"אתה מוכן כשאתה מוכן" - תשובה גרועה
עולה כאן שוב ושוב השאלה של אנשים בני 18, לפעמים אפילו פחות, שממש רוצים לעזוב את הבית אבל לא יודעים אם כדאי, ואיך זה יהיה , ואיך בכלל לעשות את זה. אני קוראת את ההודעות האלו וממש מבינה אותם, כי בגיל הזה גם לי לא היה כזה נהדר בבית. העניין הוא שבמשך שנה אחת בתיכון כן גרתי לבד, ודווקא היה בסדר, אז ידעתי לקראת מה אני הולכת. אבל איך באופן כללי יודעים שמוכנים לזה? אצל רוב האנשים שאני מכירה זה אמנם "קרה מעצמו", בגלל אילוצים חיצוניים (צבא, הרבה פעמים, או אוניברסיטה), אבל בכל מקרה הם היו צריכים להחליט שהם מוכנים לזה. אז איך יודעים? כלומר, אם ממש ממש רע בבית, כמו שחלק מהאנשים סיפרו כאן, אז זה בעיקר נראה כאילו אין מה להפסיד, אבל מה לגבי כל היתר? אז במקום הזה אני ממש מנועה מלתת עצות כי, כאמור, התנסיתי בזה מספיק מוקדם בשביל לדעת איך זה, אבל ממש מסקרן אותי לדעת איך אנשים אחרים הגיעו להחלטה שהניעה אותם לצאת מהבית. ועוד הערה בקשר לעניין הגיל. כתבתי את זה בפורום סטודנטים ואכתוב את זה גם כאן: מתי קרה המהלך בו אנשים בשנות העשרים שלהם כבר לא נחשב צעירים??? ניחא אם היו מסמנים שם קטגוריית "קטינים", אבל באמת, אפשר לחשוב ששיערכם מאפיר, עורכם מתפורר ואתם סובלים מאובדן זיכרון! כולה עברו יותר משנתיים מאז שסיימתם תיכון. זה נשמע כאילו בני העשרים ומשהו הם עמוק בתוך הפאוזה בורגנית שלהם, עם דירה, שתי מכוניות וכלב אבל בסופו של דבר רובנו תפרנים רק קצת פחות משהיינו לפני כמה שנים, והרבה מאיתנו פשוט נמצאים בסוג אחר של בית ספר. דווקא ממש בסדר לי הקטיגורי "צעירים".
עולה כאן שוב ושוב השאלה של אנשים בני 18, לפעמים אפילו פחות, שממש רוצים לעזוב את הבית אבל לא יודעים אם כדאי, ואיך זה יהיה , ואיך בכלל לעשות את זה. אני קוראת את ההודעות האלו וממש מבינה אותם, כי בגיל הזה גם לי לא היה כזה נהדר בבית. העניין הוא שבמשך שנה אחת בתיכון כן גרתי לבד, ודווקא היה בסדר, אז ידעתי לקראת מה אני הולכת. אבל איך באופן כללי יודעים שמוכנים לזה? אצל רוב האנשים שאני מכירה זה אמנם "קרה מעצמו", בגלל אילוצים חיצוניים (צבא, הרבה פעמים, או אוניברסיטה), אבל בכל מקרה הם היו צריכים להחליט שהם מוכנים לזה. אז איך יודעים? כלומר, אם ממש ממש רע בבית, כמו שחלק מהאנשים סיפרו כאן, אז זה בעיקר נראה כאילו אין מה להפסיד, אבל מה לגבי כל היתר? אז במקום הזה אני ממש מנועה מלתת עצות כי, כאמור, התנסיתי בזה מספיק מוקדם בשביל לדעת איך זה, אבל ממש מסקרן אותי לדעת איך אנשים אחרים הגיעו להחלטה שהניעה אותם לצאת מהבית. ועוד הערה בקשר לעניין הגיל. כתבתי את זה בפורום סטודנטים ואכתוב את זה גם כאן: מתי קרה המהלך בו אנשים בשנות העשרים שלהם כבר לא נחשב צעירים??? ניחא אם היו מסמנים שם קטגוריית "קטינים", אבל באמת, אפשר לחשוב ששיערכם מאפיר, עורכם מתפורר ואתם סובלים מאובדן זיכרון! כולה עברו יותר משנתיים מאז שסיימתם תיכון. זה נשמע כאילו בני העשרים ומשהו הם עמוק בתוך הפאוזה בורגנית שלהם, עם דירה, שתי מכוניות וכלב אבל בסופו של דבר רובנו תפרנים רק קצת פחות משהיינו לפני כמה שנים, והרבה מאיתנו פשוט נמצאים בסוג אחר של בית ספר. דווקא ממש בסדר לי הקטיגורי "צעירים".
