lemongrass
New member
אתה
תודה לך. חייבת להודות לך על מי שאתה. זה לא אלוהים שיצר אותך, הוא רק הביאך לעולם. זה אתה שיצרת את דמותך, את ליבך, את היותך בן אדם. מרגיש כמו פרידה כואבת, אבל כל כך נכונה- לשנינו, גם אם אתה לא ממש שלם איתה. גם אם לי יש מעט ספקות לגביה. ההגיון של שנינו לוחש לנו שהיא נכונה. את ההגיון שלך אני לא ממש שומעת, אבל ההגיון שלי חותך הכל כסכין שוחטים. חד, קר, אמיתי, מציאותי, כואב, זה הכאב שנותר בלב. מילה אחת מתארת אותך. מילה אחת- אתה! אתה- מזכיר לי את המילים הראשונות שאמרת לי, מילים קסומות. אתה- מזכיר לי את המבט הראשון שהחלפנו, מבט מבוייש, מבט אחד, מבט אחר. אתה- מזכיר לי את החום שהרגשתי מבלי שנגעת בי, את השמיים היפים רועמים ביום קיץ, שמעתי אותם.. אתה- מזכיר לי את השיחות הארוכות ביננו, כשדיברת , צלילי קולך ליוו את מחשבותי, הרגשתי אהובה לצד קולך הרך. אתה- מזכיר לי את המגע הראשון, כאילו נמצאת אנוכי בתוך מגלשת סאטן שלא נגמרת, טובלת בתוך אמבטיה של אהבה שמאיימת להציפני, להטביעני ואני מניחה לה לעשות בי כרצונה, לטלטלני . אתה- מזכיר לי את המאורה שחייתי בה, אליה רק לך היה את המפתח ולא ידעת, ובדינמיט אותה פוצצת ובי נגעת. אתה- מזכיר לי כמה אפשר ללמוד מאנשים, במיוחד אנשים כמוך. אתה- מחדד לי את ההבנה שזכות נפלה בחיקי להכירך, שניתנה לי מתנה לזמן קצר, אהבה אמיתית, אהבה מלמדת, אהבה מעשירה, אהבה עוטפת, אהבה שנמצאת בסרטים- אבל לא רק, אהבה שחייבת להסתיים. רגע החיוב הגיע. עכשיו צריך לשלם. כל אחד מאיתנו הולך לדרכו. עם צביטה כאובה בלב..ולא רק- גם עם חיוך על שפתיים, כי אתה תמיד תהיה אתה. ואתה- תמיד תהיה זכרון ולא סתם זכרון- אפילו אחד נפלא. מרגישה כאילו מניחה פרח על קבר, המקום בו אנו קוברים את האהבה שלנו. המקום בו כל פעם שאניח פרח, כל פעם שתניח פרח אתה, מישהו מאיתנו יאסוף אותו, ייבש אותו בתוך ספר ישן, בתוך כך ננציח את האהבה שלנו. נוקיר אותה. והיא תעניק לנו בחזרה...משהו משלה. יום אחד- אנחנו עוד נפגש. אולי פה , אולי שם. אולי בכלל בגלגול הבא. זה לא משנה היכן. אנו נפגש ונתממש. עד אז – היי שלום, שמור על עצמך. ו..בקשה קטנה לי ממך- אל תפסיק לחייך. כי החיוך שלך, הוא אתה. החיוך שלך, הוא אני. החיוך שלך הוא האנרגיות שלנו, כמו שתמיד אמרנו, תמיד ידענו. החיוך הזה...זה האושר של שנינו. ביחד ולחוד.
תודה לך. חייבת להודות לך על מי שאתה. זה לא אלוהים שיצר אותך, הוא רק הביאך לעולם. זה אתה שיצרת את דמותך, את ליבך, את היותך בן אדם. מרגיש כמו פרידה כואבת, אבל כל כך נכונה- לשנינו, גם אם אתה לא ממש שלם איתה. גם אם לי יש מעט ספקות לגביה. ההגיון של שנינו לוחש לנו שהיא נכונה. את ההגיון שלך אני לא ממש שומעת, אבל ההגיון שלי חותך הכל כסכין שוחטים. חד, קר, אמיתי, מציאותי, כואב, זה הכאב שנותר בלב. מילה אחת מתארת אותך. מילה אחת- אתה! אתה- מזכיר לי את המילים הראשונות שאמרת לי, מילים קסומות. אתה- מזכיר לי את המבט הראשון שהחלפנו, מבט מבוייש, מבט אחד, מבט אחר. אתה- מזכיר לי את החום שהרגשתי מבלי שנגעת בי, את השמיים היפים רועמים ביום קיץ, שמעתי אותם.. אתה- מזכיר לי את השיחות הארוכות ביננו, כשדיברת , צלילי קולך ליוו את מחשבותי, הרגשתי אהובה לצד קולך הרך. אתה- מזכיר לי את המגע הראשון, כאילו נמצאת אנוכי בתוך מגלשת סאטן שלא נגמרת, טובלת בתוך אמבטיה של אהבה שמאיימת להציפני, להטביעני ואני מניחה לה לעשות בי כרצונה, לטלטלני . אתה- מזכיר לי את המאורה שחייתי בה, אליה רק לך היה את המפתח ולא ידעת, ובדינמיט אותה פוצצת ובי נגעת. אתה- מזכיר לי כמה אפשר ללמוד מאנשים, במיוחד אנשים כמוך. אתה- מחדד לי את ההבנה שזכות נפלה בחיקי להכירך, שניתנה לי מתנה לזמן קצר, אהבה אמיתית, אהבה מלמדת, אהבה מעשירה, אהבה עוטפת, אהבה שנמצאת בסרטים- אבל לא רק, אהבה שחייבת להסתיים. רגע החיוב הגיע. עכשיו צריך לשלם. כל אחד מאיתנו הולך לדרכו. עם צביטה כאובה בלב..ולא רק- גם עם חיוך על שפתיים, כי אתה תמיד תהיה אתה. ואתה- תמיד תהיה זכרון ולא סתם זכרון- אפילו אחד נפלא. מרגישה כאילו מניחה פרח על קבר, המקום בו אנו קוברים את האהבה שלנו. המקום בו כל פעם שאניח פרח, כל פעם שתניח פרח אתה, מישהו מאיתנו יאסוף אותו, ייבש אותו בתוך ספר ישן, בתוך כך ננציח את האהבה שלנו. נוקיר אותה. והיא תעניק לנו בחזרה...משהו משלה. יום אחד- אנחנו עוד נפגש. אולי פה , אולי שם. אולי בכלל בגלגול הבא. זה לא משנה היכן. אנו נפגש ונתממש. עד אז – היי שלום, שמור על עצמך. ו..בקשה קטנה לי ממך- אל תפסיק לחייך. כי החיוך שלך, הוא אתה. החיוך שלך, הוא אני. החיוך שלך הוא האנרגיות שלנו, כמו שתמיד אמרנו, תמיד ידענו. החיוך הזה...זה האושר של שנינו. ביחד ולחוד.