אשמח לשמוע את דעתכם, אני מבועסת...
עלי לא רוצה ילדים בטווח הנראה לעין.... הוא בן 28 אני בת 29... נשואים חצי שנה.. אבל ביחד כבר 4-5 שנים...הקשר ביננו מצויין ויש אהבה גדולה אבל..... ממש לפני שהתחתנו היה רגע של משבר שחששתי שהוא לא בענין של ילדים ואמרתי לו גם שזה מפחיד אותי, כי עבורי זה מאוד חשוב. הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג ושגם אם הוא אמר שעכשיו הוא לא מוכן מאוד יכול להיות שאפילו לפני פחות משנה הוא פתאום כן יהיה מוכן.. והרגיע אותי.. מאז השיחה הזו כמובן עברה שנה אבל זה רק היה ביטוי לא תופסת אותו במילה.. העניין הוא אחר... שהנושא עצמו נושא שקשה לדבר עליו... מפריע לו יותר לא שהוא לא רוצה עכשיו , אלא שמאוד קשה לו בכלל לדבר או לחשוב על זה..... ועכשיו אני מוטרדת יותר כי הוא רוצה גם להמשיך לתואר נוסף שנה הבאה, אני מאוד תומכת בזה ושוקלת אף לעשות בעצמי אבל לא רוצה שזה יהיה במקום.. אבל אני מכירה אותו והוא לא יוכל לעשות את הדברים במקביל...ההבדל ביננו שהסדרי עדיפויות שלי שונים... לי יותר חשובה משפחה, מאשר דברים אחרים ואצלו זה ההיפך... לפני כמה ימים שאמרתי כדרך אגב על משהו שנגיד עוד שנתיים יהיה לנו ילד ויעשה כך וכך.. ראיתי שהוא עם מבט מוטרד... אני מצד אחד לא רוצה ללחוץ עליו וגם לא רוצה להביא ילדים כשהוא לא בשל לזה.... מצד שני זה קצת מעציב אותי שהוא לא משתוקק לזה כמוני וגם לא מבינה את הסיבה לזה שהוא "נפשית לא מוכן לזה כרגע" כמו שהוא אומר. אז אמרתי לו שאני לא מתכוונת לעכשיו אני מתכוונת נאמר לזה שעוד שנה ננסה.. אז הוא אומר.. לא יודע לא יכול לחשוב על זה.. זאז כמו שאמרתי לא רוצה ללחוץ אבל בכל זאת לא יכולה לעצור את השעון אני בת 29, הייתי מאוד רוצה שתהיה לי האופציה ל 3 בעתיד.. והיות ואני אשה עם קריירה אני צריכה לחשוב גם על עצמי ואינני רוצה אח"כ בגלל שמאוחר להכנס כל שנה שנתיים להריון... אוףףף למה זה לא יכול לזרום בקלות? למה אי אפשר אפילו לדבר על זה? מתסכל... האם יתכן שחוץ מהבשלות? זה קשור לאהבה שלו אלי? כי לפעמים כשאנחנו צוחקים אני מסתכלת עליו וחושבת שממש טוב לי איתו ואיך בא לי ממנו ילד.. גברים פשוט רואים את זה אחרת? אשמח להארות / הערות....
עלי לא רוצה ילדים בטווח הנראה לעין.... הוא בן 28 אני בת 29... נשואים חצי שנה.. אבל ביחד כבר 4-5 שנים...הקשר ביננו מצויין ויש אהבה גדולה אבל..... ממש לפני שהתחתנו היה רגע של משבר שחששתי שהוא לא בענין של ילדים ואמרתי לו גם שזה מפחיד אותי, כי עבורי זה מאוד חשוב. הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג ושגם אם הוא אמר שעכשיו הוא לא מוכן מאוד יכול להיות שאפילו לפני פחות משנה הוא פתאום כן יהיה מוכן.. והרגיע אותי.. מאז השיחה הזו כמובן עברה שנה אבל זה רק היה ביטוי לא תופסת אותו במילה.. העניין הוא אחר... שהנושא עצמו נושא שקשה לדבר עליו... מפריע לו יותר לא שהוא לא רוצה עכשיו , אלא שמאוד קשה לו בכלל לדבר או לחשוב על זה..... ועכשיו אני מוטרדת יותר כי הוא רוצה גם להמשיך לתואר נוסף שנה הבאה, אני מאוד תומכת בזה ושוקלת אף לעשות בעצמי אבל לא רוצה שזה יהיה במקום.. אבל אני מכירה אותו והוא לא יוכל לעשות את הדברים במקביל...ההבדל ביננו שהסדרי עדיפויות שלי שונים... לי יותר חשובה משפחה, מאשר דברים אחרים ואצלו זה ההיפך... לפני כמה ימים שאמרתי כדרך אגב על משהו שנגיד עוד שנתיים יהיה לנו ילד ויעשה כך וכך.. ראיתי שהוא עם מבט מוטרד... אני מצד אחד לא רוצה ללחוץ עליו וגם לא רוצה להביא ילדים כשהוא לא בשל לזה.... מצד שני זה קצת מעציב אותי שהוא לא משתוקק לזה כמוני וגם לא מבינה את הסיבה לזה שהוא "נפשית לא מוכן לזה כרגע" כמו שהוא אומר. אז אמרתי לו שאני לא מתכוונת לעכשיו אני מתכוונת נאמר לזה שעוד שנה ננסה.. אז הוא אומר.. לא יודע לא יכול לחשוב על זה.. זאז כמו שאמרתי לא רוצה ללחוץ אבל בכל זאת לא יכולה לעצור את השעון אני בת 29, הייתי מאוד רוצה שתהיה לי האופציה ל 3 בעתיד.. והיות ואני אשה עם קריירה אני צריכה לחשוב גם על עצמי ואינני רוצה אח"כ בגלל שמאוחר להכנס כל שנה שנתיים להריון... אוףףף למה זה לא יכול לזרום בקלות? למה אי אפשר אפילו לדבר על זה? מתסכל... האם יתכן שחוץ מהבשלות? זה קשור לאהבה שלו אלי? כי לפעמים כשאנחנו צוחקים אני מסתכלת עליו וחושבת שממש טוב לי איתו ואיך בא לי ממנו ילד.. גברים פשוט רואים את זה אחרת? אשמח להארות / הערות....