ריריו הריר
Active member
אביו של יוסף חיים אוחנה: "איבדתי בן אחד וחשבתי שאין דבר יותר קשה. מתברר שיש"
כמה ימים לפני 7 באוקטובר חגגו יוסף חיים אוחנה ואביו את סוכות.
"שמתי את היד על הראש שלו ואמרתי: 'השם יציל אותך מן המוות ומהייסורים'.
התחבקנו ומאז לא ראיתי אותו", הוא מספר.
"הבן שלי נמצא במקום לא ידוע כל כך הרבה זמן ואני לא יכול לעזור לו בשום דבר חוץ מאשר להתפלל", הוא אומר, "זה ממוטט" ?
אביו של יוסף חיים אוחנה: "איבדתי בן אחד וחשבתי שאין דבר יותר קשה.
מתברר שיש"
"אתה יודע משהו", נזכר אבי, אבא של יוסף חיים אוחנה, "יומיים-שלושה לפני הטבח היינו יחד בבית הכנסת בחול המועד סוכות.
נתתי לו לברך על הלולב והאתרוג.
באותה שנייה שהוא מברך שמתי את היד על הראש שלו ואמרתי לו: 'השם יציל אותך מן המוות ומהייסורים'.
התחבקנו אחרי זה ומאז לא ראיתי אותו.
אני חי אותו 24 שעות ביממה, חולם עליו בכל לילה.
עד עכשיו אני לא יודע למה אמרתי לו את זה.
ככה זה לב של אבא, כנראה".
אבי אוחנה כבר הרגיש את לבו פועם בכאב שאין לו שיעור.
לפני 14 שנה הוא איבד את בנו השלישי, אשר יצחק, שמת מסרטן לפני שהגיע לגיל שמונה.
יוסף חיים הוא הבן הבכור, בן 24 כיום.
זה היה המשבר הקשה בחייו, טראומה משפחתית שגבתה מחירים כבדים.
אבל מאז שבכורו נחטף הוא עובר סיוט שלא דומה לשום כאב שחווה עד כה.
"חשבתי שאין דבר יותר קשה מאב שקובר את בנו, אבל מתברר שיש", הוא משתף.
"אשר יצחק היה חולה אבל היה לידי.
אנחנו טיפלנו בו, ידענו על כל תנועה שלו.
עכשיו אני נמצא בחוסר ידיעה מוחלט לגבי יוסף חיים, הבן שלי נמצא במקום לא ידוע במשך כל כך הרבה זמן ואני לא יכול לעזור לו בשום דבר חוץ מאשר להתפלל.
זו הבנה ממוטטת".
אוחנה משתדל להתרחק מחדשות.
הוא לא צורך אותן ולא מופיע בהן.
"זו טלטלה קשה מדי בשבילי", הוא אומר.
האמונה מצילה אותו, הוא מוצא מזור בתפילות.
"אני משליך את עצמי ממש לקב"ה, זה הדבר היחיד שאני יכול להישען עליו", הוא אומר.
"אני לא מבין איך אפשר לעמוד בדבר כזה בלי אמונה.
אני מאמין שהוא שמר עליו באותו היום, ושהוא שומר עליו גם עכשיו".
החודש הגיע אות חיים מיוסף חיים שהתקבל מחטופים שחזרו.
זו היתה ראיה ראשונה לכך שהצליח לשרוד במשך כל הזמן הזה, מאז שנחטף מהנובה.
שלושה חברים שהיו איתו במסיבה סיפרו איך רצו בכביש כדי לסייע לאנשים להימלט, איך סחבו יחד אלונקה ובה פצועת ירי, איך יוסף חיים ניצל בנס מפגיעת אר-פי-ג'י, ואיך נעלמו עקבותיו.
רק כשלושה שבועות אחר כך, מספר אביו, הגיעה ההודעה הרשמית.
הוא נחטף בסביבות השעה 9:00 בבוקר.
כילד בכור להורים גרושים גדל יוסף חיים להיות אדם בוגר במיוחד.
עבור אחיו הקטנים הוא כהורה שלישי, ועבור הוריו הוא היה לא רק בן אלא גם חבר.
אבל יוסף חיים גדל להיות גם אדם עצמאי, עם חיים משלו ותחומי עניין משלו: מוזיקה (בעיקר ג'אז), צילום ובשנים האחרונות - ניהול ברים.
לכן, לאחר שבילדותו התגורר עם המשפחה בקרית מלאכי, בשנתיים האחרונות התגורר אצל סבתו ברמלה.
כך, הסביר להוריו, דרכו לעיר הגדולה תתקצר.
"היתה לו מלא תשוקה לעבודה, כל הזמן רצה ללמוד עוד על קוקטיילים ועל יין", מספר יאיר אמינוף, שעבד איתו בשנים האחרונות בבר של "אריא", מסעדת שף מוכרת בתל אביב.
"הוא היה ממש כימאי של אלכוהול, מייצר משקאות יש מאין.
אני זוכר שפעם אחת הוא הכין קוקטייל מקוויאר.
ולחשוב שהכל זה הוא שלימד את עצמו".
יוסף חיים הצטרף למסעדה כמה חודשים אחרי אמינוף, והפך מהר לאישיות בולטת.
"יש לו נוכחות שונה - ביטחון עצמי גבוה, מלא סקרנות ופתיחות", אומר חברו.
מאז שנחטף תלויה מעל הבר תמונה שלו.
עבור חברים שעבדו איתו, שהקפידו מאז להרים לכבודו צ'ייסרים, לדבר עליו, להכין קוקטיילים לפי המתכון שלו - זו הפכה בשלב מסוים לתזכורת כואבת מדי.
"היה לי קשה להישאר שם.
אתה רואה את התמונה שלו כל המשמרת, שומע לקוחות ששואלים עליו ונכנסים לשוק, זה כל הזמן נוכח", מסביר אמינוף, שעזב כמה חודשים לאחר מכן.
גם ברמנית אחרת עזבה על אותו רקע.
"המקום הפך להיות טריגר בשבילה, ובאופן מסוים בשביל כולנו", אומר אמינוף.
בתחילת המלחמה ראש הממשלה הבטיח לאבי אוחנה שהמדינה תעשה הכל כדי להשיב את יוסף חיים.
"היתה לנו הבטחה שלא יהיה שיקול פוליטי, שהוא יחזיר את החטופים גם אם זה יהיה על חשבון הממשלה שלו", הוא אומר.
"אני שמעתי את זה באוזניים שלי".
בחלוף הזמן, הוא עדיין שואל את עצמו אם נתניהו עומד בהבטחה הזאת.
"אני לא יודע מה לחשוב, לפעמים מרגיש שכן ולפעמים מרגיש שלא", הוא מודה.
"אני רק מחכה לבן שלי שיבוא, ואני מאמין באמונה שלמה שזה יקרה".
רן שמעוני
כמה ימים לפני 7 באוקטובר חגגו יוסף חיים אוחנה ואביו את סוכות.
"שמתי את היד על הראש שלו ואמרתי: 'השם יציל אותך מן המוות ומהייסורים'.
התחבקנו ומאז לא ראיתי אותו", הוא מספר.
"הבן שלי נמצא במקום לא ידוע כל כך הרבה זמן ואני לא יכול לעזור לו בשום דבר חוץ מאשר להתפלל", הוא אומר, "זה ממוטט" ?
אביו של יוסף חיים אוחנה: "איבדתי בן אחד וחשבתי שאין דבר יותר קשה.
מתברר שיש"
"אתה יודע משהו", נזכר אבי, אבא של יוסף חיים אוחנה, "יומיים-שלושה לפני הטבח היינו יחד בבית הכנסת בחול המועד סוכות.
נתתי לו לברך על הלולב והאתרוג.
באותה שנייה שהוא מברך שמתי את היד על הראש שלו ואמרתי לו: 'השם יציל אותך מן המוות ומהייסורים'.
התחבקנו אחרי זה ומאז לא ראיתי אותו.
אני חי אותו 24 שעות ביממה, חולם עליו בכל לילה.
עד עכשיו אני לא יודע למה אמרתי לו את זה.
ככה זה לב של אבא, כנראה".
אבי אוחנה כבר הרגיש את לבו פועם בכאב שאין לו שיעור.
לפני 14 שנה הוא איבד את בנו השלישי, אשר יצחק, שמת מסרטן לפני שהגיע לגיל שמונה.
יוסף חיים הוא הבן הבכור, בן 24 כיום.
זה היה המשבר הקשה בחייו, טראומה משפחתית שגבתה מחירים כבדים.
אבל מאז שבכורו נחטף הוא עובר סיוט שלא דומה לשום כאב שחווה עד כה.
"חשבתי שאין דבר יותר קשה מאב שקובר את בנו, אבל מתברר שיש", הוא משתף.
"אשר יצחק היה חולה אבל היה לידי.
אנחנו טיפלנו בו, ידענו על כל תנועה שלו.
עכשיו אני נמצא בחוסר ידיעה מוחלט לגבי יוסף חיים, הבן שלי נמצא במקום לא ידוע במשך כל כך הרבה זמן ואני לא יכול לעזור לו בשום דבר חוץ מאשר להתפלל.
זו הבנה ממוטטת".
אוחנה משתדל להתרחק מחדשות.
הוא לא צורך אותן ולא מופיע בהן.
"זו טלטלה קשה מדי בשבילי", הוא אומר.
האמונה מצילה אותו, הוא מוצא מזור בתפילות.
"אני משליך את עצמי ממש לקב"ה, זה הדבר היחיד שאני יכול להישען עליו", הוא אומר.
"אני לא מבין איך אפשר לעמוד בדבר כזה בלי אמונה.
אני מאמין שהוא שמר עליו באותו היום, ושהוא שומר עליו גם עכשיו".
החודש הגיע אות חיים מיוסף חיים שהתקבל מחטופים שחזרו.
זו היתה ראיה ראשונה לכך שהצליח לשרוד במשך כל הזמן הזה, מאז שנחטף מהנובה.
שלושה חברים שהיו איתו במסיבה סיפרו איך רצו בכביש כדי לסייע לאנשים להימלט, איך סחבו יחד אלונקה ובה פצועת ירי, איך יוסף חיים ניצל בנס מפגיעת אר-פי-ג'י, ואיך נעלמו עקבותיו.
רק כשלושה שבועות אחר כך, מספר אביו, הגיעה ההודעה הרשמית.
הוא נחטף בסביבות השעה 9:00 בבוקר.
כילד בכור להורים גרושים גדל יוסף חיים להיות אדם בוגר במיוחד.
עבור אחיו הקטנים הוא כהורה שלישי, ועבור הוריו הוא היה לא רק בן אלא גם חבר.
אבל יוסף חיים גדל להיות גם אדם עצמאי, עם חיים משלו ותחומי עניין משלו: מוזיקה (בעיקר ג'אז), צילום ובשנים האחרונות - ניהול ברים.
לכן, לאחר שבילדותו התגורר עם המשפחה בקרית מלאכי, בשנתיים האחרונות התגורר אצל סבתו ברמלה.
כך, הסביר להוריו, דרכו לעיר הגדולה תתקצר.
"היתה לו מלא תשוקה לעבודה, כל הזמן רצה ללמוד עוד על קוקטיילים ועל יין", מספר יאיר אמינוף, שעבד איתו בשנים האחרונות בבר של "אריא", מסעדת שף מוכרת בתל אביב.
"הוא היה ממש כימאי של אלכוהול, מייצר משקאות יש מאין.
אני זוכר שפעם אחת הוא הכין קוקטייל מקוויאר.
ולחשוב שהכל זה הוא שלימד את עצמו".
יוסף חיים הצטרף למסעדה כמה חודשים אחרי אמינוף, והפך מהר לאישיות בולטת.
"יש לו נוכחות שונה - ביטחון עצמי גבוה, מלא סקרנות ופתיחות", אומר חברו.
מאז שנחטף תלויה מעל הבר תמונה שלו.
עבור חברים שעבדו איתו, שהקפידו מאז להרים לכבודו צ'ייסרים, לדבר עליו, להכין קוקטיילים לפי המתכון שלו - זו הפכה בשלב מסוים לתזכורת כואבת מדי.
"היה לי קשה להישאר שם.
אתה רואה את התמונה שלו כל המשמרת, שומע לקוחות ששואלים עליו ונכנסים לשוק, זה כל הזמן נוכח", מסביר אמינוף, שעזב כמה חודשים לאחר מכן.
גם ברמנית אחרת עזבה על אותו רקע.
"המקום הפך להיות טריגר בשבילה, ובאופן מסוים בשביל כולנו", אומר אמינוף.
בתחילת המלחמה ראש הממשלה הבטיח לאבי אוחנה שהמדינה תעשה הכל כדי להשיב את יוסף חיים.
"היתה לנו הבטחה שלא יהיה שיקול פוליטי, שהוא יחזיר את החטופים גם אם זה יהיה על חשבון הממשלה שלו", הוא אומר.
"אני שמעתי את זה באוזניים שלי".
בחלוף הזמן, הוא עדיין שואל את עצמו אם נתניהו עומד בהבטחה הזאת.
"אני לא יודע מה לחשוב, לפעמים מרגיש שכן ולפעמים מרגיש שלא", הוא מודה.
"אני רק מחכה לבן שלי שיבוא, ואני מאמין באמונה שלמה שזה יקרה".
רן שמעוני
