אתה רווק, ונניח שאתה גם עקר - האם היית מספר לבנות הזוג שלך?

[moshecohen5]

אתה רווק, ונניח שאתה גם עקר - האם היית מספר לבנות הזוג שלך?

השאלה מופנית לשני המינים:

1) במידה ואתה גבר - נניח שאתה רווק, וידוע לך מגיל צעיר שאתה לא יכול להביא ילדים לעולם, כלומר אתה עקר או שרמת הפריון שלך אפסית ויש סיכוי קלוש שמתישהו בכלל תהיה אבא ביולוגי. השאלה היא - מה תהיה הגישה שלך כלפי אותו הנושא האישי כשאתה נכנס למערכת יחסים מונוגמית. האם תספר לבת הזוג - כן/לא. במידה וכן, באיזה שלב של הקשר אתה חושב שיהיה הכי נכון להעלות את הנושא הזה ולספר. ומידה ולא תרצה לספר, מאיזו סיבה לא לספר?

2) במידה ואת אישה - אותה השאלה בדיוק, כלומר נניח ויודע לך שרוב הסיכויים שבחיים לא תוכלי להיכנס להריון גם בהפרייה חוץ גופית, כי יש לך איזושהי בעיה באיכות הביציות למשל. האם היית מספרת לבן הזוג, כן/לא. במידה וכן אז באיזה שלב. במידה ולא, מאיזו סיבה.

(!) שימו לב, השאלה רלוונטית רק לצד שידוע לו שהוא עצמו עקר. לא רלוונטית למשל השאלה, האם היית רוצה שבן/בת הזוג שלך יספר/תספר לך על כך שהוא/היא עקר/ה לפני שנהייתם זוג, או במהלך הקשר הזוגי.

מסקרנת אותי הדעה של אנשים שונים לגבי הדילמה הנ"ל.

תנסו לפרט כמה שיותר, תודה לכולם על ההשקעה

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שנושא כזה מאוד חשוב להעלות בשלב כשהקשר

נהיה רציני וזה מאוד תלוי באנשים עצמם.
&nbsp
אני יודעת שהתכוונת לשאול על החוויה הסובייקטיבית בתור מישהו שהוא עקר, אבל אני למשל לא עקרה וגם בעלי לא- ואישית אני חושבת שזה חשוב כן לספר על זה כשהעניינים נהיים רצינים כי עם כל הכבוד לאהבה וכו', אני חושבת שצריך לשים את כל הקלפים על השולחן.
&nbsp
&nbsp

 

[moshecohen5]

קודם כול, תודה על התגובה. עכשיו הייתי רוצה לשאול אותך..

נניח היפותטית את רווקה וידוע לך מגיל צעיר שאת עקרה. אמא שלך היא היחידה שיודעת על זה גם, ואין עוד בן אדם בעולם שיודע. בסה"כ זה נושא מאוד אישי ואולי גם כואב באיזשהו מובן. את מכירה גבר ואתם נכנסים למערכת יחסים. נקרא לזה קשר רציני, אהבה, וכו'. אם את בוחרת לא לספר לו, בעתיד אם תהיו נשואים ותרצו להביא ילדים לעולם, הנושא הזה יצוץ מן הסתם. במידה ואת בוחרת לספר לו על זה שאת עקרה בשלב יותר מוקדם של הקשר הרציני, את לו מפחדת שאולי תיפרדו בעיקבות זה? - והמידע הרגיש הזה ידלוף ויוכל להגיע למקומות שאולי לא היית רוצה שיגיע? למשל, אם הוא יספר להורים שלו, ההורים יספרו לדודים וכו'. לא היית חוששת שזה יכול להתגלגל למעגל החברתי שלך וגם חלק מהחברים והחברות שלך יגלו באופן עקיף דרך שמועות שאת רווקה עקרה? עם כל ההשלכות בהמשך, שגם בני זוג פוטנציאליים אולי יגלו על זה במקרה ויירתעו מלהיכנס איתך לקשר שהוא רציני?

 

[איןאריותכאלה]

באמת מורכב. דעתי

היא שעדיף לנהוג בגילוי לב.
מי שיירתע מזה - סביר שיירתע גם במועד מאוחר יותר.
מי שלא - עדיף שידע מוקדם.
ובשבילך - כדאי שתדעי עם מי את בקשר.
האם את רוצה ילדים?

אני חולה במחלה כרונית. תמיד הקפדתי לספר עליה לכל בן זוג שהיה לי, בשלב מאד מוקדם (שבועות ראשונים של הקשר). אני יודעת שזה מאד שונה, אבל יש משהו דומה אחד - זה דבר שעלול להפוך ל'סוד'. בעיני סוד מכביד על קשר ופוגע בו.
בסופו של דבר בן זוגי הוא ידיד שלי הרבה שנים לפני שמיסדנו את הקשר, והוא ידע על המחלה עוד לפני שהקשר הפך לרומנטי. כל מערכות היחסים שהיו לי והסתיימו - לא הסתיימו בגלל המחלה אלא בגלל סיבות אחרות.

 

[פרפרי אהבה]

זה נושא מורכב מאוד...

אני חושבת שאין חוקים פה וזה לגמרי תלוי בהרגשה האישית.
אנחנו למשל דיברנו על ילדים וכו' כשהתחלנו לדבר על מגורים משותפים והיה לשנינו ברור שאנחנו רוצים עתיד משותף אז ממש דיברנו על כל הדברים האלה אבל בדיקות טרום הריון וכו' עשינו לפני שהתחלנו לעבוד על הריון.
&nbsp
כל מה שאנחנו מספרים יכול להגיע לאנשים אחרים-זה סיכון שצריך לקחת אחרת אם לא נסתכן- לא נתקדם ולא נהנה ממה שהחיים מציעים.
&nbsp
אני אשתף משהו מאוד אישי עכשיו שהוא לא סוד גדול אבל בכל זאת זה לא משהו שמדברים עליו יותר מידי:
לי יש בעיית פוריות, משהו שהתגלה רק כשהתחלנו לעבוד על ילד משלנו. כל המשפחה הקרובה יודעת על הבעיה, אנחנו מעדכנים בעיקר אחרי הטיפולים עצמם שנעשה טיפול וגם לא תמיד (חלק מהפלוס של לגור במדינה אחרת), החברים הקרובים שלנו יודעים מזה. אין מה להתבייש בעיני- לא עשיתי שום דבר שיגרום לבעיה הזו, להיפך אני עושה הכל כדי למצוא פתרון.
&nbsp
&nbsp

 

[kagome10]

לו בן זוגי היה מספר לי עכשיו שהוא עקר כנראה הייתי נפרדת ממנו

לא כי הוא עקר, אלא בגלל בעיית האמינות, כי זה מראה שאני לא יכולה לבטוח בו.
&nbsp
לדעתי זו הבעיה העיקרית בלא לספר - אנשים כמוני (וכשאני מחפשת בן זוג אני מחפשת אדם שדומה לי בגישתו הבסיסית לחיים) יראו בזה הפרת אמון, מינפולציה וראמות לא הוגנים, ויפרדו.
&nbsp
את לא פוחדת שזה יקרה?
&nbsp
לו הייתי צריכה לבחור, אני מעדיפה שיפרדו ממני על רקע של בעיה בריאותית שלא אני בחרתי בה מאשר שיפרדו ממני כי יחשבו שאני רמאית ולא ראויה לאמון.

 

[1precious1]

לדעתי

זה משהו מאוד בסיסי שחובה עליו גילוי נאות.
מערכת יחסים רצינית שעשויה להוביל לזוגיות ולחיים שלמים ביחד, חובה שדברים כאלה יהיו על השולחן מייד ובדיעבד.

זוגיות היא חלק מרצף חיים שבדרך כלל מוביל למשפחה. אם מראש אחד מבני הזוג יודע בוודאות שיש לו/לה בעיית פוריות קשה, חובה עליו לספר זאת לבן/בת זוגו וזה לגיטימי לחלוטין שאותו בן/בת זוג יחליטו האם המידע הזה חשוב וחיוני ואפילו אם יגרום לסיום הקשר.

אם אני גבר שלכאורה רוצה חיים רגילים ונורמטיביים של חברה --> אישה --> משפחה - הרי שזה לא הוגן לחלוטין לתת לי לחיות באשליה ו"להרוס לי את החיים המושלמים שאני צופה לעצמי" מבעוד מועד.

כמובן שאפשר תמיד לחשוב על אלתרנטיבות (כל מידי קסמים של הרפואה, פונדקאות או אימוץ או בצורה משותפת להחליט על חיים ללא ילדים) אבל חובה שזו תהיה החלטה משותפת שכל הנתונים על השולחן ולא כאילוץ של הרגע האחרון, אחרי החתונה "אוי, שכחתי לספר לך - אני עקר).

 

[moshecohen5]

תודה על התגובות המעניינות. הגישה של הנשים די ברורה לי,

ואני מבין מאיזה מקום באו התגובות שלכן. עוד שאלה נוספת לנשים: נניח והכרת גבר והתחלתם לצאת. האם יהיה חשוב לך לספר לו על בעית אי הפריון שלך בתחילת הקשר, או שיהיה חשוב לך קודם להכיר אותו מספיק ורק כשתהיי בטוחה שהוא מתאים לך לספר לו. כלומר, האפשרות הראשונה היא לספר לגבר בתחילת הקשר כשאת עוד לא בטוחה עד כמה את יכולה לבטוח בו. ועכשיו, בשביל התמונה המלאה הייתי רוצה גם לשמוע מה גברים חושבים על העניין הזה. במידה ואתה גבר, מה היית עושה? היית מספר בתחילת קשר כשאתה עוד לא מכיר מספיק טוב את הבחורה, אבל עדיין כדי לא להשלות אותה בהמשך? או שהיית מספר לה רק אחרי שהייתם מכירים מספיק זמן והיית חושב שיש פוטנציאל להמשך הקשר מבחינתך?

 

[אמרלדה]

שלום לך,

אני הייתי מספרת בפגישה השנייה או השלישית (אם הייתי מצליחה להתאפק). כל דבר, לא רק את זה.
&nbsp
מכירה מישהי שחיכתה רק חודש ואז סיפרה על בעיות שהיו לה, רציניות עם סיכוי לחזור, ובכל זאת הקשר המשיך.
&nbsp
אני אישית הצעתי לבן זוגי את הדלת אחרי ארבעה חודשים יחד, כי קיבלתי התקף לב. אמרתי לו ש"זה לא היה בעסקה" והוא לא חייב לי כלום. הוא נשאר.
&nbsp
עקרות זה משמעותי מאוד לזוגיות. לכן, אני אישית הייתי מעדיפה להיפגש לדייטים עם גרושים/אלמנים שיש להם כבר ילד או שניים. להוסיף אימוץ אחר כך זו לא כזאת בעיה.

 

[דף חדש4]

שאלה כל כך קשה

בתחילת קשר, ביחוד כשאנחנו מעוניינים בבן הזוג, מנסים להראות את עצמינו באור חיובי כמה שניתן. כולם עושים את זה.
יחד עם זאת- לחלק מאיתנו יש בעיות שהן משמעויות ודורשות שיקול דעת לפני שמישהו מתחייב אלינו.
הייתי מספרת אחרי כשבועיים שלוש ורק כשאני רואה שאני מעוניינת להמשיך בקשר כי אין טעם לפזר מידע דיסקרטי על עצמינו סתם.
חשוב גם איך מספרים. אם אנחנו מתיחסים לזה כאל קטסטרופה או לא.
לגבי עקרות- כאשה לא כזה היה מפריע לי ממי אני נכנסת להריון- מבעלי הרשמי או מתרומת זרע כשאני נשואה לגבר אהוב שהוא עקר.
אף אחד לא צריך לדעת ממי נכנסתי להריון.
מצד שני- הפוך זה הרבה יותר מסובך. כי אשה עקרה- זה אומר- לך לחפש אמא פונדקאית. זה יקר וזה מורכב. אם כי- לא בלתי אפשרי.

 

[shron17]

כיום הרבה עקרים שטופלו ,הצליחו להביא ילדים לעולם,,

תחום הרפואה מפותח בנושא הפוריות ,כיום יש הורמונים לשיפור אדיר במצב,
(הטיפול בנטילת כדורים ).
ומי שמטפל מגיע לתוצאות טובות,כך שיש לך סיכוי מאוד טוב להצלחה .
&nbsp
ראשית,בכדי להכיר את הנושא על בוריו,תיגש להתייעץ עם רופא מומחה בתחום,
תרכוש הבנה וידע בנושא,ויש סיכוי גדול שתיפתר לך הבעייה ,מעבר למצופה.
&nbsp
(אגב,
דרך הביטוח המשלים ,תוכל להיפגש עם רופא מומחה לפוריות,של בי"ח,
ולאחר מכן,תוכל לקבל בקופה את ההחזר של 80 אחוז מהתשלום.)

 

[איילה א]

אני חושבת ההפך,

דווקא במקרה של אישה עם בעיות פוריות זה פחות אקוטי לגלות מוקדם כי בכל מקרה את הטיפולים (IVF, תרומת ביצית וכו) היא זו שעתידה לעבור. במקרה של גבר עם בעיית פוריות, הגילוי הנאות צריך לבוא הרבה יותר מוקדם כי בסופו של יום האישה שאיתו תצטרך "לשלם" בטיפולים על הבעיה שלו. כמובן ששני המצבים משפיעים מאוד על הזוגיות וכולי, ובכל מקרה צריך לספר, הכל נכון - אבל לדעתי לגבר זה יעלה בהרבה יותר מערכות יחסים, כי יש הרבה נשים שהיו מחליטות לא להיכנס לזה בכלל (ועם כל הכאב, בצדק. טיפולי פוריות הם סרט רע מאוד מכל הכיוונים).