אתה בטוח שהוא אשם?../images/Emo11.gif
הקטע הבא התפרסם באתר כיפה- הצד השני של הסיפור – חלק א´ "אתה בטוח שהוא אשם?" "ללא שום ספק! לא יכול להיות שום הסבר הגיוני אחר לעניין". האומנם? כמה סיפורים מהחיים בעניני חשדות והאשמות שלפעמים מובילים להפתעות מעניינות... חברים מקשיבים - 2/4/2005 הגניבה עמדתי לשוב לירושלים לאחר מספר חודשים בהם הייתי בצפת. השארתי את חפצי אצל משפחת גולד, משפחה חמה שפגשתי בזמן שלמדתי במקום. במקרה, לא היו בני המשפחה בבית באותו הזמן, אך הם השאירו בידי את מפתח הבית, כדי שאוכל להיכנס בבוקר וליטול את חבילותי. הייתי כבר באיחור, ונחפזתי פנימה, ביודעי שהמונית שהזמנתי אמורה להופיע כל רגע. כששמטתי את תיק הצד שלי על רצפת המטבח, נכנסה לבית נערה אחרת, שהגיעה לצפת לפני ימים ספורים. כבר הכירו בינינו – היא היתה תיירת, שלרשותה היו מעט מאוד אמצעים. היא רק קפצה לומר שלום לבני משפחת גולד והצטערה לשמוע כי אינם בבית. היא בקשה ממני כוס מים ומיהרתי להגיש לה. אצתי רצתי אל פנים הבית כדי לאסוף את חפצי. חזרתי למטבח והנערה כבר נעלמה – כמו גם תיק הצד שלי! דלת הכניסה היתה פתוחה לרווחה. שניות לאחר מכן הגיעה המונית. היה עלי לדחות את נסיעתי לירושלים ולדווח למשטרה על הגניבה. היה עלי גם לבטל את ההמחאות שהיו בתיקי ולדווח על אובדן הדרכון ותעודת הזהות. תארו לעצמכם את חוצפתה של נערה זו, שפסעה מעדנות מחוץ לבית עם תיק הצד שלי. ממש בבוקר המחרת סרקתי את האיזור בתקווה שאולי אצליח להציל לפחות את התיק שלי עם מה שבחרה הגנבת להותיר בתוכו. ואכן, מצאתי את התיק – מעבר לכביש, ליד מיכל האשפה. בקושי ניתן היה לזהותו בשל הבוץ שכיסה אותו כמעט כליל. הצצתי פנימה, ולתדהמתי הכל היה מונח שם עדיין – הכסף, הדרכון, ההמחאות: לא חסר דבר. כעת עמדתי נבוכה. ניסיתי לדמיין לעצמי את התרחיש הבא: היא מיהרה כנראה לברוח עם התיק שלי, ובשעה שחיטטה בתוכו, חשה כי מישהו בוחן את מעשיה. מתוך בהלה, שמטה כנראה את התיק ונמלטה. זה סופם של נוכלים, חשבתי. וסוף שמח בשבילי. אך הסיפור לא הסתיים בזאת. כאשר שבה משפחת גולד, סיפרתי לגברת גולד כיצד מישהו ברח כשתיקי בידו. לפני שסיפק היה בידי לתת לה פרטים כלשהם, נוכחתי כי היא מחייכת לעצמה. מה כל כך משעשע בסיפור על הגניבה? תהיתי. משהבחינה במבוכתי סיפרה לי כי היה עליה להזהיר אותי להקפיד לסגור את דלת הכניסה, משום שהיא מתמודדת כל העת עם חתולים, החומקים פנימה ויוצאים מן הבית עם חפצים. לתיק הצד שלי היתה רצועה ארוכה וצרה, ששימשה כנראה משחק מהנה בעבור אותה חתולה שגררה אותו בבוץ והשתעשעה עימו עד שמצאה עניין מרתק יותר לעסוק בו. לא חפצתי להאשים את אותה נערה, אך כיצד הייתי יכולה לחשוב אחרת? הגנב – חתול? נו, באמת! ____________________________________ ____________________________________ הצעצוע בני הצעיר היה רתוק למיטתו לאחר ניתוח. ביקשתי מגיסתי לשלוח לי את 'תחנת הדלק' של 'פישר פרייס', כדי להעסיקו. היא לא הצליחה למצוא מישהו שיוכל להעביר לי את הצעצוע לביתי שבקצה השני של העיר. הייתי זקוקה לצעצוע זה באופן די נואש, ולכן - בניגוד למה שהכתיב לי הגיוני הישר - החלטתי לשאול באופן זמני את המשחק משכנה הגרה בדלת מולנו. הצעצועים של ילדיה נראים כחדשים, ו-'תחנת הדלק' שלהם היתה במצב מצוין. שמרנו על הצעצוע בזהירות גדולה. לאחר מספר ימים דפקה אותה שכנה על דלת ביתנו כשהיא בקושי מצליחה לכלוא את זעמה. לא זו בלבד ש' תחנת הדלק' הפכה לגרוטאה תוך ימים ספורים בלבד, האשימה, אלא שלא היה בי העוז להתנצל על כך, והשארתי את הצעצוע ליד דלת הכניסה שלה, מבלי לומר דבר! עמדתי המומה. נכנסתי אל החדר השני ושבתי כשבידי 'תחנת הדלק' שלה, שלמה לחלוטין ובדיוק באותו המצב בו נמסרה. כעת שתינו הוכינו בתימהון. היא שבה לביתה וחזרה כשבידיה 'תחנת דלק' מוכה וחבולה, אותה זיהיתי מיד כזו השייכת לגיסתי! מאוחר יותר התברר לנו מה קרה: גיסתי מצאה סוף סוף שליח שהיתה לו אפשרות למסור לנו את המשחק. השליח מצא את דלת ביתנו נעולה, והניח את הצעצוע ליד הדלת. מנקה הבנין שהגיע באותו יום, הרחיק את הצעצוע רק במעט, וכך מצאה אותו שכנתי מול דלת ביתה! _______________________________________________ כל הסיפורים המובאים כאן הם אמיתיים לגמרי. פרטים הכרחיים שונו כדי למנוע זיהוי של האנשים. הסיפורים לקוחים מתוך הספר "הצד השני של הסיפור", מאת יהודית סמט, העוסק בנושא של לימוד זכות. מומלץ מאד. אם יש לכם עוד סיפורים דומים מהחיים שלכם, נשמח אם תשתפו אותנו. יהי רצון שנזכה לראות תמיד גם את הצד השני של הסיפור שלכם יוני, חברים מקשיבים באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חינם. חייך אחי, אתה יהודי.
הקטע הבא התפרסם באתר כיפה- הצד השני של הסיפור – חלק א´ "אתה בטוח שהוא אשם?" "ללא שום ספק! לא יכול להיות שום הסבר הגיוני אחר לעניין". האומנם? כמה סיפורים מהחיים בעניני חשדות והאשמות שלפעמים מובילים להפתעות מעניינות... חברים מקשיבים - 2/4/2005 הגניבה עמדתי לשוב לירושלים לאחר מספר חודשים בהם הייתי בצפת. השארתי את חפצי אצל משפחת גולד, משפחה חמה שפגשתי בזמן שלמדתי במקום. במקרה, לא היו בני המשפחה בבית באותו הזמן, אך הם השאירו בידי את מפתח הבית, כדי שאוכל להיכנס בבוקר וליטול את חבילותי. הייתי כבר באיחור, ונחפזתי פנימה, ביודעי שהמונית שהזמנתי אמורה להופיע כל רגע. כששמטתי את תיק הצד שלי על רצפת המטבח, נכנסה לבית נערה אחרת, שהגיעה לצפת לפני ימים ספורים. כבר הכירו בינינו – היא היתה תיירת, שלרשותה היו מעט מאוד אמצעים. היא רק קפצה לומר שלום לבני משפחת גולד והצטערה לשמוע כי אינם בבית. היא בקשה ממני כוס מים ומיהרתי להגיש לה. אצתי רצתי אל פנים הבית כדי לאסוף את חפצי. חזרתי למטבח והנערה כבר נעלמה – כמו גם תיק הצד שלי! דלת הכניסה היתה פתוחה לרווחה. שניות לאחר מכן הגיעה המונית. היה עלי לדחות את נסיעתי לירושלים ולדווח למשטרה על הגניבה. היה עלי גם לבטל את ההמחאות שהיו בתיקי ולדווח על אובדן הדרכון ותעודת הזהות. תארו לעצמכם את חוצפתה של נערה זו, שפסעה מעדנות מחוץ לבית עם תיק הצד שלי. ממש בבוקר המחרת סרקתי את האיזור בתקווה שאולי אצליח להציל לפחות את התיק שלי עם מה שבחרה הגנבת להותיר בתוכו. ואכן, מצאתי את התיק – מעבר לכביש, ליד מיכל האשפה. בקושי ניתן היה לזהותו בשל הבוץ שכיסה אותו כמעט כליל. הצצתי פנימה, ולתדהמתי הכל היה מונח שם עדיין – הכסף, הדרכון, ההמחאות: לא חסר דבר. כעת עמדתי נבוכה. ניסיתי לדמיין לעצמי את התרחיש הבא: היא מיהרה כנראה לברוח עם התיק שלי, ובשעה שחיטטה בתוכו, חשה כי מישהו בוחן את מעשיה. מתוך בהלה, שמטה כנראה את התיק ונמלטה. זה סופם של נוכלים, חשבתי. וסוף שמח בשבילי. אך הסיפור לא הסתיים בזאת. כאשר שבה משפחת גולד, סיפרתי לגברת גולד כיצד מישהו ברח כשתיקי בידו. לפני שסיפק היה בידי לתת לה פרטים כלשהם, נוכחתי כי היא מחייכת לעצמה. מה כל כך משעשע בסיפור על הגניבה? תהיתי. משהבחינה במבוכתי סיפרה לי כי היה עליה להזהיר אותי להקפיד לסגור את דלת הכניסה, משום שהיא מתמודדת כל העת עם חתולים, החומקים פנימה ויוצאים מן הבית עם חפצים. לתיק הצד שלי היתה רצועה ארוכה וצרה, ששימשה כנראה משחק מהנה בעבור אותה חתולה שגררה אותו בבוץ והשתעשעה עימו עד שמצאה עניין מרתק יותר לעסוק בו. לא חפצתי להאשים את אותה נערה, אך כיצד הייתי יכולה לחשוב אחרת? הגנב – חתול? נו, באמת! ____________________________________ ____________________________________ הצעצוע בני הצעיר היה רתוק למיטתו לאחר ניתוח. ביקשתי מגיסתי לשלוח לי את 'תחנת הדלק' של 'פישר פרייס', כדי להעסיקו. היא לא הצליחה למצוא מישהו שיוכל להעביר לי את הצעצוע לביתי שבקצה השני של העיר. הייתי זקוקה לצעצוע זה באופן די נואש, ולכן - בניגוד למה שהכתיב לי הגיוני הישר - החלטתי לשאול באופן זמני את המשחק משכנה הגרה בדלת מולנו. הצעצועים של ילדיה נראים כחדשים, ו-'תחנת הדלק' שלהם היתה במצב מצוין. שמרנו על הצעצוע בזהירות גדולה. לאחר מספר ימים דפקה אותה שכנה על דלת ביתנו כשהיא בקושי מצליחה לכלוא את זעמה. לא זו בלבד ש' תחנת הדלק' הפכה לגרוטאה תוך ימים ספורים בלבד, האשימה, אלא שלא היה בי העוז להתנצל על כך, והשארתי את הצעצוע ליד דלת הכניסה שלה, מבלי לומר דבר! עמדתי המומה. נכנסתי אל החדר השני ושבתי כשבידי 'תחנת הדלק' שלה, שלמה לחלוטין ובדיוק באותו המצב בו נמסרה. כעת שתינו הוכינו בתימהון. היא שבה לביתה וחזרה כשבידיה 'תחנת דלק' מוכה וחבולה, אותה זיהיתי מיד כזו השייכת לגיסתי! מאוחר יותר התברר לנו מה קרה: גיסתי מצאה סוף סוף שליח שהיתה לו אפשרות למסור לנו את המשחק. השליח מצא את דלת ביתנו נעולה, והניח את הצעצוע ליד הדלת. מנקה הבנין שהגיע באותו יום, הרחיק את הצעצוע רק במעט, וכך מצאה אותו שכנתי מול דלת ביתה! _______________________________________________ כל הסיפורים המובאים כאן הם אמיתיים לגמרי. פרטים הכרחיים שונו כדי למנוע זיהוי של האנשים. הסיפורים לקוחים מתוך הספר "הצד השני של הסיפור", מאת יהודית סמט, העוסק בנושא של לימוד זכות. מומלץ מאד. אם יש לכם עוד סיפורים דומים מהחיים שלכם, נשמח אם תשתפו אותנו. יהי רצון שנזכה לראות תמיד גם את הצד השני של הסיפור שלכם יוני, חברים מקשיבים באהבת ישראל ננצח, צו השעה- אהבת חינם. חייך אחי, אתה יהודי.