרט נראה לי מוזר, לא מתחבר לזה.
4. אני בן אדם רגיל לחלוטין והיו לי אולי חששות מסויימות בגיל מאוד צעיר, אבל זה היה במינון מאוד נמוך ונעלם עם הגיל. האמת שלאנשים יש דאגות מישלהם ומה אתה עושה לא מעניין אותם במיוחד. באמת פשוט אין על מה לחשוש במיוחד עם את סגורה על מה שחשוב לך. יש המון לא נימולים בארץ , בעיקר עולים חדשים, ויש המון צברים שבאמת עושים את זה בגלל חשש חברתי מדומיין לחלוטין.
5. אישתי ואני גם כן מצפים לבן ולא נעשה בו שום ניתוח לא הכרחי, זה סיכום בינינו נכון לעכשיו.
משהו נוסף - אני לא מבין למה החברה הישראלית כ"כ מפותחת ומתקדמת בהרבה מאוד רבדים לפעמית מתחברת לאמונות ופרקטיקות דתיות מוזרות (מוזרות בעיניי, אני לא רוצה לפגוע באף אחד). זה לא ברור לי. אבל אני בא מתרבות אחרת, כנראה שלא אבין לעולם.