אוף, אני לא יכולה להיתאפק!!!
אין לי כוח ליקרוא עכשיו את ההודעות, נעשה את זה בבוקר, אני חייבת לספר קצת חוויות.... זה הולך להיות בבאלגן מטורף אז תיתחשבו בשעה ובמידת העייפות: זומ הייתה השנה הראשונה שלנו בחלוץ!!! |כפיים| בניגוד לכל השנים החלוץ היה רק יומיים אז עבדנו ממש חזק, אני הייתי בצוות שער והרמנו את השער הכי יפה בעולם!!! זו הייתה חללית עכביש כזו עם רגלים זזות, ובמפנים היה מוט שאפשר להיתתגלץ´ עליו - אבל לא זכינו... למה שניזכה.... שיקמה אף פעם לא זוכים תמיד דופקים אותנו בהנהגה!!! זכינו מקום שני על מיטבח ומקום שני על חזות ומקום ראשון על הדרכת ו´ וזהו... היה לנו יום ירוק במחנ"ק, אני הדרכתי את כיתה ד´ (עולים לה´) והם היו דווקא סבבה, המדריך שלהם עכשיו מנסה לשכנע אותי לקחת אותם שנה הבאה ובשיבוצים ביכלל ביקשתי ז´ ואני ממש לא יודעת מה אני רוצה מעצמי!!! פשוט לא יודעת מה לעשות... תעזרו לי.... ויש לי רק את מחר להחליט כי הולכים לשבת מחר על השיבוצים. והמרכז שלנו עוזב
איזה באסה זה... למרות שוהא מרכז רק שנה וחצי אני לא מסוגלת ליזכור את השבט ביעלדיו, פשוט אי אפשר שבט שיקמה בלי רן האוזן זה פשוט לא שבט... אבל מה שקצת ממתיק את הבאסה זה שמי שהיה המדריך קורס שללנו הולך להיות המרכז!!!
והוא פשוט אחלה בנאדם! אני מקווה שנהנה איתו לפחות כמו עם האוזן... למרות שעכשיו הוא כבר לא יהיה המדריך
שלנו אלא של כל השכב"ג והוא בטח כבר לא יהיה סחבק איתנו ויתחיל לישמור מרחק... אז אני לא יודעת עם כל הסיפור הזה טוב או רע, בנתיים זה לא ניראה משהו... והשמיניסטים עוזבים - ממש קשה לדמיין את השבט שלנו בלי השמיניסטים, הם אלו שהרימו את השבט, אבל ככה זה תמיד השמיניסטים עוזבים... מיתגברים...אבל יש שתיים שבאמת קשה להיפרד מהן אחת שהדריכה אותי בז´, היא פשוט בן-אדם ענק... אין עליה... היא כזו חמודה וסבלנית (היא הדריכה השנה קבוצה של אקי"ם) ואני כל-כך אוהבת אותה!!! איזה באסה להיפרד מימנה....
והשנייה היא המדריכת קורס שלי, שגם הדריכה את השיכבה שלי בז´ והיא גם המרכזת הצעירה, יוהו... רק מלחשוב על זה שהולכים להיפרד מימנה בא לי ליבכות... היא אחד האנשים הכי מדהימים, בעצם הכי מדהימה שפגשתי... (מי שהיה במחזור שלי במחנ"ק אז היא הנחתה את המיסדר ההנהגתי) פשוט אין מילים לתאר אותה.... אין.... את כל הדברים הטובים שיכולים להיות בבן-אדם יש בה... מונוסון -כולם יודעים כמה כסף יש למונוסון האלו, השנה הם הוציאו כובעים, בנדנות וחולצות, מרוב שהכובעים והחלוצות היו יפים פשוט לא נישאר להם כלום... אתםפ רואים את כל השכב"ג שלנו ומלא אנשים בהנהגה מיסתובבים עם כובעי בוקרים של מונסון - ולהם עצמם לא נישאר, כנ"ל החולצות... אפילו חיברנו על זה שיר: הכובע שלי ממנוסון, ממנוסון הכובע שלי, לולא היה הוא ממנוסון היה עולה הרבה כסף... שרנו את זה במיסדר ההנהגתי ובסיבובים שבט שלהם - היה ממש כיף... בסוף לא נישאר להם כלום והם הלכו ליבכות למכז שלנו, שביאס לנו ת´צורה ואמר לנו להחזיר את כל הכובעים... איזה מעצבן זה היה!!! אבל מילה שלו זו מילה וכולם כמו ילדים טובים החזירו את הכובעים שלהם... אבל את החולצות הם שכחו לבקש
וכימעט שכחתי עוד משהו, יום אחד בשעה של המיסדרים השיבטיים שומעים רעש בשמיים מרים ת´ראש ואופס.. מה יש שם מצנח שכתוב עליו "שבט מכבים" כמה כסף יש לאנשים האלו!!!! במשך איזה שעה הוא היסתובב מעל כל היער ושיגע לנו את המוח... כ"כ רצינו להפיל אותו, אבל איך אפשר... בסוף אמרנו שנכין עפיפונים (וגם לזה בקושי יש תקציב) ניכתוב עליהם "שבט שקמה" ונעיף אותם בשמיים... טוב, מספיק זיבולי מוח להודעה אחת, אבל שלא תחשבו שניפתרתם מימני כי בקרוב יבואו השלמות... נועה, הילדה הכי מאושרת בעולם!
חוויות אני אספר מחר בבוקר, אחרי שאני ארביץ איזו מיקלחת של שעה-שעתיים ואשן לפחות 10 שעות, סתם כתבתי את ההודעה הזו שתדעו שלא נעלמתי לשום מקום....
בקיצור היה פצצות וחבל שנגמר... ה-
