את
את זאת שתמיד רציתי את זאת שבחלומי הופעת לי רק עלייך יום ולילה חשבתי אבל מה לך לומר? נגמר האויר... כבר לנשום אינני יכול...אולי כבר די? אולי את שונאת אותי בנשמה אבל בלב את לא יודעת צרה חושבת עלי לבד בלילות איך זה היה יכול להשתנות רק אם תתני לי עוד נסיון אני אראה לך כמה אני יכול... אבל דמעות לא עוזרות ובכי גם לא אז אשב לי אני מול המחשב ואנסה מילים אחרונות לחשב זרקת אותי סתם ככה כמו זבל חשבתי שאני מיוחד בעיניך כמו שאת מיוחדת בעיני שום סיפור שום שיר ושום אגדה לא תעזור לי בעת הצרה מה שליבך חושב ומה שהנשמה שלך חושבת זה שני דברים שונים לגמרי תלכי לכיוון שליבך חושב אני מקווה שאת אוהבת אותי לפחות מחבבת טוב נגמרו לי המילים בפי עזבת אותי סתם ככה בגלל כמה מילים הלכת לבד... והשארת אותי מת!!! נגעת בי בעמקי הלב ונגיעתך שרפה אותי כנחשולי אימה את אצבעך שלחת ובתוכי נגעת לא מתייראת מן השאלות והכאב יופייך הפך אותי אדם אחר וזוג עינייך הנוגות עקדו אותי נוגעות בתוך תוכי לנצח דומעות ומטריפות משתיקתך הבנתי כמה העולם אחר כמה עוצרות בך הדמעות וכמה אין בי כח לבקש אותך אליי נגעת בי רק להרף כפרפר לוחך עלי כותרת ונגיעתך המסה את תוכי כפחד רציתי ללחוש לך מילים של אולי וכאילו ואיך רציתי לכבוש בך אלפי פעימות יוקדות ודולקות וצורבות רציתי לחוש בך את טעם הרגע המתוק, האפל, הנשכח רציתי לנשום בך כל רגע חולף ואת רק נותרת מאחור ימים שקראתי בשמך בלי מילים במבט, במגע ובלחש ואת, רחוקה מתמיד, מיוסרת מצער לא שמעת שתיקתי הדומעת לילות שהזיתי דמויות וצללים וריחות וטעמים וסליחות בין נבכי חלומי לשברי היותך נבקעו בי סדקים חדשים רק הכאב כה אילם בלעדייך...
