הממ..
באופן כללי הדרישות של משרד הבריאות הן לראות כל קשיש אחת לחצי שנה ללוות את הקשיש החדש ואת משפחתו בתהליך ההסתגלות, על כל הכרוך בכך, לסגור קצוות שנשארו בקהילה. להעניק טיפול לפי הצרכים של כל קשיש, להעביר קבוצה טיפולית, לעבוד בשיתוף פעולה עם הצוות הסיעודי ולהשתתף בהדרכות של הצוות. אני לא הייתי אומרת שהעבודה היא בעיקרה ניירת ואפילו ביחס לרווחה זה ממש לא. יש מקום לעבודה טיפולית, אך כמובן לא כמו במקומות אחרים. עם זאת, מצד שני, במסגרת כזו יש יותר זמן להשקיע בטיפול כשהחלטת שהוא נחוץ ואז, שוב תלוי במקום עצמו ובגמישות שלו - השמיים הם הגבול. זהו שיקול מאוד חשוב, כיוון שהיום, בהרבה שירותים שנחשבים טיפוליים כמו פנימיות, רווחה, שירותי מבחן וכד', בגלל העומס ההיסטרי אין באמת אפשרות לטיפול. צריך לקחת בחשבון שזו אוכלוסייה מבוגרת, אז העוצמות הן אחרות. במחלקה הסיעודית חלק מהקשישים אינם צלולים ואיתם אין ממש אפשרות לטיפול. במקרים אלו לפעמים יש הרבה מקום לעבודה טיפולית דווקא עם המשפחות. ואילו שהם צלולים - בהתאם לצרכים והיכולת. אמנם לא מדובר בטיפולים שעוסקים בשינויים מרחיקי לכת, והקצב הוא אחר לגמרי, אך לדעתי יש בגיל הזה נושאים כבדים ביותר שאפשר לעסוק בהם בטיפול, למי שלא פוחד מזה - אובדן מוות וכל הכרוך בכך. בהצלחה
