אש תשוקתינו הבוערת

rockninja

New member
אש תשוקתינו הבוערת

מהכפור שבחוץ, שם סערה עזה משתוללת, חיש אכנס אל בית העץ, בו הדממה היא שרועמת. והנה היא, עומדת מולי, העלמה המוקסמת. שושנה בפי, בקבוק יין בקירבי, וגביע זכוכית היא אוחזת. מורידה מעילי ועם ורדי את ראשה מקשטת. הוד יופיה והתגלמות חיוכה כאלומת אור מסנוורת. אמזוג המשקה, למרות שבכל סגולותיו היא מבורכת- את חושיי מטריפה, בפי מרגליות מפיקה, סוכר נוטפת. פניה כגביש צחור, קורנות הילת אדרת. גופה כיהלום מלוטש בקפידה לשיא החן והתפארת. ניצוץ שובבי, מבט ארסי נורה מעיני הברקת. ניחוח מעלף אל המחזה מצטרף, בעודה נצמדת, מלטפת. מגע זהב, נשימותיה כתו אחרי תו, מנגנות הרמוניה מפנקת. שיערה הארוך גולש עד המחוך, בוהק כסכין מושחזת. אודם שפתיה ולשונה המתפתלת, כאש תשוקתינו הבוערת. נכנעים למשיכה החייתית, מתמסרים לכמיהה ההדדית, היינו שניים ועכשיו נהיה לאחד. עינייך הטובעות מנחות אל עבר האוצר הנסתר. טלטלות, יללות עונג, להט פרא אל תוך הבר ויהי נקטר אהבתנו שיקוי צרי גילעד.
 

קסנדרה*

New member
רוקו, זה עמוס מידי

ואם זה לא תאור אפי של איזה מחזה, אלא שירה מודרנית אז אני מציעה לרווח ולדלל כדי שיעבור יותר קל. קסנדרה
 
למעלה