קלייטון.ש
Well-known member
או מה שהיה יכול להיות עבר פלילי, אפילו מפואר, אלא שלא הסתייע.
כשהיתה בת 13 ושהתה באותו זמן באיזה מוסד אחרי שהתישה עוד משפחה אומנת, נסעה לעיר, נכנסה לחנות בגדים, הורידה חולצה מהמדף, וצעדה איתה ליציאה.
עובד החנות עצר אותה ביציאה ושאל מה עם החולצה. ענתה לו "לקחתי ועכשיו זה שלי". האיש הנדהם אמר לה לתת לו את הפריט וללכת הביתה. התעקשה - היא לקחה וזה שלה. נוצרה התקהלות קטנה ואשה אחת הציעה לשלם עבור החולצה שהילדה רוצה. בינתיים מישהו מהחנות הזמין משטרה. באה המשטרה והשוטרים לקחו אותה בעודה מחזיקה בחולצה, דיברו איתה קצת בניידת והסיעו אותה בחזרה למוסד.
עבר איזה זמן והסתבר שהחנות הגישה תלונה במשטרה. מי שצריך להחליט במערכת החליט להגיש כתב אישום. הילדה באה לבית המשפט כשהיא לבושה בחולצה ששדדה והתייצבה בפני השופט. התביעה סיפרה לבית המשפט שהקטינה מוכרת היטב לרשויות הרווחה וגם למשטרה. בגיל 11 ברחה מבית משפחה אומנת אחת בנתניה ולקח למשטרה יומיים למצוא אותה בכיכר דיזנגוף. הסניגוריה תיארה את ההיסטוריה של הילדה, שנמצאת במערכת הרווחה מגיל שנתיים. השופט שאל אותה "למה גנבת את החולצה?" ענתה לו "רציתי לראות מה יקרה". אשתי מספרת שעד היום היא זוכרת ברור את קול האנחה העמוקה שהשופט פלט.
בינתיים התובעת כנראה החליטה להפעיל סוף סוף את הראש, והודיעה לשופט שהתביעה חוזרת בה מכתב האישום. ומה כבר יכולים לעשות לילדה? ייקחו אותה מההורים שלה? ישלחו אותה למוסד? ילמדו אותה משהו על החיים שהיא לא יודעת כבר?
בזה הסתיים המפגש של הילדה הזו עם העולם הפלילי. מי יודע אילו השגים היתה יכולה להשיג אם היו נותנים לה את מבוקשה ומרשיעים אותה.
עם זאת היא ממשיכה לקחת דברים ולהודיע שהם שלה, רק שעכשיו הרבה יותר בגדול, ובאופן שנראה יותר חוקי, פחות או יותר.
כשהיתה בת 13 ושהתה באותו זמן באיזה מוסד אחרי שהתישה עוד משפחה אומנת, נסעה לעיר, נכנסה לחנות בגדים, הורידה חולצה מהמדף, וצעדה איתה ליציאה.
עובד החנות עצר אותה ביציאה ושאל מה עם החולצה. ענתה לו "לקחתי ועכשיו זה שלי". האיש הנדהם אמר לה לתת לו את הפריט וללכת הביתה. התעקשה - היא לקחה וזה שלה. נוצרה התקהלות קטנה ואשה אחת הציעה לשלם עבור החולצה שהילדה רוצה. בינתיים מישהו מהחנות הזמין משטרה. באה המשטרה והשוטרים לקחו אותה בעודה מחזיקה בחולצה, דיברו איתה קצת בניידת והסיעו אותה בחזרה למוסד.
עבר איזה זמן והסתבר שהחנות הגישה תלונה במשטרה. מי שצריך להחליט במערכת החליט להגיש כתב אישום. הילדה באה לבית המשפט כשהיא לבושה בחולצה ששדדה והתייצבה בפני השופט. התביעה סיפרה לבית המשפט שהקטינה מוכרת היטב לרשויות הרווחה וגם למשטרה. בגיל 11 ברחה מבית משפחה אומנת אחת בנתניה ולקח למשטרה יומיים למצוא אותה בכיכר דיזנגוף. הסניגוריה תיארה את ההיסטוריה של הילדה, שנמצאת במערכת הרווחה מגיל שנתיים. השופט שאל אותה "למה גנבת את החולצה?" ענתה לו "רציתי לראות מה יקרה". אשתי מספרת שעד היום היא זוכרת ברור את קול האנחה העמוקה שהשופט פלט.
בינתיים התובעת כנראה החליטה להפעיל סוף סוף את הראש, והודיעה לשופט שהתביעה חוזרת בה מכתב האישום. ומה כבר יכולים לעשות לילדה? ייקחו אותה מההורים שלה? ישלחו אותה למוסד? ילמדו אותה משהו על החיים שהיא לא יודעת כבר?
בזה הסתיים המפגש של הילדה הזו עם העולם הפלילי. מי יודע אילו השגים היתה יכולה להשיג אם היו נותנים לה את מבוקשה ומרשיעים אותה.
עם זאת היא ממשיכה לקחת דברים ולהודיע שהם שלה, רק שעכשיו הרבה יותר בגדול, ובאופן שנראה יותר חוקי, פחות או יותר.
