טוב, ננסה:
אעשה לי בקתת ערבה בשערייך בין קורותיה את נפשי אבקש אכתוב מזמורי נאמנות ואהבה מזולתת ואשירם בקול גדול אף בחשכת ליל אשאג את שמך אל גבעות ההדים והאויר יזעק, בלהג מרשרש: "אוליביה!" אוה, אל לך להישאר בין יסודות האויר והאדמה עלייך לרחם עליי! זהו. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה תרגום או לא, אבל זה מה שיצא.