hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
הרבה פעמים הסופרמרקט השכונתי לא מחזיק אצלו את הנקניק שאני אוהב. כעיקרון, אני לא מפונק של אוכל, ואני לא אכלן בררני, אבל אולי כשזה מגיע לנקניקים אז כן, כי באמת שיש רק סוג אחד שאני אוהב-סרוולד של זוגלובק.
הבעיה היא שהוא יקר, 190 שקל לקילו, אז הרבה פעמים אנשים לא קונים, מתקלקל, הסופרמרקט נאלץ לזרוק ולספוג את ההפסדים, ואז הרבה פעמים הם מלכתחילה לא מזמינים אותו. לפחות ככה זה בסופרמרקט השכונתי.
היום אמא הייתה בסופר השכונתי, ועוד פעם לא היה להם את הנקניק שלי, בסופר הזה ספציפית, כבר בפעם השלישית ברציפות בערך, ואמא שלי החליטה שדי, עד כאן.
היא התחילה לריב עם הבחורה שם על למה אין להם את הנקניק שלי אז הבחורה של הנקניקים מתחילה להסביר לה "לא, את לא מבינה, זה יקר, לא קונים, מתקלקל, אנחנו זורקים ומפסידים כסף" וכל הסיפור.
אז אמא שלי שמעה את כל זה, ומה היא עשתה? היא אמרה לה שתעזוב, ושיזמינו, ושהיא מתחייבת היא לבדה, לשים 200 שקל ולקנות את כל הנקניק כולו היא בעצמה, שזה כפול מבדרך כלל כי אנחנו לוקחים בדרך כלל חצי קילו, כל זה בשביל שאני אקבל את הנקניק שאני אוהב, והבחורה של הנקניקים הסכימה.
כעיקרון, אני מן הסתם מכיר את אמא שלי, אבל לפעמים היא ממשיכה להפליא אותי לטובה. כמו היום. כי כאילו, תקשיבו, זה לא בגלל הכסף, זה לא מעניין. יש לנו. ממה אני בעצם באמת מתפלא? ממה בסיפור הזה אני מתפעל לטובה?
עד לאיזה מרחקים היא הולכת ומה היא עושה כדי שאני אקבל את כל מה שאני רוצה, כי לפעמים, כמו לדוגמה במקרה הזה, לא הכול זה כסף. הלוואי שזה היה ככה פשוט, אבל לא. כמו לדוגמה פה, כמו לדוגמה עם קניות בסופר, לפעמים פשוט אין להם את מה שאתה רוצה.
רוב האנשים בדרך כלל יוותרו בשלב הזה. אמא שלי, במקום זה, כדי שאני אקבל את הנקניק שאני רוצה, החליטה על דעת עצמה שהיא אומרת לסופרמרקט השכונתי איזה מוצרים להזמין ולהביא.
הקטע הכי מצחיק זה שזה באמת עבד, והאישה של הנקניקים נעתרה לדרישתה של אמא להזמין את הנקניק שאני אוהב.
אמא לביאה
הבעיה היא שהוא יקר, 190 שקל לקילו, אז הרבה פעמים אנשים לא קונים, מתקלקל, הסופרמרקט נאלץ לזרוק ולספוג את ההפסדים, ואז הרבה פעמים הם מלכתחילה לא מזמינים אותו. לפחות ככה זה בסופרמרקט השכונתי.
היום אמא הייתה בסופר השכונתי, ועוד פעם לא היה להם את הנקניק שלי, בסופר הזה ספציפית, כבר בפעם השלישית ברציפות בערך, ואמא שלי החליטה שדי, עד כאן.
היא התחילה לריב עם הבחורה שם על למה אין להם את הנקניק שלי אז הבחורה של הנקניקים מתחילה להסביר לה "לא, את לא מבינה, זה יקר, לא קונים, מתקלקל, אנחנו זורקים ומפסידים כסף" וכל הסיפור.
אז אמא שלי שמעה את כל זה, ומה היא עשתה? היא אמרה לה שתעזוב, ושיזמינו, ושהיא מתחייבת היא לבדה, לשים 200 שקל ולקנות את כל הנקניק כולו היא בעצמה, שזה כפול מבדרך כלל כי אנחנו לוקחים בדרך כלל חצי קילו, כל זה בשביל שאני אקבל את הנקניק שאני אוהב, והבחורה של הנקניקים הסכימה.
כעיקרון, אני מן הסתם מכיר את אמא שלי, אבל לפעמים היא ממשיכה להפליא אותי לטובה. כמו היום. כי כאילו, תקשיבו, זה לא בגלל הכסף, זה לא מעניין. יש לנו. ממה אני בעצם באמת מתפלא? ממה בסיפור הזה אני מתפעל לטובה?
עד לאיזה מרחקים היא הולכת ומה היא עושה כדי שאני אקבל את כל מה שאני רוצה, כי לפעמים, כמו לדוגמה במקרה הזה, לא הכול זה כסף. הלוואי שזה היה ככה פשוט, אבל לא. כמו לדוגמה פה, כמו לדוגמה עם קניות בסופר, לפעמים פשוט אין להם את מה שאתה רוצה.
רוב האנשים בדרך כלל יוותרו בשלב הזה. אמא שלי, במקום זה, כדי שאני אקבל את הנקניק שאני רוצה, החליטה על דעת עצמה שהיא אומרת לסופרמרקט השכונתי איזה מוצרים להזמין ולהביא.
הקטע הכי מצחיק זה שזה באמת עבד, והאישה של הנקניקים נעתרה לדרישתה של אמא להזמין את הנקניק שאני אוהב.
אמא לביאה
נערך לאחרונה ב: