אשתו של אחי

[אביבית28]

אשתו של אחי

יש לי ארבע גיסות ברוך השם והחמישית בדרך (נשים של האחים) כל שבת או ערב חג כולם אהבו להתארח אצל אמי.אמי קיבלה את כולם בשימחה. והיה נחמד. עכשיו שאמי חלתה פתאום שלוש מהגיסות עוזרות. אמי עברה ניתוח ואנחנו האחים רצינו להביא אחות שתהיה צמודה .שלוש מהגיסות אמרו בשביל מה היא גידלה ילדיים. יש אחת שהיא רעה ובאמת רעה היא לא מוכנה להיתקרב לאימי וגם שהנכדים יתקרבו. הנכדים גדולים. היא אומרת שהיא לא מוכנה לקלקל לה ולילדים את מצב הרוח. עכשיו כמעט כל ליל שישי היא נוסעת לבית מלון כי היא לא יכולה לבוא לאמי שתארח אותה . יש גם כאלה .אפילו פעם בשבוע לא מתקשרת לשאול לשלומה .אני מאוד מקווה שהילדים שלה ילמדו להתנהג כמוה ויחזירו לה.

 

[סיגליהיא]

המשפט האחרון יקירתי ../images/Emo10.gif

היה בהחלט במקום, וכל מילה נוספת מיותר. אם באמת הועילה אימך (שתהיה בריאה) וכעת לא מועילה וכך גיסתך מחזירה אז זה ההחלט מספיק לזה שילדיה ילמדו לנהוג בה (בגיסתך) כמותה. אני באופן עקרוני הייתי דוגלת בשיטה של אחות לאמא בכדי שתסעד אותה ואתם תהיו רק "אקסטרות" של פינוק, ביקור, ליטוף וחיבוק. כולכם בעלי משפחות ומחוייבויות, תתארי לך שפתאום משהו או משהי לא תוכל בשעה שקבעה ואז מתחיל כל הבלאגן והסיכסוכים. בשביל מה? קחו אחות אם ידכם משגת, תנו לה את הסיעוד והטיפול הרפואי ואתם כמובן שתעשו גם כן וע"ח זמן פנוי ולא כפוי. בכפייה זה פחות נוח וכיף ומכל הלב. לא כך?

 

[אביבית28]

מסכימה איתך

לקחנו אחות ליום. ואחת הגיסות לא מוותרת להישאר עם אימי כל לילה עד הבוקר. אמי לא רוצה והיא מתעקשת. אמי באמרת עזרה לה ממתי שהיא התחתנה לפני 15 שנים.

 

[סיגליהיא]

אביבית (שושקל´ה)../images/Emo24.gif

כמו שכתבה פה מישהי: "אמא תגדל 10 ילדים ו 10 ילדים לא יגדלו אמא" (לדעתי זה משפט ברזל וצריך לחקוק אותו על לוחות ליבנו עד סוף החיים) אך היות ובני משפחתך אמורים לטפל באימך הייתי מנסה ובמשנה זהירות לנהל שיחה כלל משפחתית ולהציב קווים. לא עלינו חס ושלום שלא נדע טפו טפו טפו אבל אני חייבת לספר לך משהו: טפו, טפו, טפו ושהכל יהפוך לשלום. חברתי (לא מי יודע מה טובה) הייתה מטפלת באביה (ז"ל) ואמה (שתבל"א), הוריה ברוך השם ישבו טוב והיות וחלו מאוד ולא היה מי שיטפל, הורידה אותם לאילת, מכרה את דירתה הקטנה ושכרה דירה גדולה בכדי שיהיה נוח להסתובב בבית עם כיסא גלגלים (של האב ז"ל). שכרה אחות סיעודית ובמקביל לעבודתה ביום יום טיפלה גם בהם. מיותר לציין שאחרי שנה בעלה עזב את הבית והעמיד אולטימטום - גירושין מול עזיבת ההורים את הבית. חברתי לא ויתרה וניסתה בשיניה לשקם את נישואיה ולהשאיר את הוריה. לא עזר הסיפור והבעל פתח בהליכים, (שימי לב נקודה ראשונה - הקרבת הזוגיות) הם התגרשו וכל אחד פנה לדרכו. חלפו עוד שנתיים כשהאומללה הזו חיה עם הוריה ומבלה הכי חזק בבתי חולים. מציינת בפניך את העובדה שלגב´ היו חמישה אחים משני המינים שלא נקפו אצבע קטנה שלך עזרה. לפני חצי שנה לערך נפטר האב ומאז ועד היום יש פסטיבל יום יומי. פתאום כל הילדים "טוענים לכתר" ומבקשים את הכסף כשחברתי הנ"ל היתה היחידה שהקריבה למענם (ועדיין מקריבה לאימה שחיה) את משפחתה, רכושה ונפשה. אז יש פה בסיפור הזה מוסר השכל וכדאי שגם עליו תחשבו. שאף אחד חלילה לא יקום מחר ויגיד "אני נתתי (או הקרבתי) יותר" ויבוא לדרוש התשלום. ! בריאות ואריכות ימים ב"ה

 

[סיגליהיא]

ולכן ואם זה מאפשר, לשכור אחות

סיעודית שתעשה את המוטל. לא להסכים לאף גיסה ש"תקריב" את משפחתה ותבוא לישון איתה בלילות. זה רק מתחיל כך.

 

[אביבית28]

מסכימה

אני לא מאמינה שגיסתי עושה משהו בכדי לקבל משהו. היא באמת טובה . תמיד היא אומרת שיש לאמי ילדים בכדי לעזור. אמי תמיד עזרה לכולם ועכשיו היא רוצה להחזיר. אבל בכל זאת אנו לקחנו אחות.תודה לך נשמה . אני חייבת לזוז לקחת את הילדה לרופא. בערב אני נכנסת לפורום מהבית ביי.

 

[פנינה ושלושת הדובים]

אני אספר לכם את הסיפור

זה הולך בערך ככה: היה אב לעשרה ילדים שכל חייו עבד כמו חמור בעבודת סבלות כדי שילדיו ייגדלו לתפארת. כשגדלו הילדים וכל אחד הסתדר בחייו והיה מסודר כלכלית טוב האב כבר היה מבוגר ותשוש. הילדים ניסו לשכנע אותו שייקח מהם כסף, שיעזרו לו, שייתמכו בו והאב לא השתכנע... אחרי זמן רב של שכנועים האב אמר לבניו: "איני רוצה הרבה, אני רק רוצה דבר אחד" הבנים התלהבו שסוף סוף יוכלו להחזיר לאב מעט ממה שעשה למענם וישר הסכימו האב ביקש כך: "אני רגיל כל יום ללכת לבית הכנסת, אך מפאת גילי, אני עייף וקשה לי ללכת, אני רוצה שמישהו יסחב אותי על כתפיו כל יום הלוך וחזור לבית הכנסת, כשהוא עושה עיקוף דרך המטע, כי אני אוהב לקטוף את תותי העץ ולאכול בדרך" ואכן, הבנים עשו סבב מהגדול לקטן. ביום הראשון התייצב הבן בבוקר מוקדם ולקח את האב על כתפיו. בדרך חזרה הם הלכו דרך המטע והאב ביקש מהבן שיעצור מתחת לעץ כדי שהאב יוכל לאכול מעט מהתותים... האב התחיל לאכול וכל פעם זרק את הגלעין על חולצת הבן הלבנה... אחרי מס´ פעמים כאלו, הבן איבד את סבלנותו ופנה בכעס אל אביו: "אבא, למה אתה זורק עליי גלעינים שמכתימים לי את החולצה, זה ממש מעצבן אותי, אנא תפסיק!" ואז ענה האב: "כל חיי נתתי לכם, וכשהייתם תינוקות פלטתם עליי ולכלכתם אותי בכתמי אוכל וכתמי בוץ ומעולם לא אמרתי שזה מרגיז אותי, ומעולם לא ביקשתי שתפסיקו" מסקנה: הורה יגדל 10 ילדים, אבל 10 ילדים לא יוכלו לגדל הורה אחד זהו לילה טוב לכולם

 

[אביבית28]

צודקת

זה לא רחוק מאימי שגידלה אותנו קשה מאוד ועכשיו שהיא זקוקה לתמיכה נפשית מאיתנו הילדים כל אחד יש לו את הבעייה שלו. האמת שהיא לא באה בטענות לשמחתי.

 

[ציפי ג]

והנה סיפור ששמעתי הערב

X אחים. אם אחת. האם חולה. כל הנטל הטיפולי נופל על שכמי אח אחד. הוא פונה לאחיו לבקשת עזרה. שניים מוכנים והשלישי אומר לו תחכה לי בסיבוב. שלא נדע מילדים כאלה.

 

[הגנובה]

פנינוש...כשהיינו ילדים לא פלטנו

ולכלכנו את ההורים בכוונה... אני מודעת לזה שיש ילדים אגואיסטים וחסרי לב שגם אם יתחננו לפניהם "אל תשליכני לעת זקנה" זה יעבור לידם והם לא ינקפו אצבע על-מנת לעזור להוריהם... אבל זה לא בבחינת ברירת-מחדל התנהגותית

אבי חלה 1/2 שנה אחרי שהתחתנתי... הייתי בת 20 וקצת, ילדה בעצמי, נשואה טרייה... אחי ואני היינו בתחילת בניית עסק חדש, אחיותי היו ילדות קטנות - 10 ו-14 היינו ילדים ממשפחה עמידה וכשהתחתנו חשבנו שהחיים פרוסים לפנינו... אבל 1/2 שנה אחרי החתונה והתקופה השמחה כל-כך אבי חלה בסרטן ומצאנו את עצמנו מטפלים באבי, באימי, באחיותי, בסבי וסבתי... ללא כל עזרה מבחוץ... לעולם לא ביקשנו כלום מאף אחד! הכסף נעלם - בזמנו כל תרופה שאבי קיבל עלתה המון כסף... כדור למניעת בחילות בטיפולים כימותרפיים עלה 2000 ש"ח... ביום בהיר אחד היינו צריכים להתבגר ולהוסיף 20 שנה לחיינו כדי להתמודד עם כל מה שנפל עלינו... שמונה שנים אבי היה חולה... שמונה שנים של טיפולים 24 שעות שבעה ימים בשבוע... היו זמנים שישבנו בבית חולים איתו שבועות - לעולם הוא לא נשאר רגע אחד לבדו!! גיסתי ובעלי תמכו בנו לאורך כל הדרך ולא התלוננו אפילו פעם אחת... להיפך... תמיד נתנו יד לעזרה... תמיד היו שם בזמן משבר כדי לתמוך בנו גם כשהיינו בקשיים כלכליים גדולים... הם לא נשברו... אנייכולה להוסיף ולספר... אבל לא אלאה אתכם בסיפורים ארוכים... יש גם אנשים שמתנהגים אחרת

- ואני שמחה שנפל בחלקי לזכות בחברתם

 

[פנינה ושלושת הדובים]

גנובה את פה?

מצער לשמוע את הסיפור שלך... אני מכירה את הצד השני גם, אבל הסיפור שאני הבאתי הוא רק סיפור שסיפר לי אחי הגדול, ששמע אותו מחמו ז"ל בערקית מדוברת

ואני הבאתי אותו עם מס´ תיקונים קלים... אני מכירה באופן אישי סיפורים משני הצדדים ומה לעשות שזו המציאות שבה אנו חיים... בעצם, אפשר לראות את זה גם כאן בפורום מסיפורים של בנות שמשתתפות פה... לילה מלא בקסם

 

[הגנובה]

גם אני מכירה סיפורים מכאן ומכאן...

חמתי הכניסה את חמתה לבית אבות וייחלה למותה מהרגע שיכלה להיפטר ממנה... ומי קיבלה את הבית שלה

- הדבר הראשון שהם דאגו לו (חמי וחמתי היקרים) - זה להעביר את ביתה על שמם - אף אחד מהנכדים לא קיבל כלום

- לא חסכון - לא ביטוח ולא בטיח

בעצם, אנחנו לא קיבלנו... אני לא יודעת מה עם השאר.... אבל לטפל בה

- חחחחחחחחחחח

 

[bertap]

לגנובה החזרת אותי אחורה

אני מכירה את זה מקרוב, אשרי וטוב לך ,ומי יתן שתראי רק אושר ובריאות במשפחתך

 

[הגנובה]

תודה ברטה../images/Emo70.gif

אני מקווה שלא החזרתי פצעים ישנים

לא זאת היתה הכוונה

 

[הגנובה]

ראשית - רפואה שלמה לאימך../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

קשה לי להגיב על דבררים כאלה... אני יודעת שכשאבי חלה - גיסתי ובעלי עמדו לצידנו באש ובמים! לא יודעת איך היינו מחזיקים מעמד בלעדיהם! - אבל יש אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם חולי וחלילה וחס - גרוע מזה... זה לא אומר בשום פנים ואופן שאני מצדיקה באיזו שהיא צורה את גיסתך!! אני חושבת שהתנהגותה מגעילה, קרה וראויה לכל גינוי... אני כן רוצה לחזק אותך ולשלוח מכאן המון

- ושבאמת תהיה רפואה שלמה לאימך!! אל תתיחסו אל גיסתך ואל תקחו ללב - חבל על האנרגיות!! - אתם צריכים אותן עכשיו בכדי לטפל באימך ובעצמכם!! שלא תשכחו גם את עצמכם!!

 

[אביבית28]

תודה

לי אישית לא אכפת . אבל חבל לי שאמי לוקחת ללב.