מעיק, מבאס אבל...
כמו שאימי ז"ל היתה אומרת "זה לא היה צריך להיות שלך"...מה שלא רואים עכשיו כשחרא, התחושה שהנה היתה תקווה ביד וחלומות ואפשרויות שנפתחו והופ..אין. כאילו שזה מנחם - נזכרתי בעבודה שקבלתי ככה מיידית בלי הנד עפעף, משהו טוב, קבלתי תשובה חיובית אחרי שעה של שיחה נעימה ו... שבוע בדיוק לקח לי להבין שאני עובדת עם נוירוטי על סף התמוטטות עצבים, אבל לא מהזן החביב שמעורר בך רצון לגונן, לעזור,להיות בשבילו, אלא מהזן הרע, זה שמוציא עליך את כל המרירות שלו, את כל הבעבוע החולני שלו,כל דקה, דקה איתו עברה ביסורים... והופ.....ייעצתי לו לפנות דחוף לטיפול והלכתי משם. סתם נזכרתי. בא בקלות, הלך בקלות. אבל זו הרי הכללה גסה. נועה, אם בא לך לשוחח הערב אפשר לקבוע מועד לצ'אט. שיחרור אדים לא יזיק. מה דעתך?