אשמח לשמוע מניסיונכם

[חדשהפה3]

אשמח לשמוע מניסיונכם

שלום,

אני ובעלי שוקלים לעזוב את הארץ וכרגע המדינה הזוכה היא קנדה.
הבנתי שכולם כאן עזבו את ישראל חיו בחו"ל וחזרו.
אשמח אם תשתפו למה אתם חוזרים? כי כרגע חוץ מגעגועים למשפחה אני לא רואה סיבה שבגללה ארצה לחזור לארץ....

 

[שופשופון]

שלום

הפורום מעורב ממשפחות שהיו בחו"ל וחזרו, וממשפחות שגרות בחו"ל וחושבות לחזור לארץ.

אני חושבת שנכון לעכשיו יהיה לנו קשה מאד לשכנע אותך מה טוב בארץ, או למה אנחנו חוזרים. אם את בראש של לעזוב את הארץ אז לכי על זה. תעזבו, תעברו, תחיו בחו"ל ומי יודע אולי בעוד כמה שנים תביני למה חזרנו או שלא תביני ותחיי בשלום ובנחת בקנדה.

כל יום אני נתקלת פה באנשים ששואלים למה חזרנו. ואין על זה תשובה חד משמעית. חזרנו כי הרגשנו שנכון לעכשיו ישראל זה המקום הנכון לנו לחיות, אולי בעתיד זה ישתנה ואולי לא.
אם נכון לעכשיו לא טוב לך כאן ויש לך אפשרות לשנות את המצב אז מה זה משנה מה נכון לנו?
אני מקווה שתמצאי את האושר שאת מחפשת ולא משנה באיזה מדינה זה יהיה.

 

[ronitvas]

 

[Rtitan]

נקודה רגישה מאד...

חזרתי לישראל פשוט מאחר והייתי גרוש וילדי חיים בארץ...
בדיעבד, שנה ו-8 חודשים אחרי?... הייתי נשאר שם, היום המצב תודה לאל טוב - אבל לו ידעתי מה יהיה בדרך, הייתי נשאר בחו"ל בלי שום ספק.

 

[may77]

זה מאוד אישי ותלוי מה מחפשים

ממרום שנה בישראל אחרי 5 שנים בארה"ב אני יכולה לומר שאם לא היה לי חשוב כ"כ לחיות ליד המשפחה, לא הייתה לי כל בעיה לחזור לחיות שם.

מצד שני, אין בי חרטה על החזרה ארצה כיוון שבאמת הקירבה למשפחות עושה לנו טוב. עם כל הנוחות והטוב שהיתה שם, זה היה חסר מאוד.

אמנם אנחנו נסענו למטרות לימודים וכך גם רוב חברינו בארה"ב, אז ברור שרובינו שבנו ארצה. עם זאת, אני יכולה לומר שאלו שלא חזרו הם אלו שפחות קשורים למשפחותיהם מלכתחילה.

בהצלחה

 

[Mama Maya]

אני חושבת לחזור רק בגלל המשפחה

אני גרושה, אין לי כאן משפחה, אני לא מכירה את האחיינים שלי שגדלים בארץ והם לא אותי, כשהבת שלי עם המשפחה היא מאושרת ופורחת.
זו הסיבה היחידה. מבחינה כלכלית אני מתה מפחד. ממש כך. נראה מה יהיה.

 

[בקר12]

אין מקום מושלם

כשתגיעי (אולי) לקנדה תביני דברים שהיו לך מובנים מאלייך בארץ
רוצה דוגמאות? אפילו שעות האור המעטות בחורף/סתיו עלולים להתגלות כסיבה לדיכאון
הדבר העקרי (לדעתי) הוא ילדים. הם (אולי) יהיו קנדים אבל אתם לא.

 

[רום קינמון]

אוי , נכון

שכחתי את שעות האור המדכאות.....עד 23 אור.
איכס.

 

[בקר12]

בקייץ אולי אבל ביננו

את השמש (שהיא מקור האור) גם ככה לא רואים.

 

[רום קינמון]

תעשה לי טובה

זה קיץ???

 

[בקר12]

משתתף בצערך כי מזג אויא ואוכל זה לא הצדדים

החזקים באיים הבריטים.

 

[שמרית1979]

היי

"כי כרגע חוץ מגעגועים למשפחה אני לא רואה סיבה שבגללה ארצה לחזור לארץ."... אומנם זה אינדיבידואלי אבל עד שלא עוזבים לא מבינים עד כמה הגעגוע קשה, יש לי שתי בנות קטנות אני בסך הכל שנה בגרמניה, אבל זו היתה שנה אחת הקשות שלי, במיוחד שבמקום שהגענו אליו אין קהילה ישראלית תומכת....

 

[רום קינמון]

עונה לך מהמקום שלי

עברנו לאנגליה לפני כשנה וחצי.
לשנינו אזרחויות אירופאיות ושנינו עבדנו בעבודות מסודרות.
בעלי עבד בהיי טק ואני עבדתי כמורה ( הסבת אקדמאים).
יש לנו דירה בבעלותינו, יש לנו שני ילדים, והיה לנו רכב.
ובכל זאת, הרגשנו שנמאס לנו מהגסות הישראלית, מהתרבות הישראלית, מהאלימות הגואה, מרשויות מושחתות, ממשלות מושחתות, מהלחץ הבלתי נגמר הזה...
בעלי קיבל הצעת עבודה וקפצנו על זה.
על פניו המשכורת שלו לא שונה בהרבה מהמשכורת הישראלית אבל הוא עובד כל יום הרבה פחות ממה שהוא עבד בארץ, יש לנו שני ימי חופש והרבה ימים לבלות.
אנחנו נהנים מתרבות חדשה, הילדים דו לשוניים והאנגלית נחשבת כשפת אם שניה, ויש עוד יתרונות.
ובכל זאת אני מתגעגעת קשות לארץ. למה?
כי פה אני הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש.
הגעתי לפה בגיל 30.5 ו"כאילו" לא עשיתי כלום בחיי:
שוב שכירות - המטבח שלנו היה דוחה ולקח לי שנה וחצי של מריבות כדי שיעשו מטבח חדש או יטפלו במה שהיה לקוי (היה עובש ופטריות מתחת לתנור בגלל עירבוב של אוכל ומים ממכונת הכביסה וזה התפשט לכיוון המטבח, האריחים היו נופלים ונשברים, היו חלזונות בכל מקום).
אין לי חברות- לקח לי המון המון המון זמן להכיר חברים חדשים והם עדיין לא ברמה של חברים. יש לנו רק זוג ישראלים אחד שאנחנו אוכלים איתם כל יום שישי ארוחת ערב והילדים באותם גילאים. לא הצלחנו להתחבר להרבה ישראלים פה מכל מיני סיבות. החברות הבריטיות שלי או החברות הזרות שלי נחמדות אבל ... בואי נאמר שאין לי פה חברויות ברמה של "רבתי עם בעלי בואי נלך לשתות קפה".
אין לי עבודה- תעודת ההוראה שלי לא תקפה. חשבתי שיקפצו עליי פה כי אני מורה לעברית ולתנך, אבל לא ככ קפצו מכל מיני סיבות שונות ומשונות. הניסיון שהיה לי לפני ההוראה (הייתי מנהלת תיקי לקוחות חוץ-ייצוא בחברה מאוד גדולה) לא היה רלוונטי כי ביקשו ממני ניסיון של חצי שנה אחורה. אז אם אני מורידה את ההוראה בקוח נראה שלא עבדתי משנת 2009 (ממש לא יושב טוב) ואם אני לא מורידה את ההוראה מקוח, לדעתי אנשים לא ממשיכים לקרוא בכלל. כך או כך, כרגע אני לא מוצאת כלום. אני יכולה לעשות קורס של שנה בערך אבל אין לי כח בכלל להתחיל ללמוד לתעודת הוראה. מה גם שהילדים איתי בבית (תכף נגיע לזה).
אין לי שפה- אני חשבתי שהאנגלית שלי מדהימה. בשקט רשמתי ברמה טובה מאוד ואם הייתי צריכה לשקר ולומר שפת אם עשיתי בלי להרגיש יותר מדי רע אבל, כשהגעתי לאנגליה גיליתי שהאנגלית שלי מחורבנת ויתרה מזה, יש להם אוצר מילים וביטויים שונים משל האמריקאים (שזאת האנגלית שאנחנו לומדים בבית ספר) וכך עשיתי מספר פאדיחות. לא ברמה של תקרית דפלומטית אבל בהחלט כמעט שרפתי כמה גשרים.
אין לי תרבות- ללמוד תרבות מחדש בגיל 30.5 זה לא פשוט. מסתבר שא"א לקבוע לבוא לחברים מהגן היום אלא עוד שבוע, צריכים להתקשר ולאשר הזמנת יום הולדת של גיל 3, לא אומרים כל מה שחושבים, מחייכים ושואלים מה שלומך ומחכים לתשובה! , ועוד ועוד...

אני יודעת שלחזור לישראל יהיה לי קשה, זאת תהיה הגירה מחדש. אני רואה את זה בביקורים שלי, איך אני מגיעה רגועה ומחזיקה את זה שבוע, נוהגת ברוגע, מחכה ברוגע, ואז אחרי שבוע אני מתחילה לחטוף את העצבים .
הלחץ הנוראי הזה סביב סדר היום, אבל זה הבית, זה הלב, א"א להסביר
מצד שני, אני מכירה כאלו שמאוד אוהבות ומאושרות בחול (את יכולה להתחבר למאמילנד גלובל בפייסבוק) ושמחות להישאר איפה שהן.

 

[בקר12]

טוב, בעצם כבר ענית לי על השאלה מהשרשור

השני. תודה על השיתוף.

 

[moshe128]

סתם כהתעניינות... אני חי בארץ וגם לא

מתחבר לכל הלחץ שאת מדברת עליו..
החלטתי בגלל זה לעבור לפריפריה (רמת הגולן).
את חושבת שגם בפריפריה הרחוקה והפחות לחוצה זה עדיין לא זה מבחינת הרוגע? (עוד לא עברתי, אני שואל מסקרנות...)

 

[רום קינמון]

אני חושבת שגם בפירפריה הרחוקה

זה עדיין לא רגוע (למרות שאם נחזור לארץ בדיוק שם ארצה להתיישב) בעיקר מפני ששוק העבודה הישראלי תופס את העובדים שלו כעבדים ולא כעובדים.
שבוע עבודה באנגליה הוא 37.5 שעות לעומת שבוע עבודה בישראל 45 שעות.
לעובד במשרה מלאה באנגליה יש 24 ימי חופש, בישראל אתה מתחיל עם 10 ימים, עולה ל-12 ימים והמקסימום הוא 14 ימים.
באנגליה יש לך יותר ימי מחלה, משולמים מהיום הראשון וחמישה ימים ראשונים לא צריכים אישור רופא.
כשאני הייתי חולה ובעלי הודיע לבוסית בבוקר אתה יודע מה היא ענתה? שתהיי בריאה, אל תדאג, אני אטפל בהכל.
כשהוא הודיע יום למחרת שאני עדיין לא במיטבי ולכן גם היום לא יגיע לעבודה היא אמרה שמשפחה זה הכי חשוב וקודם כל אני והבריאות שלי ואז העבודה. שהוא לא ידאג והכל מכוסה.
איפה תקבל כזאת תשובה אצל מעסיק ישראלי? אצלו אתה דופק את המערכת כשאתה בכלל חולה אז להישאר כי אישתך חולה ואין מי שיעזור עם הילדים ???
היא גם מבקשת ממנו לא לקחת את העבודה הביתה ולא להישאר שעות נוספות. במקרי לחץ וקיצון הוא יסיים ב-19..
פעם אחת מתוך השנה וחצי הזאת הוא נשאר עד 22 בלילה וזה בעיקר בגלל פאק שעשו האמריקאים ויש הבדלי שעות

בישראל היינו רבים תדיר על יציאות שעות העבודה, ימי החופש, ימי מחלה בגלל הילדים, היינ יוצאים מהבית ב-6:50, זורקים את הילדים בשבע בגן, זורקת אותו ברכבת בשבוע וחצי ומגיעה עם הלשון בחוץ לבית הספר.. הוא תמיד היה חוזר החל משבע בערב, לעיתים החמיץ את הילדים לאותו היום.

עד שהגישה בשוק העבודה לא תשתנה, הלחץ והשגרה לא ישתנו.
בצפון יהיה את הלחץ של עבודה, להחזיק שני רכבים, להסיע את הילדים, שהילדים לא יתפסו טרמפים כי זאת תרבות נהוגה שם (או להחזיק רכב שלישי) , בוא נאמר שצריך (לדעתי) להרוויח טוב כדי לשבת בצפון.

 

[שיפוצים עמית עוז]

באנגליה צריך סבלנות ודברים מסתדרים..

גרתי באנגליה למעלה משמונה שנים ובעל אזרחות ארופאית..
בשנתיים הראשונות ממש לא היה לי קל ועבודה בתחום השיפוצים, עם עובדים אנגלים הייתה קשה.
לאחר כשנתיים התחלתי להבין את ההומר האנגלי ואת התרבות, אך עדיין לא הייתי מודע לשינוי הפנימי.
רק לאחר כארבע שני התחלתי להרגיש שינוי, למורת שיש לזכור שהייתי לבד ועם חברים ובנות זוג אנגלים.

כאשר ראיתי ישראלים אשר חיו שם בקבוצות קטנות, כך שהם עדיין בחממה הישראלית.
כאשר את מארחת חברים ישראלים ומנהלת בית ישראלי, את מעכבת את ההשתלבות שלך במדינה.
התרבות והלך הרוח שונה מאוד מאשר בישראל, יש להם סגנון שונה ופתיחות אחרת לגמרי.

לגבי חברים אנגלים - כאשר תצליחי להתחבר באמת, תמצאי חברויות אמת בצורה שלא קיימת בארץ!!
אנשים כאן דוקרים אותך בגב ואין אמון, כאשר חבר אנגלי יתן לך את המפתחות לרכב שלו.
חוג החברים שלי באנגליה, אינו דומה בעוצמתו לרמה שיש לי כאן ואני טיפוס מאוד חברותי.

מזג אוויר חלומי באנגליה בלי החום והלחות, אני מתגעגע לאוכל ההודי ולריח של האח בחורף המושלג.
מחוץ ללונדון כאשר נוסעים בעיירות, הירוק בעיניים שונה לגמרי וכאילו ישנם צמחים צבעוניים ברמה אחרת.
לאוהבי השתייה, אין מקום יותר טוב מבחינת ברים איכותיים.
הבר השכונתי, הינו הסלון ופינת האירוח האנגלי והבירה האירית הטובה ביותר.

לסיום..

בהתחלה לא סבלתי את אנגליה אבל נשארתי בכל זאת, אחרי חמש שנים בארץ אני עדיין חולם שאני שם..

 

[רום קינמון]

אני לא יכולה להביע דעה על הכל כי כאמור אני פח

זמן אבל אני חייבת להגיד לך ששמעתי על החברויות האנגליות פה ושזה עולם אחר, ולמרות זאת הם כן תוקעים פה סכינים אחד בגב של השני..
אני אישית נתקלתי בזה כשהגעתי לפה..

אני מארחת חברים ומנהלת בית ישראלי וזה לא ישתנה, ההשתלבות שלי (לדעתי) היא סבירה, לאור העובדה שהספקנו להכיר חברים בריטים ברמה של לבוא אחד לשני אפילו לארוחות ערב.



הירוק מדהים, כל מילה מיותרת..
אגב, אני חייבת להוסיף שזה שונה (התאקלמות) עם הילדים ובלי ילדים

 

[Discordi]

אצלי געגועים למשפחה זה דבר חזק מאוד

אני גרה בלונדון כבר שנה וחצי, ואנחנו מתכננים להשלים שנתיים וקצת ולחזור. יש לי ויזת סטודנט שנגמרת בכל מקרה אבל אם היינו רוצים להישאר הייתי יכולה להירשם לדוקטורט או לנסות למצוא דרכים אחרות לקבל ויזה. אבל אנחנו לא מנסים כי אני לא רוצה.
אצלי יש שני שיקולים גדולים שעומדים על הפרק - מצד אחד המשפחה בארץ, ומצד שני איכות החיים פה. אלו שני הקצוות שמושכים אותי לשני הכיוונים בהתלבטות האם להישאר או לא. בעלי ואני זוג צעיר בלי ילדים, ואין בכלל מה להשוות את איכות החיים שיכולה להיות לנו כאן עם מה שיהיה בארץ. כשבארץ התקשנו לסגור את החודש פה אנחנו ממש חוסכים, וגם מבלים, קונים וכו' ואם היינו נשארים עוד כמה שנים היינו כבר מצליחים לקנות בית, בכוחות עצמנו, מה שיהיה לנו מאוד מאוד קשה (עד בלתי אפשרי בלי עזרה של ההורים) בארץ.
אבל, וזה אבל גדול מאוד מבחינתי, אני מתגעגעת מאוד למשפחה שלי, ואני לא מצליחה לדמיין את עצמי מקימה משפחה וממשיכה עם החיים שלי בלי המשפחה שלי לצידי. יש לי משפחה גדולה, קרובה וחמה מאוד שהיא ממש העוגן שלי בחיים, ואני לא אחזיק מעמד בלעדיה.
אגב, אצל בעלי זה ממש לא ככה והוא היה שמח להישאר כאן אם היה אפשר.
בקיצור, מה שאני תמיד אומרת למי ששואל זה "איכות חיים זה לא הכל", ושיש דברים שיותר חשובים מכסף. אבל זו כמובן התפיסה שלי ואני מכירה המון ישראלים שנמצאים כאן כדי להישאר.

 

[titmarsh100]

כל אחד חוזר מסיבות אישיות שלו.

וגעגועים למשפחה היא סיבה חזקה במיוחד. כשאת בארץ המשפחה זה דבר שאת לוקחת כמובן מאליו ולפעמים אפילו מוכנה להתרחק קצת כי לפעמים משפחה יכולה להיות קצת קוץ בטוסיק..... אבל כשאת רחוקה ממנה, הקוץ הזה חסר לך ברמות נוראיות ממש והלבד שם מרגיש מאוד לבד!! אני חייתי 11 שנים באנגליה וחזרתי ארצה, אח"כ נסעתי למכסיקו וחזרתי, אח"כ אוסטרליה וגם הספקנו לחיות זמן מה בסנגל וחזרנו... עכשיו אנחנו כבר 3 שנים בחו"ל (שנתיים מכסיקו ושנה ארה"ב) ושוב חוזרים. אני מאוד אוהבת לנסוע ולחיות במקומות שונים בעולם אבל הבית תמיד חסר לי ואני תמיד חוזרת. אז זה כייף לקחת פסק זמן ארוך או קצר ולראות עולם ולחיות תרבות שונה אבל הבית מבחינתי זה תמיד ישראל.