זה לא סתם
בוא לא ניתפס למספר 40 דווקא, שהוא שופע במקורות היהודיים. העיקרון כאן חשוב, ואני חושב שהוא נכון גם לגבי ויקה ולגבי שמאניזם: התורות האלה הן לא משחקים, הן לא מתאימות לכל אחד. בחב"ד לימדו אותי שהקבלה היא כמו יין, אם לא נזהרים בה אז נהיים שיכורים, והנמשל הוא שאנשים יכולים לבוא לידי טירוף הדעת מהקריאה בה. העיסוק בקבלה הוא אינטראקציה עם מלאכים וספירות, והעיסוק בוויקה הוא אינטראקציה עם אנרגיות ויסודות, והעיסוק בשמאניזם הוא אינטראקציה עם רוחות למיניהן, וכולם דומים לעיסוק בחשמלאות, שהיא אינטראקציה עם חשמל. כל הדברים האלה דורשים קצת אחראיות. כמו שלא אחראי להפיץ את תורת החשמלאות לכל הציבור, ככה גם לא אחראי להפיץ את הקבלה באופן המוני. או משל נוסף, שכבר אמרתי אותו מקודם, הוא רשת מקדונלדס. על הבעיות הבריאותיות של המזון המהיר אין צורך לפרט. הבעיה הגדולה היא כשאנשים מתרגלים למזון כזה, ועוד חושבים שזה המזון הנורמאלי שאדם צריך לאכול. בדומה לזה, אנשים שמכניסים לראש פופ-ויקה או ג'אנק-קבלה עושים לעצמם נזק גדול, והם גם משחיתים את יכולתם לקבל את הדבר האמיתי. אחר-כך כשבא אדם ומוצא שהקבלה היא ממש לא כמו שברג ואנשיו הציגו בפניו, או שוויקה היא ממש לא מה שסילבר רייבנוולף כותבת, אז יש לו מערך כבד ביותר של הרגלים גרועים להיפטר מהם. אחראיות, זאת מילת המפתח בכל הסיפור הזה.