אשמח לעצה
בס"ד
שלום אנשים יקרים,
אני לא מבקש הרבה. באמת שלא. רק שתהיה בי שמחה בחיים האלה.
אני מרגיש שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום. אתם יודעים מה, אני אפילו לא רוצה לפרט על זה.
לא כי אני לא יכול, לא כי כבר בכיתי על זה כ"כ הרבה לעצמי ולאנשים אחרים שכבר כמעט והרמתי ידיים.
לא. אני רוצה להתמקד. רוצה להפסיק לבכות ולהתחיל לחייך, והפעם באמת.
ככל שאני מבחין בזה יותר, אני מבין שאחד הדברים שהכי עוצרים אותי בחיים זו הבדידות.
אני מרגיש כ"כ לבד. כ"כ עם עצמי. אני לא יודע בדיוק למה ואיך זה קורה, אבל מאז שאני קטן אני לא מצליח להסתדר בחברה.
אולי זה החוסר בבטחון עצמי, אולי זה בגלל שאני לא מספיק מעריך את עצמי (והלוואי והייתי יודע איך לעשות את זה!).
באמת שאני לא יודע למה.
אבל בגלל זה אני לא מצליח להחזיק עבודה לתקופה ארוכה ואני מוצא את עצמי כבר שלושה חודשים בבית,
בגלל זה לכל מקום שאני הולך אני נעלם בין אנשים וכל מה שאני רוצה זה לברוח,
ובגלל זה אני סגור כל היום בבית בלי חברים, כי אין לי עם מי לצאת,
ובגלל זה גם אין לי כתף לבכות עליה כשצריך, או מישהו שישמח איתי על איך שסוף סוף אחרי הרבה זמן אני מתקדם באפיה.
משפחה זה דבר גדול, אבל משפחה זה לא חברים...
עושה לי רע הבדידות הזאת. יותר מדי. אפילו מפסיכולוגים כבר התייאשתי.
מה אני יכול לעשות כדי להתגבר עליה?
זו לא תקופה חד פעמית, זה כבר 24 שנים!
פורים שמח
בס"ד
שלום אנשים יקרים,
אני לא מבקש הרבה. באמת שלא. רק שתהיה בי שמחה בחיים האלה.
אני מרגיש שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום. אתם יודעים מה, אני אפילו לא רוצה לפרט על זה.
לא כי אני לא יכול, לא כי כבר בכיתי על זה כ"כ הרבה לעצמי ולאנשים אחרים שכבר כמעט והרמתי ידיים.
לא. אני רוצה להתמקד. רוצה להפסיק לבכות ולהתחיל לחייך, והפעם באמת.
ככל שאני מבחין בזה יותר, אני מבין שאחד הדברים שהכי עוצרים אותי בחיים זו הבדידות.
אני מרגיש כ"כ לבד. כ"כ עם עצמי. אני לא יודע בדיוק למה ואיך זה קורה, אבל מאז שאני קטן אני לא מצליח להסתדר בחברה.
אולי זה החוסר בבטחון עצמי, אולי זה בגלל שאני לא מספיק מעריך את עצמי (והלוואי והייתי יודע איך לעשות את זה!).
באמת שאני לא יודע למה.
אבל בגלל זה אני לא מצליח להחזיק עבודה לתקופה ארוכה ואני מוצא את עצמי כבר שלושה חודשים בבית,
בגלל זה לכל מקום שאני הולך אני נעלם בין אנשים וכל מה שאני רוצה זה לברוח,
ובגלל זה אני סגור כל היום בבית בלי חברים, כי אין לי עם מי לצאת,
ובגלל זה גם אין לי כתף לבכות עליה כשצריך, או מישהו שישמח איתי על איך שסוף סוף אחרי הרבה זמן אני מתקדם באפיה.
משפחה זה דבר גדול, אבל משפחה זה לא חברים...
עושה לי רע הבדידות הזאת. יותר מדי. אפילו מפסיכולוגים כבר התייאשתי.
מה אני יכול לעשות כדי להתגבר עליה?
זו לא תקופה חד פעמית, זה כבר 24 שנים!
פורים שמח
