בבקשה, פרעושים ופקידים ממשלתיים.
"תראי!" הפשלתי שרוול והושטתי לפקידה הנפוחה את הזרוע שלי, שכבר זבה דם מרוב גירודים. העיניים העקומות שלה בחנו לרגע את השריטות והיה לי ברור שכל מה שהיא חושבת עליו הוא קצבת הסוכר היומית לפקידי ממשל שתגיע בקרוב ללוות את הקפהכאילו שלה. "אני מצטערת אדון -" בעיניה ראיתי איך מוחה ניתק באנחה מפנטזיית השוקולד ופנה לחפש בנבכיו הירקרקים אחרי שמי. "זה לא משנה" אמרתי "ממילא תשכחי אותו שוב". היא חייכה חיוך שהיה יכול להיות פלרטטני אם לא היה מגיע בדיוק כשגרדתי את הקרקפת שלי עד שנשרו ממנה שערות. והיא גם הייתה חמישים שנה ומאה חמישים קילו מעל הטעם שלי. "פשוט, תקחי את האצבעות שלך ותקלידי - 'נא להקצות אבקה נגד פרעושים לצריף מספר חמש שבע שלוש ואני אלך מכאן והכל יהיה בסדר". "אני מצטערת אדוני, אבל אבקת הפרעושים היא אחת מהמצרכים הקצובים לפקידי ממשל בלבד עד שחללית האספקה השנתית תגיע". היא אמרה במה שהיה יכול לעבור כצער כנה אם עיניה לא היו פוזלות לעבר עגלת הממתקים שהגיעה לסיבוב היומי. "זה בעוד חצי שנה!" מחיתי, והגברת המשיכה להוכיח שהיא ראויה לככב באחד הסרטים הישנים שהקרינו לנו בכל סוף שבוע בפונדק, ושידרה הבעה של צער כה עמוק עד שכמעט בכיתי. או שאולי זו הייתה העקיצה ממש מתחת שגרמה לדמעות. "היי, חבריקו, היא אמרה לך לא, אולי תעוף משם כבר ותיתן לאנשים עם בעיות אמיתיות לדבר?!" מאחורי בתור, בוקר זקן סיים לצעוק וירק על הרצפה. הוא צדק. קמתי. "לממשלה המזדיינת לא אכפת מכם!" קראתי. האנשים בתור גלגלו עיניים "הם באים לפה לקחת את הפרות שאנחנו מגדלים ונותנים קצת אבקה נגד פרעושים פעם בשנה!" הנפתי שוב את ידי המדממת כאילו הייתה דגל. הבוקר הזקן קם ופסע אל הפקידה, כתפו התחככה בכתפי - "זאת עבודה בחוריקו" לחש לי "לכל אחד בגלקסיה יש את העבודה שלו. לך, לממשלה, אפילו לשמנה שם. ועדיף לגדל פרות בעורף מלמות בחזית". הוא צדק שוב. פניתי ללכת ואז הרגשתי את עיניה של הפקידה ניתקות לשניה מעגלת השוקולדים וננעצות בישבן שלי. ידעתי מה אני צריך לעשות. פניתי חזרה, ונשענתי בחיוך על השולחן שלה. הבוקר הזקן נעץ בי מבט מלא משטמה. "זה מספר השיחרוחק שלי" רשמתי אותו על פתק שהיה על השולחן "תתקשרי לפני שאת באה, מותק". חייכתי שוב והלכתי. בסרט של סוף השבוע, היא כבר ישבה לצידי. ידה מונחת בתאווה קרוב מדי לעגלת הממתקים שלי. היא הושיטה יד לגרד בראשה. "ממש חייבים לעשות משהו לגבי הפשפשים אצלך מותק" היא אמרה לי "אני חושבת שאבקש לקבל הקצבה של אבקה נגד פשפשים". ובעיניה ראיתי את מוחה ניתק מהמחשבה על עגלת הממתקים שלי ומנסה להזכר למה אני קשור אצלה לאבקה נגד פשפשים. שלוש השערות על סנטרה רטטו במאמץ שכלי. עם כמות האנשים שהגיעו אליה מדי יום, לא היה סיכוי שתזכור, אבל לא יכלתי לקחת סיכון. ליטפתי את ידה וקירבתי אותה אל בין רגליי. "זה נשמע כמו רעיון נהדר מותק" אמרתי, והיא חייכה ואני חייכתי והפרות געו בחשכה בחוץ וקטעו את קצב המוזיקה של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס שהוקרנו על הקיר הסדוק של הפונדק.
אם אתם נוטים לפתוח סיפור בפרטי עלילה - מה, איפה, מתי - נסו להתחיל מהצד השני, כלומר הצגת דמות בלבד, עם עלילה מעטה ככל הניתן.
