אש
היה זה בוקר בהיר, הבוקר הבהיר הראשון בעמק מזה זמן רב. אך על אף שעת הבוקר המוקדמת בעלי החיים היו ערים וחסרי מנוחה. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה את הנער הצעיר, הרועה, שיצא מאחד הבתים בקצה הרחוק של הכפר, כדי להרגיע את הצאן. הנער שרץ במהירות על פני אבני הריצוף הרופפות וחלף ביעף על פני חזיתות הבתים לאורך הרחוב הראשי, היחיד, שבכפר. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה שומע את קול התרנגול שעמד על גג אחת החוות הרחוקות יותר, אלו השוכנות ממש למרגלות ההר. התרנגול שקרא אל מול השמש שעלתה אך מעט מעל לאופק הרחוק וצבעה את השמים הריקים מענן באדום וכתום של זריחה. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה את האופה במרכז הכפר מפיח אש וחיים בתנורו הגדול ומנופף בידו לנער הצעיר, הרועה. הנער שעבר על פניו עם דלי המים, הגדול כמעט כמותו, מתאמץ לשווא שלא לשפוך את תכולתו על רגליו היחפות. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה כי עבודתו של הנער היתה היום קשה מכרגיל. הכבשים, הממושמעות כל כך בדרך כלל היו חסרות מנוחה ופרועות. הצופה היה מבחין אז בהתנהגותן המוזרה של כל חיות העמק, כמו אותו שואל אדום זנב אשר יצא לפתע ממחילתו, כמעט מתחת לרגליו של הצופה ורחרח את אויר הבוקר. השועל אשר פנה בגבו אל העמק וברח. אולי היה אז הצופה מרגיש בניחוח הדק שעמד כבר באוויר הבוקר, במשב החמים, המוזר כל כך לבוקר בהיר ראשון של סוף החורף. הוא היה פונה אז, בחטף, אל עבר פי ההר ורואה באימה את הקנוקנות הדקות של העשן האפור-לבן אשר כבר טיפסו מפיו אל עבר הרקיע, כמעט בלתי נראות על רקע השמש העולה. אז הוא היה מבין, הוא היה יודע. הוא היה רץ במדרון, כמעט מועד על תלולית עפר אשר היתה פעם מחילתו של שועל אדום זנב, ומגיע, ללא נשימה למרכז הכפר, ליד חנותו של האופה, זועק אזהרתו. תוך דקות ספורות האופה היה יוצא בריצה מתוך ההתקהלות הנוצרת אל ביתו של ראש מועצת הכפר. ראש המועצה היה יורד במצנפת השינה שלו והאופה היה מסביר לו במהירות את המצב. אנשי הכפר היו מארגנים ביעילות ובמהירות את חפציהם החשובים ביותר על העגלות הספורות אשר היו בכפר ויוצאים צפונה, על דרך העפר הרחבה. עוזבים את כפר מולדתם, הבית היחיד אשר הכירו בחייהם, בעודם בחיים. הנער הצעיר, הרועה, יושב על סוסו השחור, הגדול, של האופה, היה מוביל את העדר לביטחון. כמה שעות מאוחר יותר, כאשר כל אנשי הכפר כבר עזבו, הצופה היה פונה מראש אחד ההרים, ומביט מטה, על העמק, בפעם האחרונה. אך לא היה אדם שעמד על ראש אחד ההרים, וצפה מטה, על העמק, באותו בוקר בהיר, הבוקר הבהיר הראשון בעמק מזה זמן רב.
היה זה בוקר בהיר, הבוקר הבהיר הראשון בעמק מזה זמן רב. אך על אף שעת הבוקר המוקדמת בעלי החיים היו ערים וחסרי מנוחה. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה את הנער הצעיר, הרועה, שיצא מאחד הבתים בקצה הרחוק של הכפר, כדי להרגיע את הצאן. הנער שרץ במהירות על פני אבני הריצוף הרופפות וחלף ביעף על פני חזיתות הבתים לאורך הרחוב הראשי, היחיד, שבכפר. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה שומע את קול התרנגול שעמד על גג אחת החוות הרחוקות יותר, אלו השוכנות ממש למרגלות ההר. התרנגול שקרא אל מול השמש שעלתה אך מעט מעל לאופק הרחוק וצבעה את השמים הריקים מענן באדום וכתום של זריחה. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה את האופה במרכז הכפר מפיח אש וחיים בתנורו הגדול ומנופף בידו לנער הצעיר, הרועה. הנער שעבר על פניו עם דלי המים, הגדול כמעט כמותו, מתאמץ לשווא שלא לשפוך את תכולתו על רגליו היחפות. אם היה אדם עומד על ראש אחד ההרים וצופה מטה, על העמק, אולי היה רואה כי עבודתו של הנער היתה היום קשה מכרגיל. הכבשים, הממושמעות כל כך בדרך כלל היו חסרות מנוחה ופרועות. הצופה היה מבחין אז בהתנהגותן המוזרה של כל חיות העמק, כמו אותו שואל אדום זנב אשר יצא לפתע ממחילתו, כמעט מתחת לרגליו של הצופה ורחרח את אויר הבוקר. השועל אשר פנה בגבו אל העמק וברח. אולי היה אז הצופה מרגיש בניחוח הדק שעמד כבר באוויר הבוקר, במשב החמים, המוזר כל כך לבוקר בהיר ראשון של סוף החורף. הוא היה פונה אז, בחטף, אל עבר פי ההר ורואה באימה את הקנוקנות הדקות של העשן האפור-לבן אשר כבר טיפסו מפיו אל עבר הרקיע, כמעט בלתי נראות על רקע השמש העולה. אז הוא היה מבין, הוא היה יודע. הוא היה רץ במדרון, כמעט מועד על תלולית עפר אשר היתה פעם מחילתו של שועל אדום זנב, ומגיע, ללא נשימה למרכז הכפר, ליד חנותו של האופה, זועק אזהרתו. תוך דקות ספורות האופה היה יוצא בריצה מתוך ההתקהלות הנוצרת אל ביתו של ראש מועצת הכפר. ראש המועצה היה יורד במצנפת השינה שלו והאופה היה מסביר לו במהירות את המצב. אנשי הכפר היו מארגנים ביעילות ובמהירות את חפציהם החשובים ביותר על העגלות הספורות אשר היו בכפר ויוצאים צפונה, על דרך העפר הרחבה. עוזבים את כפר מולדתם, הבית היחיד אשר הכירו בחייהם, בעודם בחיים. הנער הצעיר, הרועה, יושב על סוסו השחור, הגדול, של האופה, היה מוביל את העדר לביטחון. כמה שעות מאוחר יותר, כאשר כל אנשי הכפר כבר עזבו, הצופה היה פונה מראש אחד ההרים, ומביט מטה, על העמק, בפעם האחרונה. אך לא היה אדם שעמד על ראש אחד ההרים, וצפה מטה, על העמק, באותו בוקר בהיר, הבוקר הבהיר הראשון בעמק מזה זמן רב.
