אתה...
פעם ראשונה שאני מעלה את הכל על הדף, את כל האהבה שלי אלייך, את כל הגעגועים האין סופיים, את הציפיה לראות אותך או רק לשמוע... יקירי! אהבתי אנשים בחיים, אהבתי כל-כך, ותמיד הרגשתי שאסור, אבל לאהוב אותך, אני מרגישה שמותר, הכרנו לא בדרך האידיאלית ועמדו בינינו מספר מכשולים די קשים, אבל התגברנו על הכל כאילו זה נועד להיות, כי ככה זה מבחינתי, נועדנו להיות ביחד, גם אם לא לנצח, אבל ביחד... אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותך, כל-כך לא מיוחד, אני יושבת בוכה ואתה עובר על פניי, כבר באותו רגע משהו גרם לי לרצות שתעצור, שתשב לידי, אני זוכרת גם את השיחה הראשונה שלנו, בחדר אוכל, על הצימחונות, אני זוכרת את משחקי הטאקי : ) שלנו ואת החיוך... אני זוכרת את השאכטות שהבאת לי בסתר, ואת החיבוק עם יד אחת... בעיקר אני זוכרת את שיחות הנפש שלנו בלילות ואיך התעניינת בכתיבה שלי, אני לעולם לא אשכח שסיפרת לי שאתה אוהב אותה... רציתי שתאהב אותי... אני זוכרת את היום שהשתחררתי ואת החיבוק עם שתי הידיים ואת ההודעה, אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאת אליי ואת הפעם שבאתי אלייך... ואת הנשיקה, ברגע שנישקת אותי, הבנתי שזה מה שאני רוצה שיהיה, שנהיה ביחד ולא איכפת לי מאף אחד אחר, אני זוכרת שאמרת שאתה מתחיל להרגיש ואתה לא יודע בדיוק מה... אבל אני גם זוכרת שהחלטת שאתה צריך לבחור ביני לבינה... ואני זוכרת שבחרת בה... אני זוכרת את השיחת טלפון ביום שישי בערב, אני זוכרת כל מילה ומילה, אתה זוכר כמה בכיתי? לצערי אני גם זוכרת שניפגשנו יום למחורת באותו מקום ארור שבו ניפגשנו לראשונה, ושוב חיבוק עם יד אחת ולי כל-כך כואב, וכל-כך רציתי אותך, אבל שם אתה מדריך, אתה לא אתה. אני זוכרת את השיחה יום למחרת שאמרת שאתה עוזב ואני בכיתי, אני זוכרת שהיא באה אלייך חיבקה ונישקה, ואני בכיתי... אני זוכרת שאחר-כך דיברנו ואני לא רציתי פרטים, ידעתי שאתה אתה אוהב ולי כל-כך כאב... ושוב השתחררתי ושוב ניפגשנו והיינו בתקן של רק ידידים, והיה לי קשה, אבל היית כל-כך חשוב לי לא רציתי לוותר על הקשר שלנו... אני זוכרת את השיחה המוזרה ששאלתי אותך למה בחרת ואמרת לי שחשבת שזה מה שאני רציתי, באותו רגע ידעתי שיש לי סוף סוף סיבה להיות אופטימית לגבינו, וכך היה... אני זוכרת את הנשיקה של אותו ערב... וכמה שהיה לי טוב... וששוב הרשתי לעצמי לאהוב אותך כמו שלא אהבתי מעולם אף אחד! ומאז הכל היה לי טוב, היינו ביחד והיא לא ידעה... אני זוכרת שהלכתי לשיחה וראיתי אותה והייתי צריכה לספר לה הכל ואני זוכרת כמה שהיא כעסה וכמה שהיא נפגעה... וכמה שהרגשתי רע עד שראיתי אותך שוב והבנתי שאתה לא כועס עליי... היום אנחנו ביחד חודש וחצי ובעיניי הכל טוב, בלב הדברים מסתדרים לי, אבל לא בראש, אתה אומר שאתה אוהב אותי ואני לא יודעת אם שכחת ממנה, אם לפעמים כשאתה מחבק אותי, אתה רוצה שזו היא שתהיה לך בין הידיים, ןיש לי כל כך הרבה שאלות שאני לעולם לא אשאל כי אני מפחדת כל-כך מהתשובות, מפחדת שתיזכר בכמה שאהבת אותה ולא תוכל עוד להיות איתי... אני לא אמשיך לכתוב... כי הדמעות כבר בעיניים... רק שתדע שאני באמת באמת אוהבת אותך... אני...
פעם ראשונה שאני מעלה את הכל על הדף, את כל האהבה שלי אלייך, את כל הגעגועים האין סופיים, את הציפיה לראות אותך או רק לשמוע... יקירי! אהבתי אנשים בחיים, אהבתי כל-כך, ותמיד הרגשתי שאסור, אבל לאהוב אותך, אני מרגישה שמותר, הכרנו לא בדרך האידיאלית ועמדו בינינו מספר מכשולים די קשים, אבל התגברנו על הכל כאילו זה נועד להיות, כי ככה זה מבחינתי, נועדנו להיות ביחד, גם אם לא לנצח, אבל ביחד... אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותך, כל-כך לא מיוחד, אני יושבת בוכה ואתה עובר על פניי, כבר באותו רגע משהו גרם לי לרצות שתעצור, שתשב לידי, אני זוכרת גם את השיחה הראשונה שלנו, בחדר אוכל, על הצימחונות, אני זוכרת את משחקי הטאקי : ) שלנו ואת החיוך... אני זוכרת את השאכטות שהבאת לי בסתר, ואת החיבוק עם יד אחת... בעיקר אני זוכרת את שיחות הנפש שלנו בלילות ואיך התעניינת בכתיבה שלי, אני לעולם לא אשכח שסיפרת לי שאתה אוהב אותה... רציתי שתאהב אותי... אני זוכרת את היום שהשתחררתי ואת החיבוק עם שתי הידיים ואת ההודעה, אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאת אליי ואת הפעם שבאתי אלייך... ואת הנשיקה, ברגע שנישקת אותי, הבנתי שזה מה שאני רוצה שיהיה, שנהיה ביחד ולא איכפת לי מאף אחד אחר, אני זוכרת שאמרת שאתה מתחיל להרגיש ואתה לא יודע בדיוק מה... אבל אני גם זוכרת שהחלטת שאתה צריך לבחור ביני לבינה... ואני זוכרת שבחרת בה... אני זוכרת את השיחת טלפון ביום שישי בערב, אני זוכרת כל מילה ומילה, אתה זוכר כמה בכיתי? לצערי אני גם זוכרת שניפגשנו יום למחורת באותו מקום ארור שבו ניפגשנו לראשונה, ושוב חיבוק עם יד אחת ולי כל-כך כואב, וכל-כך רציתי אותך, אבל שם אתה מדריך, אתה לא אתה. אני זוכרת את השיחה יום למחרת שאמרת שאתה עוזב ואני בכיתי, אני זוכרת שהיא באה אלייך חיבקה ונישקה, ואני בכיתי... אני זוכרת שאחר-כך דיברנו ואני לא רציתי פרטים, ידעתי שאתה אתה אוהב ולי כל-כך כאב... ושוב השתחררתי ושוב ניפגשנו והיינו בתקן של רק ידידים, והיה לי קשה, אבל היית כל-כך חשוב לי לא רציתי לוותר על הקשר שלנו... אני זוכרת את השיחה המוזרה ששאלתי אותך למה בחרת ואמרת לי שחשבת שזה מה שאני רציתי, באותו רגע ידעתי שיש לי סוף סוף סיבה להיות אופטימית לגבינו, וכך היה... אני זוכרת את הנשיקה של אותו ערב... וכמה שהיה לי טוב... וששוב הרשתי לעצמי לאהוב אותך כמו שלא אהבתי מעולם אף אחד! ומאז הכל היה לי טוב, היינו ביחד והיא לא ידעה... אני זוכרת שהלכתי לשיחה וראיתי אותה והייתי צריכה לספר לה הכל ואני זוכרת כמה שהיא כעסה וכמה שהיא נפגעה... וכמה שהרגשתי רע עד שראיתי אותך שוב והבנתי שאתה לא כועס עליי... היום אנחנו ביחד חודש וחצי ובעיניי הכל טוב, בלב הדברים מסתדרים לי, אבל לא בראש, אתה אומר שאתה אוהב אותי ואני לא יודעת אם שכחת ממנה, אם לפעמים כשאתה מחבק אותי, אתה רוצה שזו היא שתהיה לך בין הידיים, ןיש לי כל כך הרבה שאלות שאני לעולם לא אשאל כי אני מפחדת כל-כך מהתשובות, מפחדת שתיזכר בכמה שאהבת אותה ולא תוכל עוד להיות איתי... אני לא אמשיך לכתוב... כי הדמעות כבר בעיניים... רק שתדע שאני באמת באמת אוהבת אותך... אני...
